ושוב הכתרה ...

זאת איננה הכתרת מלכת היופי  כמובן ...
כמו שכבר כתבתי כאן  - הכתרת רבנית  פורים .
כבר שלושה חודשים שבנות כתה יב' באולפנא , עובדות , מתכוננות , עושות חזרות , מפרסמות ממתגות ועובדות על ההכתרה .
בדומה להכתרה הקודמת של בכורתי , לפני שנתיים - ברור לי שגם בהכתרה זו יככבו הבנות באופן לא יתואר .
בשונה מן ההכתרה הקודמת  - אמא שלי לא תהיה איתנו כדי לחגוג את האירוע ...

כשהתקרב מועד ההכתרה ישבתי עם עצמי וחשבתי מה לעשות ...
ההכתרה - היא ארוע משמח , מרשים מאוד עם מוסיקה ושירים והצגה שיכולה להאפיל על הרבה הצגות בתיאטרון הלאומי שלנו ...
ללכת?
אני באבל ...
מה לעשות?
בכל זאת הקטנה שלי , בכתה יב' ... זאת ההכתרה שלה ...
מה לעשות?
ונכון שכל מה שקשור למנהגי אבלות  , זה גם עניין של הרגשה .
אבל אני לא ידעתי מה אני מרגישה ואיך עלי לנהוג ...

ופתאום ... כמו משום מקום הגיעה אלי התשובה ...
בתוך הראש שלי שמעתי אותה ...
שמעתי את קולה של אמא שלי , שאומרת לי בנזיפה קלה :
"מה זאת אומרת?  מה זאת אומרת?
בוודאי  שאת הולכת להכתרה !
את עולה על האוטו ונוסעת , את יושבת בקהל ונהנית !
את הולכת לראות את שירונת שלנו בהכתרה שלה ! אין פה שום התלבטות " ...
הקול שלה היה כל כך ברור בתוך הראש שלי , שאפילו לא העזתי להתווכח ...

ונזכרתי בקיץ האחרון כשהיא הייתה כבר כל כך חולה ...
והייתי אמורה לנסוע לים המלח ליומיים .  ברור שלא רציתי לנסוע , אבל היא ... בשום אופן לא הסכימה שאבטל ...
וגם אז היא אמרה באותו טון תקיף שאי אפשר היה להתווכח איתו ...
"את נוסעת , אין ויכוח , את עולה על האוטו ונוסעת"...

וכמו שחשבתי , הייתה הכתרה  יוצאת מגדר הרגיל . הבנות המקסימות  העלו את המחזמר : "קזבלן" .
האולם  הגדול היה מלא באמהות ובנות  סבתות ואורחות .
השחקנית הראשית , ילדונת בת 17 ...
אין לי מושג איך הן עשו זאת , אבל היא נראתה כמו יהורם גאון ונשמעה גם כמוהו ...
הרגעים הכי מרגשים מבחינתי היו כמובן כשראיתי את הקטנה שלי רוקדת ומפזזת על הבמה ...
ואז נזכרתי שבעצם אמא שלי אף פעם לא פיספסה שום ארוע בחיי נכדיה ...
אז אולי , בכל זאת ... היא הייתה שם איתנו  באולם הגדול ...

כנס ספרנים ארצי 2011

כנס ספרנים ארצי ...
כל שנה יש לנו אחד כזה .
השנה , כמו בשנה שעברה - היינו במלון כפר המכביה .
המון ספרנים וספרניות .
השנה שמתי לב , שאנחנו המון ... הסתכלתי עלינו מהצד , והתמוגגתי כמה הרבה חברים יש לי למקצוע ...
המון הרצאות וסדנאות , פגישות עם חברים וחברות ותיקים .
כשהסתכלתי בתוכניה הכל נראה לי מענין , שפשוט היה לי קשה להחליט לאן ללכת ... כי אם אני אלך למושב א' , אני אפסיד את מה שיהיה במושב ב' ...
אבל כבר למדתי שזה רעיון רע מאוד לצאת באמצע ולעבור ממושב למושב , כי אז הפסדתי גם מפה וגם משם ...
צריך להתמקד .
אז התמקדתי .
הסדנא של הדס מטס -" בלוגרס" - הייתה מעניינת .
הלכתי כי רציתי לשמוע אם אני יכולה ללמוד עוד על בלוגים ... תמיד יש מה ללמוד ,
ו... היו טיפים טובים .

עו"ד  דליה קן - דיברה על פרויקט :"השכלה נגישה"- והגדירה מהו שימוש הוגן בחומרים שמוגנים בזכויות יוצרים .

ד"ר יפעת בילאוס - דיברה על שיתוף מידע ברשת . למה אנשים מוכנים לתת מידע , מה גורם לאנשים להשקיע זמן ומרץ ולתת מהידע שלהם לאנשים אחרים?
היא עשתה מחקר שבחן בצורה מקיפה מהם הגורמים שמניעים גולשים לחלוק מידע עם גולשים זרים .
אחת התובנות שהיא הביאה ואני מאוד אהבתי , היא  ההשוואה של תרומת דם , זרימת הדם - לזרימת המידע .
כשמישהו תורם דם - הוא לא מפסיד מזה ... זה לא יחסר לו אח"כ .
אותו דבר עם מידע ... כשמישהו נותן את הידע שלו - הוא לא מפסיד אותו ...

ליאור צורף - דיבר על מהפכת המדיה החברתית .
על פייסבוק ...
דעתי הלא טובה על פייסבוק , ידועה בציבור ...
אבל גם בחומת  ההתנגדות שלי מתחילים להיווצר סדקים ...ואני דווקא רוצה לשמוע וללמוד על פייסבוק ושישכנעו אותי שיש בו גם דברים טובים ...
ליאור טוען שאנחנו חווים מהפכה חברתית ולרשתות החברתיות יש חלק גדול בכך .

אלון ניר - סיפר לנו על פרויקט מדהים , שאני מודה שלא הכרתי ...
פרויקט "הכותל"  בטוויטר ...
הבחור יזם פרויקט שתפס תאוצה בכל העולם ... אנשים שולחים לו את התפילות שהם רוצים שיגיעו לכותל , דרך טוויטר , והוא דואג להעביר הכל לפתקים ולהעביר את הפתקים לכותל !
הכל בעזרת מתנדבים , הכל באדיבותו של טוויטר ...
הוא מקבל פידבקים מרגשים מכל העולם .
ואני עד היום בבוקר חשבתי לעצמי שטוויטר זה שירות מיותר למדי ... בשביל מה צריך אותו ...

שירי פרציגר כהן - דיברה על ניהול מדיה חברתית. ליצור ערך ורעיון מרכזי ולהכנס את הספריה למדיה החברתית .
היא סיפרה לנו על הפרויקט "יוצא למלחמה" - שגם זה פרויקט מדהים בעיני .
לקחת חתיכת הסטוריה , שהייתה גנוזה בבית של מישהו ולהעלות אותה לרשת , להנגיש אותה לכלל ...

דיברו המון בכנס על רתימת הרשתות החברתיות לטובת הספריה , ואני מתחילה לחשוב שאולי יש בזה משהו ...
רק הפרט הקטנטן של :"מי יעשה את זה"?...  על זה אף אחד לא נתן את הדעת ...
כל רעיון שכזה צריך לתחזק  , מישהו צריך לעשות זה ... ואני גם ככה קורסת לפעמים מהעומס ...
יש פה נקודה שכדאי לחשוב עליה ...

בהרצאות שדיברו על הפיכת המדיום המודפס לסרט - שמענו את רון לשם על הפיכת ספרו : "אם יש גן עדן" 
לסרט : "בופור" .  על השוני בין מה שהסופר רוצה לכתוב ומה שהבמאי בוחר להעביר ...
לפעמים יוצא סרט אשר שונה מאוד מהמקור שלו - הספר .
ולפעמים זה הפוך ...

הייתי בעוד סדנא - מצוינת של שלי שלו - פירסום ושיווק הספריה .
גם על זה מדברים איתנו רבות בשנים האחרונות .
שלי הביאה רעיונות פרקטיים - איך  אפשר לשווק את הספריה במעט כסף .

איריס בראל - מנכ"לית סטימצקי -
סיפרה על פרויקטם מיוחדים שבהם סטימצקי מערבים את הצרכנים בבחירת התכנים .
למשל הפרויקט החדש : "הסיפור שלנו"  בשיתוף עם חברת אל-על .
חבל שזה לא היה בנובמבר כשטסתי לארה"ב , אולי הייתי כותבת משהו בטיסה ...

דיברו על השימוש בספרים אלקטרוניים ... וכמה שזה פופולרי אצל סטודנטים ...
ואני חשבתי לי בשקט על הקורא האלקטרוני שקיבלנו לספריה לטובת הקוראים ...
ואני חגגתי ונהניתי מכל שניה של שימוש .
אבל ...למרות האימייל הנלהב ששלחתי לקוראי  ובו הזמנתי אותם להתנסות ...
שום תגובה , נאדה ... כלום ...
אולי הקוראים שלי עוד לא מוכנים לקידמה??? או שזאת אני שלא עשתה מספיק רעש???

הסופרת  המוכשרת  : אורה מורג , קיבלה את פרס הספריות הציבוריות  לספרות ילדים ,
על סיפרה: "בעקבות מפות המדבר" .
איזה כייף זה לקבל הוקרה על מה שאתה עושה . בהחלט מגיע לה הפרס !
זהו .
היו שלושה ימים עמוסים בהרצאות ופגישות עם חברים יקרים מכל הארץ .
איפה אני לומדת הכי הרבה ?
בהפסקות כמובן ...
בשיחות עם חברי וחברותי הספרנים , בעצות שאני מקבלת ולפעמים גם נותנת
:-) ...
היה מצוין !
מחכים כבר לכנס הבא ...