חודש וחצי לא הייתי פה ...
חודש וחצי לא כתבתי פוסט ...
מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה , לפני כמעט שנתיים - לא היה חודש שלא כתבתי .
אפילו בחודשים הכי קשים , כתבתי לפחות פוסט אחד ...
אז מה קרה בנובמבר 2010?
למה בארכיון של הבלוג שלי - אין פוסטים בנובמבר 2010?
האמת היא שיש לי סיבה ממש מוצדקת ...
מאז שאימא איננה קשה לנו מאוד ...
הסופיות של המוות היא בלתי נתפסת בעיני , למרות שאני בנאדם מבוגר ...
כל דבר מזכיר אותה , לכל מקום שאני הולכת - הלכתי לשם איתה ...
כל ארון שאני פותחת מלא בדברים שהיא קנתה לי ...
כל התכשיטים הכי יפים שלי - הם מתנות ממנה ...
כל דבר שקורה לי , אני רוצה לספר לה ... ואי אפשר .
אין לי אמא ...
ולאבא שלי - אין את אישתו ...
וכל מילה שאני אוסיף כאן , רק תגרע .
מי שאיבד בן זוג אחרי כל-כך הרבה שנים ואהבה כל-כך גדולה ... בטח יבין על מה אני מדברת ...
ועצוב לנו , וקשה לנו וריק לנו בלעדיה ...
לכן ...
בגלל כל הדברים שמניתי כאן , ועוד רבים אחרים שלא הזכרתי ...
החלטתי לעשות מעשה ...
זה מעשה לא קטן ... גילגלתי לי את הרעיון הרבה בראש , עד שהעליתי אותו על דל שפתי ...
סיפרתי לאיש שלי , שמיד אמר :"רעיון מצוין לכי על זה"...
ואז באתי לאבא ...
ואמרתי לו:"אבא יש לי רעיון" ...
ואבא מקשיב ואומר : "רעיון לא טוב בכלל , אני לא מסכים" ...
אבל אני לא מוותרת ...
"אבא , זה רעיון מצוין . זה מה שאימא הייתה רוצה שנעשה" ...
אני מזכירה לו שבאחת הנסיעות שלנו לבילנסון ... כשאני יושבת במכונית מאחור , היא פתאום הסתובבה אלי ואמרה: "כשאני אבריא , אבא אני ואת נוסעים לטיול " ...
היא הסתכלה עלי , ואני הסתכלתי עליה ... ושתינו חייכנו , ושתינו ידענו כל אחת בליבה שהיא כבר לא תבריא ...
אני רוצה לנסוע .
אני רוצה להתרחק מפה .
אני רוצה לנסוע עם אבא שלי ...
ואבא משתכנע ...
ואנחנו נוסעים ...
לאחי , לגיסתי , לאחייניות המקסימות שלי ...
נסענו לחודש ...
אבל בלי אימא ...
חודש וחצי לא כתבתי פוסט ...
מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה , לפני כמעט שנתיים - לא היה חודש שלא כתבתי .
אפילו בחודשים הכי קשים , כתבתי לפחות פוסט אחד ...
אז מה קרה בנובמבר 2010?
למה בארכיון של הבלוג שלי - אין פוסטים בנובמבר 2010?
האמת היא שיש לי סיבה ממש מוצדקת ...
מאז שאימא איננה קשה לנו מאוד ...
הסופיות של המוות היא בלתי נתפסת בעיני , למרות שאני בנאדם מבוגר ...
כל דבר מזכיר אותה , לכל מקום שאני הולכת - הלכתי לשם איתה ...
כל ארון שאני פותחת מלא בדברים שהיא קנתה לי ...
כל התכשיטים הכי יפים שלי - הם מתנות ממנה ...
כל דבר שקורה לי , אני רוצה לספר לה ... ואי אפשר .
אין לי אמא ...
ולאבא שלי - אין את אישתו ...
וכל מילה שאני אוסיף כאן , רק תגרע .
מי שאיבד בן זוג אחרי כל-כך הרבה שנים ואהבה כל-כך גדולה ... בטח יבין על מה אני מדברת ...
ועצוב לנו , וקשה לנו וריק לנו בלעדיה ...
לכן ...
בגלל כל הדברים שמניתי כאן , ועוד רבים אחרים שלא הזכרתי ...
החלטתי לעשות מעשה ...
זה מעשה לא קטן ... גילגלתי לי את הרעיון הרבה בראש , עד שהעליתי אותו על דל שפתי ...
סיפרתי לאיש שלי , שמיד אמר :"רעיון מצוין לכי על זה"...
ואז באתי לאבא ...
ואמרתי לו:"אבא יש לי רעיון" ...
ואבא מקשיב ואומר : "רעיון לא טוב בכלל , אני לא מסכים" ...
אבל אני לא מוותרת ...
"אבא , זה רעיון מצוין . זה מה שאימא הייתה רוצה שנעשה" ...
אני מזכירה לו שבאחת הנסיעות שלנו לבילנסון ... כשאני יושבת במכונית מאחור , היא פתאום הסתובבה אלי ואמרה: "כשאני אבריא , אבא אני ואת נוסעים לטיול " ...
היא הסתכלה עלי , ואני הסתכלתי עליה ... ושתינו חייכנו , ושתינו ידענו כל אחת בליבה שהיא כבר לא תבריא ...
אני רוצה לנסוע .
אני רוצה להתרחק מפה .
אני רוצה לנסוע עם אבא שלי ...
ואבא משתכנע ...
ואנחנו נוסעים ...
לאחי , לגיסתי , לאחייניות המקסימות שלי ...
נסענו לחודש ...
אבל בלי אימא ...
