יום רביעי, 27 במרץ 2013

"אור בין האוקיינוסים"...

"אולי תכתבי משהו מיוחד לגיליון פסח?"  ביקש /  שאל העורך המכובד של העיתון בו אני כותבת טור מדי שבוע בשנה האחרונה ...  אני מודה שלאחרונה  אני מספיקה פחות . אני כותבת פחות מכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפרט . יש תקופות כאלו בחיים של כולנו , שאנחנו עסוקים יותר , מוטרדים מכל מיני דברים שלא תכננו ופשוט קרו ...

אז גם בגלל שקשה לי לסרב לבקשתו של העורך וגם בגלל שלכתוב זה תמיד מזכך את הנפש , החלטתי בכל זאת להניח את הסמרטוטים והמגבים וכל שאר התוספים לניקוי הבית ולכתוב משהו .  יש סיכוי שכאן יש מחלוקת ביני ובין העורך ... מה זה "משהו מיוחד"...  נראה לי נדוש לכתוב שוב על פסח ... כולנו ניקינו , לכולנו כואבים הגב  או השרירים  או כל מקום אחר בגוף ... כולנו עמדנו בתורים הארוכים בחנויות , וכולנו מארחים או מתארחים ...  גם לא בא לי לכתוב שוב על החותנת או הגיסה , כי גם את זה כולנו עוברים מדי שנה ...וגם לא על המתנות שקנינו או שנקבל , ויש סיכוי טוב שממש לא יהיה להן  שימוש ... ופשוט נעביר אותן הלאה ... מה שהכי בא לי לעשות עכשיו ... אחרי שכל הבלגאן נגמר , זה פשוט לשקוע לתוך ספר טוב . ספר שישכיח ממני את  כל  ה"צרות" שעכשיו ציינתי . אז אני הולכת להמליץ לכם על ספר .  אבל לא כזה שעושים לו יחסי ציבור כל שעה ברדיו , אני גם לא זוכרת שראיתי אותו מככב ברשימות רבי המכר בעיתונים . (למרות שבעולם הוא כן רב  מכר) . ספר "אלמוני" דווקא ... לפעמים אני נתקלת בספר כזה , שנוגע בי במקומות כל כך עמוקים שאני פשוט חייבת להגיד עליו משהו . האמת היא שבמהלך העבודה השוטפת שלי אני כל הזמן ממליצה על ספרים . לרוב אני גם מצליחה לקלוע לטעמם של מבקשי ההמלצות .אני פשוט מכירה אותם . יודעת מה כל אחד אוהב לקרא , ומה לא כדאי להמליץ לקורא זה או אחר . פעם אמרה לי אחת הקוראות שלי :"חבל על כל רגע שאת מאחורי הדלפק . את צריכה להיות כל הזמן בין המדפים ולהמליץ לנו על ספרים ...רק מלשמוע אותך מתחשק לקרא"...

אז אחרי כל ההקדמה הזאת ... דווקא הספר שאני הולכת להמליץ לכם עליו , הוא ספר שמאוד קשה לקרא . לא בגלל שהוא ספר אקדמאי או כתוב בשפה גבוהה , אלה בגלל שהנושא שלו כל כך כאוב שאני נשארתי חסרת נשימה בחלקים גדולים שלו .

"אור בין האוקיינוסים " מאת מ.ל. סטדמן   - הוא ספר שבאמת לא הייתי נותנת לכל אחד לקרא.  אני בעצמי לא הצלחתי לקוראו בפעם הראשונה  אם להודות על האמת . אבל בגלל שהייתה תחושת בטן חזקה לגביו , לא ויתרתי . זהו סיפור מטלטל על טום שרבורן , הבוחר לעבוד בעבודה שמרחיקה אותו מכל העולם . הוא מפעיל את המגדלור בג'אנוס רוק , אי קטן שבוקע מן הים לא רחוק מאוסטרליה , ומסמן את הנתיב לספינות בין האוקיינוס ההודי לאוקיינוס הדרומי . ממה הוא בורח? למה הוא רוצה להתרחק? הפרטים הללו מתבררים אט אט במהלך הסיפור .

קצת לפני שהוא מתחיל לעבוד באי המבודד הוא פוגש באליזבט  הצעירה ממנו בעשר שנים . הם מתאהבים ומתחתנים וקובעים את ביתם בג'אנוס רוק , בבדידות מזהרת . אליזבט העליזה והתוססת מצליחה לסחוף את טום ברוח הנעורים שלה , ומצליחה להגיע למעמקי בדידותו . אליזבט חולמת על משפחה גדולה ,  אולם ההיריון הראשון שלה ואחריו גם השני – מסתיימים בהפלה ובמפח נפש גדול .
הבחורה הצעירה והתוססת מתכנסת לתוך עצמה בעצב גדול . המצב קשה עוד יותר נוכח העובדה ששניהם חיים  לבד על האי .

ואז בתוך כל הכאב העמוק נסחפת לאי סירה , ובתוכה יש גבר מת ותינוקת בת חודשים ספורים ...
אליזבט בטוחה שהתינוקת נשלחה אליה משמיים ... והיא מתחננת לטום שירשה לה להשאיר את הילדה אצלה . הוא מסכים בהתחלה , מכיוון שהוא בטוח שאליזבט תתעשת ותוך כמה ימים הם יוכלו להחזיר את התינוקת ליבשה , לאמה ... אך לאליזבט יש תוכניות אחרות . היא לא מוכנה לוותר על הילדה בשום אופן...  סיפור האהבה הגדול בין טום לאליזבט מפנה את מקומו לכעס , תסכול ואין אונים , בעיקר מכיוונו של טום . ברור לו שלתינוקת יש אימא , ברור לו שהמעשה שהוא נוטל בו חלק , פסול מהיסוד – אך קשה לו להילחם באשתו הצעירה .  הם מגדלים את התינוקת שנתיים וחצי והם ההורים היחידים שהיא מכירה כשכול הסיפור מתגלה ...

זהו סיפור קורע לב . אין בו טובים ורעים . סיפור על כמיהה לילד , סיפור על אם שלא מפסיקה להאמין שבתה בחיים ותחזור אליה . סיפור על תינוקת שניצלת – אך נלקחת מאמה בשנים הקריטיות לחייה .
זה סיפור שבו השמחה של צד אחד היא האומללות של הצד האחר ...
אני לא הצלחתי להחליט באיזה צד אני כשקראתי את הספר ...
גם ניסיתי לא להכניס את עצמי לנעליה של אף אחת מהדמויות ...פשוט מהסיבה שזה נורא כל כך.
שלא תבינו לא נכון , הספר מצוין . הוא כתוב טוב , העלילה זורמת ו... אי אפשר להפסיק עד הסוף.  הדילמה פשוט ... כל כך בלתי נתפסת ...

אני ממליצה לכל מי שיבחר לקרא , להצטייד בחבילת ממחטות  גדולה , שתעזור לו לשקוע לתוך עולם שאין בו צדק חד מימדי ...  
מקור: קטלוג הספרים הישראלי

יום שלישי, 5 במרץ 2013

כנס ספרנים ארצי 2013

הנה עוד שנה חלפה לה ... ושוב כולנו נפגשים בכנס השנתי , בכפר המכביה .
אבל הפעם אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף ...
איזה כייף זה לפגוש את כולם . איזה יופי לפגוש אנשים ממקומות אחרים וללמוד מהם ...
איזה תענוג זה לדבר בשפה , שזה שיושב מולי בטוח מבין ...
כמה פעמים אני מספרת על העבודה שלי לאנשים שמרימים גבה ... שהרי הם בטוחים שאני עסוקה בלקרא ספרים כל היום ...
הכי הצחיקה אותי , חברתי הטובה  שדי בתחילת הכנס הסתכלה עלי במבט מחויך ואמרה:
"בואי נעשה תחרות"...
"איזו תחרות"?  אני שואלת בתמיהה ...
"מי תכתוב ראשונה בבלוג , חוויות" ... היא צוחקת .
"יאללה ניצחת" .  אני עונה לה . "ניצחת אותי בהליכה "... אני מוסיפה כדי שהיא תרגיש טוב .
היא צוחקת .
"מעניין מה כל אחת תכתוב " .  היא תוהה בקול .
אני מסכמת כמעט את כל מה שנאמר . ככה אני אוהבת .
והיא - כותבת משפטים חשובים בחוברת התקצירים שקיבלנו .
שתינו  נשמע את אותן ההרצאות וכל אחת תראה את הדברים בעיניים שלה ...
אז הנה , ריקי התחרות מתחילה ... ואני מספרת את נקודת המבט שלי .
מרים פרבר  פתחה את  הכנס ומכל הדברים היפים שהיא אמרה , המשפט שהכי נחרט לי הוא:"הספרייה הציברית בלב הקהילה תוך שימוש באמצעים הכי מודרניים".
היו ברכות , כרגיל .
לימור לבנת שהבטיחו שתגיע - לא הגיעה , וגם זה כרגיל ...
ואז חילקו פרסים.
לספרנים מצטיינים ולספריות מצטיינות .
זה החלק שתמיד מרגש אותי מאוד .
כשספרן מקבל הוקרה וכבוד על עבודתו , יש לזה ערך  עצום בעיני .
אז מי הזוכים ?
מספריית כפר סבא : משה ונדה . בחור אתיופי , שהיכולות הטכנולוגיות שלו הן לשם דבר. מסור , אכפתי , מקצועי ואהוב על כולם בספרייה .
מספריות  רמת גן : לודמילה ברייטמן , שראש העיר הגיע עד לכנס כדי לברך אותה על הזכייה .
שלוש ספריות מצטיינות : קריית מלאכי , ערד , ונתיבות .
הדרום בהחלט כיכב בהצטיינויות השנה ...
כל הכבוד לורדה , לסמדר , לעופר ולצוותים שלהם !
מחמם את הלב לשמוע כמה דברים נפלאים נעשים בספריות שלהם .
אות הוקרה מיוחד קיבלה ספריית קריית גת  , על פעילות מיוחדת בזמן  "עמוד ענן".
כל הכבוד לגלית שהפעילה מערך שלם של פעילויות בזמן שהילדים היו מושבתים מבית הספר .

אחר כך דיבר ד"ר גדי טאוב , על ספרו : "אלנבי" ועל הסדרה שנעשתה בעקבות הספר .
אני קצת אמביוולנטית בעניין ההרצאה הזאת ...
מצד אחד : גדי טאוב , אדם מרתק , סופר מוכשר ומרצה בחסד .
מצד שני : ספרו , "אלנבי" ... ספר שהפסקתי לקרא אחרי עשרים עמודים בערך ... לא עמדתי בזה פשוט ...
תיאורים אלימים (בטירוף ), שפה נמוכה (קללות  עסיסיות במיוחד , שבחיים לא שמעתי ) ...
אני לא היחידה אגב , שהתקשתה לקרא את הספר ...
ספרו של טאוב מתאר את עולמם של מועדוני החשפנות בתל אביב . זהו עולם נמוך , ירוד , על גבול הפשע .
הקריטריונים שלנו על טוב ורע , לא קיימים בעולם הזה ...
זהו עולם שמתנהל ע"פ חוקים ומנהגים משלו .
הספר מביא את סיפורם של שומרי המועדונים ...
גדי אמר שהוא מספר על העולם הזה , ולא מסביר אותו כפי שיש לסופרים נטייה לעשות בספרים שהם כותבים .
הוא מביא את העולם המורכב הזה - כפשוטו .
לטענתו , אנשי המעמד הבינוי לא יודעים איך מתנהלים החיים באמת , מתחת לקו העוני ... אלנבי מקיף חלק מהאנשים שחיים במצב הזה ומספר איך מתנהלים שם החיים לפרטי פרטים ...
אלנבי מציג עולם קשה בלי לשפוט אותו .
אני מודה שחלק מהדברים שאמר גדי , היה קשה לי לשמוע ... הוא דיבר על אלימות קשה , ופירט אותה ...
היה לי קשה במיוחד מכיוון שכל הזמן נזכרתי באיזו תוכנית רחוקה בטלביזיה שגדי השתתף בה , על ספרי ילדים ...
החיבור שלו לעולם האפל הזה , היה לי קשה כי ... הוא היה די גיבור ילדות שלי ...
מצד שני , גדי הציג לנו תופעה חברתית שרחוקה מאיתנו שנות אור .
עולם פראי ואלים שמתקיים כנראה מתחת לאף של כולנו ...
בקיצור ... יצאתי עם הרגשה מעורבת מההרצאה הזאת .
אני מעדיפה את גדי של : "דברים שאני לא מגלה"...
אחר כך דיבר  ד"ר אמנון דקל  על עולמם הפלאי של הסמטארטפונים , ועל ניצול אפליקציות לשימוש בספריה .
הוא דיבר על הפרויקט :  Amazon on Earth ... זה היה נראה לי מדע בדיוני , אבל מסתבר שהמערכת עובדת בחלקה בספריית הרמן באוניברסיטה העברית .
זוהי אפשרות לחיפוש מידע בקטלוג ישירות דרך הטלפון החכם ואפשרות ניווט אל הספר , בעזרת מערכת ניווט שמותקנת בטלפון החכם ...
וואלה ... אני מנסה לדמיין את הקוראים שלי מחפשים ספרים  בעזרת הסמרטפון ... ולא שואלים אותי :-) ...  לא מצליחה לדמיין את זה ... והם בטח לא צריכים ג'י.פי.אס כדי להתמצא פה ...

שני אבשטיין דיברה על פרויקט בן יהודה שהוא פרויקט נפלא - מאגר חופשי לשימוש הציבור של יצירות עבריות , שאת חלקן הגדול קשה מאוד להשיג בפורמט מודפס .

היום השני התחיל בחלוקת פרס הספריות לספרות ילדים , לסופרת רונית לוינשטין - מלץ , על סיפרה : "מבצע אחים" .
סיפורם של אנשי מוסד שפעלו בעורף האויב על מנת להביא את עולי אתיופי לארץ.
רונית ריגשה את כולם בדבריה על איך נולד הספר ... היא סיפרה שבמהלך התחקיר היא פגשה אנשים מיוחדים , אנשי סוד שבדרך כלל לא מדברים הרבה ...
ואז ...אז עלה לבמה מפקד המבצע ... איש מוסד ותיק , שסיפר לנו שהוא הסכים לדבר עם רונית רק בגלל שעמד מיד על טוהר כוונותיה בכתיבת הספר ...
אני יכולה לספר לכם שרונית הייתה אצלנו בספרייה לפני כשנתיים , במפגש עם הילדים  והיא ריתקה אותם בסיפורים על ספריה ועל עצמה . היא בהחלט אישה מיוחדת וראויה מאוד לפרס .

הרבה בכנס דובר על קידום ופרסום ומיתוג הספרייה .
כולם מדברים במילים גבוהות ומכובדות ... וזה חשוב , שאף אחד לא יחשוב שאני מזלזלת ... אבל , אם תשאלו למשל , את בנות כתה ח' שביום שהן מסיימות מוקדם ללמוד , הן תמיד נכנסות לספרייה בדרך הביתה .
חבורה רעשנית של בנות עשרה , שפשוט נכנסות לכאן בדרך הביתה להגיד שלום , ולשתף אותי בחוויות .
כייף להן פה . פשוט כייף .
וזה הדבר שהכי חשוב לדעתי לתת לקוראים שלנו .
תחושה נעימה , שיש מי שיקשיב להם ומבין אותם .  והם כבר יבואו , תאמינו לי .

כמובן שהגיעה תורה של ההרצאה שכבר שמעתי , והיא חשובה למדי ... אך תמיד גורמת לי להרגיש רע עם עצמי ...
לפתוח לספרייה דף אוהדים בפייסבוק ...
כן , כן , אני יודעת שזה חשוב ... הקהל שלנו נמצא שם וגם אנחנו צריכים להיות שם ...
רק ... מי יעשה לי את זה????
כוח האדם שלנו הוא כל-כך דל שאני במירוץ מטורף מהבוקר ועד הערב , לפעמים בלי רגע לנשום ... 
ו...לא!  אני לא קוראת ספרים כל היום למי שחושב כך ....

הייתה עוד הרצאה נהדרת על קריאייטיב בספריות , ועוד הרצאה מצוינת על עיתונות ... אבל כבר כתבתי יותר מדי , ואני מניחה שכמה מחבריי יכתבו אף הם ... אז אני משאירה גם להם מקום .
וכמו שכתבתי כבר בהתחלה ... הכי כייף זה להיפגש  עם הקולגות .
לשתף , לקחת רעיונות , וכן גם קצת לצאת מהשיגרה .
תודה למארגנים ,
ונתראה אה?
בכנס הבא , אולי אפילו לפני...