יום ראשון, 4 במאי 2014

כתבתי לי משהו קטן ...

- "למה את לא כותבת ילדה שלי?"
- "ככה אימא"...
- "ככה זאת לא תשובה , את יודעת את זה.."
-"ככה זאת כן תשובה אימא... יש אפילו ספר ילדים בשם הזה..."
- "אבל אני בודקת כל יום, את לא כותבת... 
 תכתבי משהו..."
- " אוף אימא ... את אפילו לא פה. איך את בודקת ?"
- "בטח שאני פה מאמי! את לא מרגישה? כל פעם שקשה לך...
אני מחזיקה לך את היד ... את לא מרגישה?
אם את כועסת על הנכדות שלי אני לוחשת לך :"תתאפקי ילדה שלי , אל תהיי כועסת ... יהיו לך אח"כ רגשות אשמה, הן ילדות טובות.
תשימי לב! אני פה לידך כל הזמן.."
- "אוף,אימא, תתאמצי קצת יותר..."
- "תכתבי  משהו מאמי ,
- תכתבי בשבילך . 
-  לא בשבילי. 
-  זה עושה לך טוב...
-  "משהו קטן תכתבי"...
- "טוב אימא , בסדר, אני אכתוב משהו..."

כולם מדברים עכשיו על אסי דיין,  אז חשבתי : גם אני רוצה להגיד משהו.
אני תמיד אהבתי אותו. לא רק עכשיו, לא רק דיבורים על אדם לאחר שנפטר.
אני אהבתי את אסי דיין וחשבתי שהוא מוכשר בקנה מידה לא רגיל. 
טוב , ברור שלא רק אני חשבתי כך.
אני קראתי את הבלוג שלו באופן קבוע . ותמיד הגבתי. תמיד.
גם כשכתב דברים שלא הסכמתי איתם.
כתבתי לו: "אסי, אתה כ"כ מוכשר וכ"כ הרבה אנשים אוהבים אותך, תמשיך לכתוב".
כשסיפר על דברים שפגעו בו , כתבתי : "אסי יקר , אתה כל כך הרבה יותר גדול מזה ... אל תתייחס"...
הוא היה כותב בגילוי לב מרשים, על דברים אישיים ופרטיים וגם על אכזבות - מסתבר שגם כשאתה אסי דיין - אתה מתאכזב.
גם על זה הייתי מגיבה. הוא כתב פעם פוסט אחרי שניסה להתאבד וזה זעזע אותי ברמות שאין לתאר . אז כתבתי לו שישים לב כמה אהבה הוא מקבל וכמה הרבה אנשים נכנסים לקרא את הבלוג שלו.

הוא אף פעם לא ענה. לא רק לי. לכולם.
לא ענה לאף אחד . 
לא ענה למילים טובות ולא ענה למילים מכאיבות ...
אבל הנחתי שהוא קורא. 
ברור שהוא קרא. בלוגרים אוהבים שמגיבים להם בבלוג.
אסי היה כל כך מוכשר , ואני ,מה לעשות , יש לי הפרעה שכזאת, אני מתחברת לאנשים מוכשרים , כותבים, גם אם הם לא בלב הקונצנזוס הישראלי. אמרו על אסי הרבה דברים . גם לא טובים. אני העדפתי להתרכז בטוב שבו. הוא היה גאון עם נשמה גדולה ומסוכסכת . כזה שהעולם הפנימי שלו היה כל כך עשיר , עד שלעתים פשוט לא הסתדר עם העולם החיצוני .
ומתוך ההיכרות האינטרנטית שלי אתו - יכולתי להרגיש כמה טוב יש בו.
כמה חכמה ,וחוש הומור, והומור עצמי, ויכולת ביטוי...
כמה יכולת ביטוי הייתה בו.. אז גם אם הוא היה מתריס לעתים, וגם אם לפעמים אמר דברים - שאני לא הייתי אומרת בקול..תמיד סלחתי לו. כי חשבתי שהדברים הטובים שבו עולים על הדברים שפחות. וחשבתי גם שאם אתה אסי דיין , אז אולי מותר לך להגיד את מה שאחרים לא מעזים ...

אז אסי יקר, כשאתה מגיע למעלה.. - אם במקרה תפגוש שם את אימא שלי - תספר לה שכתבתי משהו...
בשבילה ובשבילי ובשבילך...