יום שלישי, 9 ביולי 2013

בא לי לכתוב על ירדנה ...

בא לי לכתוב על ירדנה כי  מצד אחד היא חברה כל כך טובה ...
ומצד שני - היא תמיד מצליחה להרגיע אותי ולהכניס אותי לפרופורציות ...
מצד שלישי ... הרבה פעמים היא מצחיקה אותי עד דמעות  שזה טוב , כי יש לי תקופות (כמו לכולם אני מאמינה)  שקצת קשה לי לצחוק ...
בא לי לכתוב על ירדנה , כי לפעמים  רק מקריאת סטאטוס אחד שהיא כתבה בפייסבוק , שבכלל לא מכוון אלי ישירות ...
אני בכל זאת מרגישה כאילו היא פנתה אלי .
בא לי לכתוב על ירדנה כי היא כזאת צנועה ועדינה ואף פעם לא עושה רעש מהדברים המופלאים שהיא עושה בספרייה שלה .
בא לי לכתוב על ירדנה , כי אנחנו כל כך שונות זו מזו ובכל זאת החיבור ביננו היה כמעט מיידי ...
בא לי לכתוב על ירדנה כי למרות ועל אף שהיא שם בצפון ... ואני כאן בדרום ... הטכנולוגיה מאפשרת לשתינו להיות בקשר כל כך רציף וצמוד ...  עד שלפעמים נדמה לי שהיא ממש יושבת על הכסא לידי , ולוחשת לי באוזן ...
בא לי לכתוב על ירדנה , כי אין הרבה אנשים בחיים שלי , כמוה ... שגם כשאני יודעת  שעכשיו היא בוודאות , לא תסכים איתי , או אפילו תרים גבה ... אני עדיין מצפה להקשיב למה שיש לה לומר ...
בא לי לכתוב על ירדנה  , כי  החברות הזאת ראויה שידברו עליה ...
מעולם לא דיברנו בטלפון ...
"בהסכם"  החברות ביננו  , אנחנו מתקשרות דרך האימייל , והוואטאפ , וההודעות בפייסבוק  ...
זה קטע קטע ...  עכשיו כשאני חושבת על זה ...
כמו בפעם ההיא שנסעתי לאנשהו , ובעצם בכל פעם שאני בדרכים ואנחנו מתקשרות ... הטכנולוגיה מיד מגלה לה איפה אני נמצאת ...
ברור שאנחנו נפגשות בכל הכנסים  שרק אפשר ...
וברור שקורים שם דברים מצחיקים שאי אפשר להעלות על הכתב ...
כמו למשל , דמיינו סיטואציה : אי שם בארץ ...  המון ספרנים וספרניות ופתאום .... שתי נשים צורחות ומתחבקות וצוחקות ...
שלא לדבר  על  הכנס ההוא  שחטפנו על הראש מכל היושבים מסביב ...
כי הפרענו כל הזמן ...(בלי כוונה כמובן ...   היה הרבה מה לדבר) ...
אם הייתם עדים למחזה הזה ...
אילו הן כנראה אנחנו ...
 
והאמת היא ...
שבעיקר בעיקר בא לי לכתוב על ירדנה  ,
כי אני אוהבת אותה .
את השקט שלה , את החוכמה שלה , את היכולת שלה להבחין בפרטים הכי קטנים ... שאני תמיד מפספסת .
הקולגות שלי בוודאי יבינו אותי כשאומר : שדווקא במקצוע שלנו , אנחנו יכולים להיות מאוד בודדים ...
אצלי לפחות , הרבה פעמים אין לי עם מי להתעיץ  , אין לי את מי לשאול .
לפעמים צריך להחליט החלטה של רגע ...וזה כל כך טוב שיש חברה כזאת טובה , שאפשר לשלוח לה איתות ולדעת  שעוד מעט ... ממש עוד מעט היא תענה .
וגם אם לא יהיה לה פיתרון קסם , היא תקשיב ותבין .
בא לי לכתוב על ירדנה ,
כי מאז שנפגשנו לפני כמה שנים  ונדמה לי שזה היה קודם בכנס ואח"כ אצל יגאל ...
אני מרגישה שהרווחתי חברה ממש טובה ...
אז ככה , בלי לתכנן את הפוסט הזה יותר מדי
ובאופן די ספונטני
החלטתי לכתוב על ירדנה ...