"מרכז שפירא זה בין קרית מלאכי לאשקלון"...

כל פעם שאני מגיעה למקום חדש , לכנס או קורס מקצועי , מגיע הרגע שכל אחד צריך להציג את עצמו .
אני אומרת שאני :"ממרכז שפירא" ומוסיפה כמעט מיד : ש"מרכז שפירא  זה בין קרית מלאכי לאשקלון", כי כמעט תמיד אף אחד לא יודע איפה זה מרכז שפירא ...

לפני שבוע התעוררנו לבוקר של חשדות כנגד בכירים בעירית קרית מלאכי ...
ואני חשבתי לעצמי :"אוי ואבוי ...  לא שוב ... לא קרית מלאכי ... מסכנים התושבים , לא הספיקה להם פעם אחת? עכשיו שוב?" ...
ואז  חשבתי  על כל השנים שאני גרה פה , באזור ...
אני הרי לא מכאן .
אני הגעתי מהצפון ...
הצפון מאוד שונה מהדרום  מבחינתי  ואני מודה  שחבלי הקליטה שלי – לא היו קלים ...
לקח לי זמן להתרגל ... ועד היום יש כמה דברים שאני מעדיפה לעשות סמוך לבית הורי .
ובכל זאת ...
כשאני מסתובבת  בקרית מלאכי , בין החנויות ...
כשאני צריכה תיקון לבגד , או מתנה לאחד האחיינים שלי  או כל מוצר שהוא הביתה , אני תמיד מתקבלת במאור פנים .
אנשים  חמים , מחייכים , אדיבים .
יש כמה בעלי חנויות  שממש נעשו  חברים שלי והם תמיד מתעניינים  ומפרגנים .
אנשים נהדרים יש בקרית מלאכי וכולם מכירים את כולם , הרגשה של משפחה אחת גדולה .
ומאז שבוע שעבר ...  יש לי תחושה שאנשים הולכים עם הראש למטה ...
מן תחושת חוסר אונים של "איך דבר כזה יכול לקרות לנו שוב"...
אני שומעת כל מיני הסברים מכל מיני אנשים , אבל בשורה התחתונה האווירה  ברחוב מאוד קשה ...
אז רציתי להגיד לכם  ,  תושבי קרית מלאכי היקרים  –
אתם אנשים נהדרים ואין לכם במה להתבייש ,  לא עשיתם שום דבר רע .
זה רק חוסר מזל וצירוף מקרים לא נעים ...
הרוב טוב אצלכם .
יש לכם עיר  עם פוטנציאל נהדר ,
אל תתנו לאירועים האחרונים  להפריע לכם להמשיך לחייך ...
אני ממש מקווה שימצא פיתרון למצב הזה – בקרוב .
ומי יודע?
אולי מעז יצא מתוק ?
וגם אסור לשכוח שהכול בינתיים  רק לכאורה .
אני בכל מקרה אמשיך להסביר לכולם :
ש"מרכז שפירא זה בין קרית מלאכי לאשקלון"...

בואו נדבר על שבוע הספר ...

כן , כן ,  אותו שבוע שבו יש חגיגות מסביב לספרים , סופרים ויוצרים ...
כמו שאולי שמתם לב , שבוע הספר מתארך משנה לשנה ...
פעם הוא היה עשרה ימים , אח"כ  שבועיים , ואילו היום אנחנו חוגגים  חודש שלם ...
"חודש הקריאה והספרות"  שהשיא שלו – השבוע האחרון , הוא שבוע הספר המסורתי .
אני את דעתי  על תאריכי שבוע הספר הבעתי לא פעם  ובכל מיני פורומים ...
אינני יודעת מי קבע את התאריכים , אבל מי שקבע שתחילת - אמצע יוני , הוא זמן טוב  לחגוג בו ...שכח שבתאריכים הללו  מתקיימות  מסיבות סוף שנה בגנים ובבתי הספר , בגרויות בתיכונים ...  בקיצור – תאריך לא משהו ...   בשנים הקודמות כשארגנתי  את שבוע הספר  -  לא נצמדתי לתאריכים הרשמיים ...

זה נחמד  לחגוג חודש שלם .

אירועי תרבות  בכל  הארץ  , בכל  הספריות ,  מפגשים עם סופרים בבתי קפה ...
אלא  שמישהו  צריך  לארגן את כל זה ...
 אז בואו ושמעו קצת על "מאחורי הקלעים"  של מבצע לא פשוט זה ...

"חודש הקריאה והספרות"  - יתחיל  מאמצע  מאי עד כמעט סוף יוני .

כדי לסבר את האוזן ... אני התחלתי לבנות תוכנית , באוגוסט שלפני כן ...
ידעתי שבתוכנית הזאת יהיו שינויים , אבל כדי לקבל תקציב מהרשות שלי  - אני צריכה לבוא עם תוכנית מובנית .
אני אוהבת להיות מאורגנת, אז התכוננתי מראש. בחרתי סופרים, מספרי סיפורים, יש לנו מאגר גדול של ספקי תרבות, רק צריך לבחור.  צריך לברר כמובן  שהמציג מעניין ולצאת לדרך ...
אחרי כמה חודשים התוכנית שלי אושרה וקיבלתי תקציב .

עכשיו לדבר האמיתי ...

לקחת  את  שתי הספריות  שלי ולתאם  עם כל הנוגעים בדבר  את  התוכניות .
את "חודש הקריאה והספרות"  - עוזר לי להכין  רכז התרבות של המועצה  ואני מאוד שמחה על כך .
במהלך כל השנה , כל ההחלטות  , כל ענייני הספרייה קטנים וגדולים , הם אחריות שלי  והכול על הכתפיים שלי . זאת אחריות גדולה .  והנה כאן , סוף סוף  יש לי עזרה  .  אז ישבנו ביחד ,  רכז התרבות ואני ,  בנינו טבלה  עם תאריכים  לשתי הספריות והתחלנו לשבץ מתוך  הרשימה שעשיתי את  האנשים  שאנחנו רוצים .

בתוך  התוכנית  שיבצתי  גם  אמהות  מתנדבות  לשעת  סיפור .  אני מוצאת  ששיתוף  אימהות  בתוכנית  של :"חודש הקריאה" מוסיף  הרבה כייף גם לילדים וגם לאימהות .הילד  שאימא שלו מספרת סיפור מרגיש בעננים ,האימא שמחה שהילד שלה מרוצה ,  אח"כ  אנחנו מקיימים הפעלה  על הסיפור וכולם מרוצים .

השנה שיבצתי גם חלק מהגנים לביקור היכרות וכייף  בספריה .  זה משהו שאני מתכננת כבר הרבה מאוד זמן והנה השנה  סוף סוף זה  יקרה .

אחרי  ששיבצנו את כולם , צריך כמובן  להתקשר ולראות  שהאדם פנוי בתאריך  שרצינו אותו ...  זה אומר הרבה טלפונים , הרבה משא ומתן , בחירת  הסיפור  או  ההפעלה ... בקיצור : לא מעט כאב ראש .

אחרי  שסיימנו את זה – בניתי קובץ לפרסום הראשוני שלנו ...
ובדיוק כשהתחלתי לשמוח  שהשנה לא היו לי יותר מדי בעיות והצלחתי לסגור את התוכנית יחסית מהר ...
אני מקבלת טלפון מאחת הסופרות שסגרתי איתה שתי תאריכים  והיא אומרת:"סליחה טעיתי ...חשבתי שאנחנו מדברים על שעות הבוקר ...  אני לא יכולה אחרי הצהריים  בתאריכים שסגרנו"...
אני יכולה להבין שמישהו טועה ... קורה ...
אבל מבחינתי זה קלקל לי   את כל התוכנית שנייה לפני שאני שולחת אותה לבית הדפוס ...
עכשיו אני צריכה למצוא מישהו אחר שימלא את שני התאריכים האלו ...
שלא לדבר על זה , שכל הסיפור הזה מתרחש בדיוק דקה לפני שאני הולכת הביתה ...

מה עושים?
פשוט מאוד ...  לוקחים את העבודה הביתה ...
את כל הקלסר , עם התוכניות , עם  מספרי הטלפון של ספקי התרבות ,  שחלק מהם נמצאים כבר בזיכרון של הסלולארי שלי ...
ועובדים מהבית ... שוב לחפש את מי להזמין , ושוב להתקשר ושוב לתאם , ושוב לבדוק אם נשאר מספיק כסף ...  ואז לפעמים אני מקבלת תשובה :"דברי איתי מחר אני לא ליד היומן שלי"...
ועוד יום עובר , ועוד יום ...  ומתחיל להיות לי לחוץ  - כי אני רוצה לצאת בפרסום .
וגם  הפרסום לוקח  זמן כי בבית הדפוס לא מחכים רק  לי ...

בקיצור מה שאני רוצה לספר לכם , זה שמאחורי הקלעים של :"שבוע הספר"  שהפך  ל:"חודש הקריאה והספרות"  -  יש הרבה מאוד עבודה .

אנחנו בספריות ,  עובדים מאוד קשה כדי להביא לקהל שלנו יוצרים , וכותבים  ומספרי סיפורים .
ואל לכם  לשכוח  כמובן , שיחד  עם  כל  זאת , יש לנו עבודה שוטפת  ...  לקבל קהל , לטפל בספרים חדשים ,  להיענות  לבקשות  הסטודנטים שזקוקים לעזרה והנחיה , ועוד ועוד ...

ובסוף  בסוף  אחרי כל זה ,  יש עוד מי שנכנס לספריה ואומר לי :

"איזה כייף לך , בטח את קוראת ספרים כל היום"...