יום ראשון, 5 בדצמבר 2010

פוסט בלי אימא ...

חודש וחצי לא הייתי פה ...
חודש וחצי לא כתבתי פוסט ...
מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה , לפני כמעט שנתיים - לא היה חודש שלא כתבתי .
אפילו בחודשים הכי קשים , כתבתי לפחות פוסט אחד ...
אז מה קרה בנובמבר 2010?
למה בארכיון של הבלוג שלי - אין פוסטים בנובמבר 2010?
האמת היא שיש לי סיבה ממש מוצדקת ...
מאז שאימא איננה קשה לנו מאוד ...
הסופיות של המוות היא בלתי נתפסת בעיני , למרות שאני בנאדם מבוגר ...
כל דבר מזכיר אותה , לכל מקום שאני הולכת - הלכתי לשם איתה ...
כל ארון שאני פותחת מלא בדברים שהיא קנתה לי ...
כל התכשיטים הכי יפים שלי - הם מתנות ממנה ...
כל דבר שקורה לי , אני רוצה לספר לה ... ואי אפשר .
אין לי אמא ...
ולאבא שלי - אין את אישתו ...
וכל מילה שאני אוסיף כאן , רק תגרע .
מי שאיבד בן זוג אחרי כל-כך הרבה שנים ואהבה כל-כך גדולה ... בטח יבין על מה אני מדברת ...
ועצוב לנו , וקשה לנו וריק לנו בלעדיה ...
לכן ...
בגלל כל הדברים שמניתי כאן , ועוד רבים אחרים שלא הזכרתי ...
החלטתי לעשות מעשה ...
זה מעשה לא קטן ... גילגלתי לי את הרעיון הרבה בראש , עד שהעליתי אותו על דל שפתי ...
סיפרתי לאיש שלי , שמיד אמר :"רעיון מצוין לכי על זה"...
ואז באתי לאבא ...
ואמרתי לו:"אבא יש לי רעיון" ...
ואבא מקשיב ואומר : "רעיון לא טוב בכלל , אני לא מסכים" ...
אבל אני לא מוותרת ...
"אבא , זה רעיון מצוין . זה מה שאימא הייתה רוצה שנעשה" ...
אני מזכירה לו שבאחת הנסיעות שלנו לבילנסון ... כשאני יושבת במכונית מאחור , היא פתאום הסתובבה אלי ואמרה: "כשאני אבריא , אבא אני ואת נוסעים לטיול " ...
היא הסתכלה עלי , ואני הסתכלתי עליה ... ושתינו חייכנו , ושתינו ידענו כל אחת בליבה שהיא כבר לא תבריא ...
אני רוצה לנסוע .
אני רוצה להתרחק מפה .
אני רוצה לנסוע עם אבא שלי ...
ואבא משתכנע ...
ואנחנו נוסעים ...
לאחי , לגיסתי , לאחייניות המקסימות שלי ...
נסענו לחודש ...
אבל בלי אימא ...

8 תגובות:

  1. שרהלה יקרה
    הכתיבה שלך כרגיל, מרגשת ,איכותית בדיוק כמו האיכות שלך.
    יש לי ולהרבה אנשים ללמוד מכיבוד ההורים שלך.
    את בת למופת להורייך.
    אני מקווה שגם רעיה טובה לבעלך{סתתתתםםם}בטוח שכן.

    השבמחק
  2. תודה רבה .
    ולגבי בעלי, אולי נשאל אותו ? :-) ...

    השבמחק
  3. את אחת ויחידה...
    אני אוהבת אותך
    שיר

    השבמחק
  4. גם אני אוהבת אותך !
    מאוד מאוד מאוד!

    השבמחק
  5. למרות שאמי כבר נפטרה לפני 19 שנה הפוסט הזה החזיר לי את כאב האובדן כאילו שזה קרה אתמול.

    לא כתבת איך אביך הגיב. האם זה שיפר את מצב רוחו

    השבמחק
  6. ביילע יקירתי ,
    האמת שהתכוונתי לכתוב פוסט המשך .
    כן , זה עשה טוב לאבא .
    זה עשה טוב גם לי .
    היה טוב להתרחק .
    יותר קל להתאבל מרחוק ...
    אני חושבת שהכאב של האובדן לא נעלם אף פעם.
    גם אם עוברות הרבה שנים .
    רק מתרגלים לחיות איתו .

    השבמחק
  7. גם אותי החזרת אחורה...10 שנים בלי אמא.
    38 שנים בלי אבא.
    אנשים יקרים שהזמן איננו משכיח את אבדנם. קצת נטרל רגשות, מאפשר הסתכלות מפרספקטיבה אחרת, אבל..הם פה.
    מאחלת לך שהזמן יקל על הכאב.
    הוריך התברכו בבת נפלאה!

    השבמחק
  8. אילי תודה!
    אני מחבקת אותך ומודה לך על המילים .
    זה כל כך עוזר כשמבינים על מה אני מדברת ...

    השבמחק