"רוני ושמחי בת ציון"...

בשבוע האחרון לחייה של אמא , יצאנו אחותי ואני לרגע למספרה .
בעודנו צועדות בשביל המוליך לשם ,
אומרת פתאום אחותי :"תראי ... השמש זורחת והשמיים כחולים"...
אני מסתכלת עליה בשקט ולא עונה ...
"החיים שלנו נעצרו והכל רגיל בחוץ"... היא מוסיפה .
זה באמת לא יאומן , איך הכל ממשיך ...
אמא שלנו כבר לא פה ...והכל ממשיך כרגיל .
השמש זורחת , השמש שוקעת , לילה ויום ,
הקיץ היה וחלף , הגיע סוג של חורף ... 
ואמא שלנו לא פה ... 
למרבה הפלא , החיים ממשיכים ...
ועם הכאב , הצער והגעגועים ,  יש גם שמחה פתאום ...
לאחי האהוב , שכבר כתבתי עליו : כאן
נולדה בת שלישית .
אחי , שביליתי בביתו הרחוק  עם אבא - בנובמבר האחרון ...
כל נובמבר התפללתי בסתר ליבי ... שהקטנה תגיע כבר ,
כדי שאספיק לפוגשה לפני שאני חוזרת לארץ...
אך היא ... הגיעה מתי שנוח לה ...
בלי להתחשב בדודתה חסרת הסבלנות ...
רוני שלנו הגיחה לעולם ב - 14 לדצמבר  בלילה - שעון אטלנטה ...
את צהלות השמחה שלי ... אני מניחה ששמעו  בקצה העולם ...
כמעט כמו צהלות השמחה של אמא שלי - כשאני ילדתי את נכדתה הבכורה ...
הנכדה הארבע עשרה  של סבתא ציונה נולדה ...
תינוקת קטנטונת , עטורת  רעמה של שיער שחור ...
שדומה להפליא לסבתה ...
סבתא - שאותה היא לא תכיר ...
רוני שלנו ...
רוני - ציונה שלנו ...
רוני ושמחי בת ציון ..