skip to main |
skip to sidebar
13:15 לפי שעון מקומי .נחתנו .אנחנו מחכים למזודות ...אנשי בטחון גבוהים ..בלונדינים ... וקצוצי שיער עומדים בצדדים ...יכול להיות שזאת הרגישות הפרטית שלי ... או שכולם פה נראים עוינים?...שש הודעות חדשות לנייד , ממספר שאני לא מזהה ...חברת פלאפון ..."ברוכים הבאים לגרמניה" - לשון ההודעה הראשונה ...אני מצטמררת ..."ברוכים הבאים לגרמניה "..."די , נו - אני נוזפת בעצמי בלי מילים ... תזרמי כבר "...אני מנסה לזרום ...16:30 - אנחנו נוסעים צפונה לכיוון בכרך .הדרך יפה ופסטורלית . הכל ירוק ופורח . נהר הריין שלאורכו אנו נוסעים , רחב ושקט ."כמה מים יש להם" , אנחנו אומרים במקהלה כמעט ...לאורך כל הדרך בתים ציוריים , טירות עתיקות שבנו שליטים קודמים , כרמים שעומדים על צלע ההר ( "איך הם מגיעים לשם" , אנו תוהים בקול ... זה יתברר לנו בהמשך... )ובתוך כל אילו , בתוך כל היופי עוצר הנשימה הזה ...פסי הרכבת ...לאורך כל הדרך -
פסי רכבת שמצמררים את כולנו ...(המשך יבוא)...
יום ראשון בבוקר 12.07.09 .תארו לעצמכם : שני זוגות .האחד : מסודר , מאורגן , דייקן , קצת לחוץ , טיפה היסטרי , אבל נחמד בסך הכל ...השני : מבולגן , אדיש , מאחר כרוני , זורם ... החיים עוברים לידו , אבל נחמד בסך הכל ...הנשים - אחיות .הגברים - בני זוגן .בקיצור : אחותי ואני ...תארו לעצמכם מצב שארבעת אילו נוסעים לחו"ל , לעשרה ימים - ביחד ...עשרה ימים , אחד בתוך השני ...המאורגן עם המבולגן ,הלחוץ עם האדיש ,הדייקן עם המאחר הכרוני , ( אולי נקנה להם מתנה שעון? לא יעזור... ).מתחיל בבוקר: 05:30 - אנחנו מחכים ארוזים ליד הדלת .והם? יש להם זמן ... המטוס - הרי לא ימריא בלעדיהם ...06:10 - הם הגיעו .איחור לא גדול , יחסית אליהם ...בהנחה שקבענו ב - 05:45 ...קצת נזיפות ( מצידנו) ,קצת התנצלות (מצידם) לא שזה יעזור לפעם הבאה ... ו... עפנו לשדה .אה ... לפני כן צריך לעבור ברמלה , לקנות לחם , שהרי הטיסה ביום ראשון בבוקר - וגיסי חייב לחם טרי ...(בהנחה שנמצא חנות פתוחה ...) .מצאנו .הגענו ב- 07:10 לשדה .טוב ... כאן נגזל ממני חופש הביטוי , גיסי למרות התכונות הפחות טובות שלו - יש לו גם כמה תכונות חיוביות , ומספר קשרים במקומות מסוימים שמקילים על החיים .למשל קשרים טובים בנתב"ג .( וכאמור דווקא את זה אסור לי לספר)...אם כי אומר בעדינות שתהליך הכירטוס שלנו היה מהיר מהמומצע ...07:30 - יושבים במסעדה האיטלקית לארוחת בוקר .08:15 - "יאללה לדיוטי פרי" - אומרת אחותי ואנחנו הולכות ...09:10 - "ענת בראון , ענת בראון - צאי בבקשה מהדיוטי פרי ... טיסה 358 מחכה לך " ... כמובן שאין קריאה כזאת ברמקולים של נתב"ג , וחבל שאין ... אולי כך היה אפשר להוציא את אחותי מהדיוטי פרי בזמן ... ולחסוך את הריצה המטורפת למטוס ...כרגיל , אנחנו אחרונים ...אה - יש עוד זוג אחד אחרינו ..."את רואה? היינו יכולים להישאר עוד קצת" ... ממלמלת אחותי ...(מיותר לציין שלא קנינו כלום)...זהו . אנחנו במטוס .קפטן עמוס מברך אותנו בעברית ובאנגלית .לא יאומן , אנחנו באויר ...הסתיימו ההכנות , ההתארגנויות , הויכוחים הקלים ...הי אירופה ... הנה אנחנו מגיעים ... ( המשך יבוא ) ...
אז נכון , קצת באיחור ... לא חגגנו בתאריך הרשמי ...אבל חגגנו ואיזו חגיגה!זה התחיל משיתוף הפעולה שעשיתי עם המתנ"ס שלנו .אני בעד שיתופי פעולה , בכל תחום . זה תמיד מועיל , יש עוד מישהו שחושב איתך ובדרך כלל - השיתוף מניב משהו מוצלח ביותר .כמו שהיה אצלנו ...נכון שההתארגנות הייתה קצת לחוצה , התארגנו רק מספר ימים מראש , אבל התוצאה ... הייתה בהחלט משביעת רצון .מחוץ לספריה , היו מתנפחים ועשרות ילדים השתוללו שם , דוכנים רבים למימכר ספרים קישטו את הדשא הגדול שליד הספריה , דוכני אוכל וממתקים ואפילו כמה דוכנים למימכר בגדים .אם כבר , אז כבר ...ובתוך הספריה : תיאטרון בובות לילדים הצעירים . ההצגה המוצלחת :"מוקי ברוגז עם אמא " , ע"פ סיפרה של ימימה אבידר - משכה כל-כך הרבה ילדים , ששלושת המזגנים שלנו , אשר עבדו במרץ רב - לא עמדו בעומס ...מעולם לא ראיתי את הספריה מלאה כל-כך ... והספריה שלנו , מלאה ברוך השם ...לדעתי היו שם יותר ממאה ילדים ואימהות ועגלות ... לא היה מקום לזוז ...אחרי שהסתיים התיאטרון , הגיע שי צ'רקה - המאייר הנערץ על כל ילדינו ...בהרצאה מרתקת תוך שילוב של איורים תוך כדי ... הוא שבה את ליבם של כל היושבים מולו .ילדים ומבוגרים ... שאח"כ , אפילו התווכחו מי יקבל את האיורים שהשאיר לי . בינתיים הם אצלי ... נראה מה אחליט לעשות איתם ...היה אירוע מרגש ומחמם את הלב . הצלחה גדולה , קיבלנו הרבה מחמאות . הנה חלק מה"רכבים" שהגיעו אלינו :
הרבה תודה למתנ"ס וביחוד לאילנה - ששיתוף הפעולה ביננו מוכיח את עצמו פעם נוספת !תמונות נוספות כאן .