"שני חברים יצאו לדרך בים בם בום"...

אנחנו בדרכנו לבודפשט .
יש לנו כשש שעות נסיעה .  בדרך  נבקר בעיר ברנו  אחר כך נקפוץ לברטיסלבה ...
מי שמכיר אותי יודע , עד כמה לא חביבות עלי הנסיעות הארוכות  בחו"ל .
אני לא נהנית מזה . לכן אני מנצלת  את הזמן שלנו באוטובוס לסקור את חברי הקבוצה .
עד עכשיו לא הזכרתי אותם בכלל .
ואנחנו הרי יצאנו  בטיול מאורגן ...
החבר'ה  שיצאו  לטיול איתנו , באו בזוגות .
יש את שני האחים  המקסימים  ג'  ו  ב'  ונשותיהם .
שני אחים - שעשו שמח כל הטיול .
באוטובוס , במסלולי ההליכה ובכלל .
יש אותנו , שאנחנו חמישה ביחד עם אבא : אחי ואישתו .  אני ואישי .  ואבא שלנו .
יש עוד שני זוגות נשואים שהאישה  מהזוג  הראשון  והגבר  מהזוג  השני - הם אחים .
יש שני זוגות של חברים , שהנשים  חברות ארבעים שנה ...
הן היו משהו מדהים ...  ארבעים שנה חברות - בלי לריב :-)...
כל הטיול הן ישבו אחת ליד השניה באוטובוס , והבעלים שלהן  בכלל ישבו בצד השני .
ויש עוד  שני זוגות שלא קשורים אחד לשני .
כולם נחמדים .
הכרנו רק בשדה התעופה בפראג - כשנחתנו .
עושה רושם אחרי יומיים ... שאנחנו מכירים שנים ...
כל יום  ח'  המדריך  ממנה את אחד הגברים להיות במאסף , כדי שאף אחד לא ילך לאיבוד ...
והעניין  עובד יופי .
אנחנו מטיילים , אנשים מדברים אחד עם השני ... כמעט אף זוג לא הולך ביחד ...
אנחנו מתפצלים ...
אישי   מדבר עם ח'  המבוגרת  שמספרת לו על הנכדים ...
אני הולכת עם  א' שמספר לי על ילדותו בהונגריה ...
נ'  משוחח נמרצות  עם  ג' בענייני מוסיקה תימנית ...
אבא מדבר עם כולם ...
איזה כייף !
כל-כך חששתי מהעניין של האנשים בטיול מאורגן , והנה אני מופתעת לטובה .
אנשים מקסימים .
אנחנו צוחקים הרבה , שרים באוטובוס כמו בטיול שנתי ...
מדי פעם מישהו לוקח את המיקרופון ומשתף אותנו בחוויות או בבדיחות .
אפילו לשונאת נסיעות שכמותי ...  החוויה מהנה ביותר ...
הגענו לברנו .
הלכנו לטייל בשוק  .
אני  לא   חובבת שווקים בלשון המעטה ...  אז לא התעכבתי .
זהו .
נוסעים לברטיסלבה . למצודה .  לעשות תצפית על נהר הדנובה .
לא נפלתי ...
עכשיו זה כבר שעת צהריים מאוחרת ואנחנו הולכים לאכול במסעדה של בית חב"ד , בברטיסלבה .
חיכינו שלוש שעות לאוכל ...
היה מעצבן ...
לא כולם באו למסעדה . ארבעה מחברינו העדיפו לטייל באיזור , עד שנחזור .
הם רק לא תיארו לעצמם שזה יקח לנו שעות שלוש ...
אני לא רגועה במסעדה ...
זה מרגיש לי לא נכון ...
זה לא בסדר שאנחנו יושבים כאן וחלק מהקבוצה ... לא יודעת מה הם עושים בינתיים ...
חזרנו לאוטובוס ...
ממשיכים לכיוון בודפשט .
כאן יש תפנית בעלילה ...
שני הזוגות שחיכו לנו ... לא מרוצים (ובצדק) ...
ויש להם מה להגיד .
י' אומרת למדריך שזה לא בסדר שהתעכבנו כל כך הרבה זמן , עכשיו נגיע ליעדינו בלילה ולמי יהיה כוח לטייל ...
והוא ... מתחיל להסביר לה למה היא טועה ...
במקום להתנצל , להסביר לה שלקח למנות - שעות להגיע אלינו ... הוא פוצח בויכוח ...
טעות גדולה .
ענקית אפילו ...
אנחנו יושבים באוטובוס ומקשיבים ...
האיש שלי מחזיק לי את היד ולוחש :"את לא מתערבת , את לא אומרת כלום , אנחנו לא רבים עם אף אחד"...
פנינה מתווכחת עם המדריך ...
היא אומרת לו את דעתה , באדיבות ובאסרטיביות .
היא צודקת .
בכל מילה שלה .
היא יושבת בחלק האחורי של האוטובוס ,
אני יושבת בחלק הקדמי ...
ליבי יוצא אליה ...
אני מתה להתערב ...
אבל מבטי התחנונים של אישי ... מונעים זאת ממני .
השיחה בין פנינה והמדריך מסתיימת , אני בכוונה לא מפרטת מה היה שם - כי זה מיותר ואין צורך .
בשניה שהמדריך חוזר למקומו , אני קמה מהמקום שלי ומתקרבת לפנינה .
"אני חייבת להגיד לך משהו" ... אני אומרת לה .
"תגידי" ... היא עונה לי . ונדמה לי לשניה שיש נימה של התרסה בקולה ...
היא עוד לא יודעת שאני לטובתה ...
אני לא אפרט מה אני אמרתי לה , ומה היא ענתה לי :-) ... כי זאת לא הנקודה ...
הנקודה החשובה היא ... שמאותה שניה , הפכנו לבלתי נפרדות ...
היחידה בסיפור שלי שאני כותבת את שמה - היא פנינה חברתי החדשה והיקרה ...
כי ביקשתי ממנה רשות .
מאותו רגע , שבו התישבתי לידה ...
משהו קרה לי ...
היא נכנסה לי ללב .
זה בלתי ניתן להסבר הגיוני ...
נפשי נקשרה בנפשה ...
כל הטיול היינו ביחד ... שתינו .
מדברות , צוחקות , מרכלות , נהנות מכל שניה , מחליפות חוויות על הילדים שלנו (לה יש רק בנים , לי יש רק בנות) ...
איזה כייף!!!
אנשים חשבו שהכרנו מקודם ...
אפילו המדריך שאל את האיש שלי :"אתה בטוח שהן לא מכירות מקודם? עוד לא ראיתי דבר כזה בטיולים שלי"...

זוכרים את שני הזוגות שהתישבו לידי , בבית הקפה בנתב"ג בערב הטיול ?
כתבתי על האירוע כאן ... בפוסט הראשון על הטיול הזה ...
שני הזוגות היו : פנינה ואמנון ... אחיה של פנינה וגיסתה ...
וניהלנו סוג של שיחה שם ...
כלומר : הם שאלו ואני עניתי ...
ועד הרגע הזה ...
כשמישהו מאיתנו מזכיר את השיחה הזאת ...
ארבעתינו מתגלגלים מצחוק ...
כלומר :  הם  צוחקים עלי ...
כי כמו שסיפרתי כבר ... מצב רוחי באותו ערב לא היה משובב נפש ,
ובטח שלא הייתה לי סבלנות לאנשים שאינני מכירה ...
מאיפה יכולתי לדעת שיומיים אחר כך ... האנשים האלו יהפכו להיות חבריי הטובים???

פראג היפה ...

בוקר בפראג .
זה מה שראינו  מחלון חדרנו בבוקר ...
הגברים  הולכים להתפלל  והנשים מתארגנות להכין ארוחת הבוקר .
ח'  המדריך  סידר שנאכל  בחדר צדדי ,  כדי שלא נאלץ לשבת  לאכול במקום שבו תהיה בעיה של כשרות .  כלים חד פעמיים , לחם , גבינה צהובה , שוקולד , חומוס, טונה,קפה וחלבה - הוא דאג להביא מהארץ . ירקות הוא כנראה קנה במקום ,  ביצים קיבלנו מהמלון .
שתי נשים הכינו חביתות  בעזרת מחבת  שהבאנו מהארץ .
מי מאיתנו שאוכלים  פת עכו"ם  ומשתמשים בחלב נכרי ,  יכלו לעשות זאת .
מי שלא -  הבאנו איתנו חלב עמיד מהארץ .
גם  הכנו  לנו כריכים  לצהריים  .
אני מתעכבת  במיוחד על העניין  הזה -  כיוון שזה היה משהו טוב שהחברה שיצאנו איתה , "השטיח המעופף"  - דאגה לו .
עוד מעט ... אני אספר  על דברים פחות טובים  שהם עשו , ולכן אני רוצה להיות הוגנת .
וגם כדי שכולם ילמדו מהנסיון שלנו ולא יפלו בפח ...
נוסעים  לטירת  פראג .
מראה מעורר  השתאות .  הטירה נבנתה  בשנת  870  ונשארה שלמה  גם  לאחר המלחמה  ושנות המשטר הקומוניסטי .
אנחנו צופים  בחילופי  המשמר . 
אין  ספק , המקום מרהיב .  המוני תיירים  נהנים  מפיסת הסטוריה יפה זו .
נכנסנו  לקתדרלת  סנט-ויטוס .
לא כולם נכנסו . 
יש אנשים שבוחרים לא להיכנס לכנסיות .
אני נכנסתי .
לא מתעכבת .  מציצה ויוצאת .  זה לא משפיע עלי באופן כזה  שיכול לקרות לי משהו דרסטי - אם אראה כנסיה מבפנים ...
כל אחד והבחירות שלו .
אנחנו עוברים ליד ביתו של פרנץ  קפקא .
יש שם מוזיאון היום .
עד עכשיו אני לא מבינה למה לא לא נכנסנו פנימה ...
חוסר ההבנה ימשיך  ללוות אותי בהמשך ...  כש"נדלג" , על אתרים יהודיים  ונתרכז בכנסיות ...
תובנה שניה  מהטיול :  דאגו  להתחיל לטייל  ברובע היהודי .
לא כמו שאנחנו עשינו .  קודם המצודה   והכנסיה , אחר כך  הגשר והעיר העתיקה ...
וכשהגענו  אחרי הצהריים לרובע היהודי ....
כבר היינו עייפים , מותשים  ...  חלקנו אף היו עצבניים ... ונאלצנו לרוץ  במהירות  לבית הקברות העתיק , ולבתי הכנסת ...
כיוון שהכל נסגר שם בחמש וחצי ...
אבל אני מקדימה את המאוחר ...
אולי כי מה שקרה שם ...  פשוט הוציא אותי מדעתי .

בואו נעשה סדר :
מהקתדרלה  המשכנו   לגשר  קארל  שהחלו בבניתו בתקופת    קארל  הרביעי .
הגשר עומד  מעל  נהר הולטאבה שחוצה את פראג .
שם יכולנו לראות  את פסלו המפורסם  של ישו , שמעליו באותיות  קידוש לבנה מזהב טהור :"קדוש  קדוש  קדוש , ה' צבאות" ....
המראה מזעזע .
במאה ה- 17 , נדרשו היהודים לשלם על אותיות הזהב , כיוון שאחד  מהקהילה נתפס כשהוא נוהג לא בכבוד  בכנסיה .

ממשיכים לכיוון העיר העתיקה.
השעון האסטרונומי המפורסם  שמראה את גן העדן , את העולם שלנו והעולם שמתחת .
כל שעה עגולה  השעון מצלצל , ואז עומדים מאות  תיירים מולו  ומצלמים .
משני צידי השעון יוצאות  שתי דמויות , אחת מהנהנת  בראשה"כן ", והשניה  מהנהנת  "לא "...
הגענו לשעון  ב - 13:45 .  במקום  להישאר  ולחכות ...  הריץ  אותנו  המדריך  לכיכר ואצלב  ...  כדי  להציץ  , ולחזור  בחזרה  ב 14:00  בדיוק ...
ברור שלא הספקנו ....
היחיד  שראה את האטרקציה  של  השעון ...  הוא זה שהיה חכם  מספיק ולא רץ  איתנו לכיכר ואצלב .
אבא שלי ...
עד עכשיו כשאני חושבת על זה - זה מרגיז אותי ...  בשביל מה רצנו?
הרי לא ראינו את הכיכר ...
האם יתכן  שהמדריך היה צריך לסמן וי על משהו???  יתכן בהחלט ...
בשלב הזה , אנחנו מקבלים קצת זמן לעצמנו .  כל אחד פונה לטייל  באזור .
אבא הלך לשבת על ספסל ...  לנוח .
אנחנו הלכנו  להסתובב  בשוק , לקנות מזכרות .  יש לי מגנטים  על המקרר מכל מקום שבו הייתי בעולם :-) ...
שכחתי  לספר על תקרית קטנה שהייתה ביום הזה ...
חצי קבוצה (ואנחנו בתוכה) ,  הלכה לאיבוד ...
לא משהו דרמטי , חיכינו למדריך  במקום אחר מאשר הוא התכוון ...
אני ...  הלכתי  אחרונה ,  אחרי כולם ...
אני מזכירה את זה כי הפרט הזה - חשוב בהמשך הסיפור ...
זהו .
עכשיו אנחנו מגיעים לרובע היהודי .  השעה שלוש וחצי בקירוב ...
מי שחיכה לדרמה ...  עכשיו היא מתחילה .
אנחנו אמורים לבקר בבית הקברות בפראג , שם קבור המהר"ל .  ישנם מסביב עוד ארבעה בתי כנסת חשובים , בהם אנו גם רוצים לבקר .  יש שם מוזיאון יהודי .  כל פיסת  קרקע  נושאת  היסטוריה יהודית .
בית הקברות היהודי בפראג - הוא העתיק ביותר באירופה .
מה שקורה עכשיו ...  המדריך  מבקש  מאיתנו  35  יורו  לאדם  , כדי להיכנס לאתרים .
בפועל  מה שכתוב  על השלט  הוא  שכניסה עולה  16  יורו  לאדם .
מה קורה פה?  מדוע  ההפרש  במחירים?
אחד מחברי  הקבוצה  כועס  על המדריך  ואומר לו : "זה יקר אני לא מוכן  לשלם" .
מתעורר ויכוח .  שאני ...  לא שמתי לב אליו .
אנחנו מחליטים  ללכת  לאכול  במסעדת  חב"ד  ואחר  כך  - כל אחד יכנס עצמאית  לאן שהוא בוחר .
בסיום קבענו שעת מפגש  ליד האוטובוס .
רק כדי שתבינו : מי שנוסע  בקבוצה , בטיול מאורגן - העלות לכל מקום  היא יותר גבוהה  מהעלות  האמיתית .
עד עכשיו לא הצלחתי לרדת לשורש  הענין .  לאן הולך ההפרש של כספינו????
ולא שלא ניסיתי לברר ...  הבחור שעומד בראש "טוס מסורת"  ב"שטיח המעופף" - טען שאילו סיורי בחירה  ולחברה אין נגיעה לכסף ...   אבל  בדף שקיבלנו ובו תיאור של הסיורים - היה לוגו של "טוס מסורת" ....  האם יתכן  שהמדריך גזר עלינו קופון???  אינני יודעת .  אבל אני מתכוונת לרדת לשורש העניין הזה .
תובנה שלישית  וחשובה  מהטיול :
צריך לסרב  להיכנס  כקבוצה ! 
לא לתת כסף  למדריך ,  ולבקש להיכנס עצמאית ל"סיורי הבחירה" - ככה הם קוראים לזה .

סיכומו של דבר :  נכנסנו לבית הקברות היהודי העתיק .
התרגשנו מאוד  בקברו של המהר"ל  מפראג .
סיפרנו  בפעם המיליון בערך את סיפורו של הגולם מפראג .... 
האיש שלי , המומחה בהיסטוריה  של עם ישראל , לחש לי בשקט - כדי לא לעורר מהומות , כי יש סברה  שכל סיפור הגולם הוא אגדה בלבד . 
לא בטוח שזה  קרה באמת .
אבל זו  אגדה יפה , שהשתרשה מאוד  בהסטוריה שלנו ואפילו הגויים  מאמינים בה .
נכנסנו לבית הכנסת  של המהר"ל .
התרגשנו למראה עליית הגג ששם לפי האגדה נמצא הגולם ...
משם המשכנו  למרכז פלדיום  - שהוא קניון ענק ובו 200 חנויות .
לא קניתי כלום :-) ...
אני מתלבטת לגבי המשך הסיפור ...
מתלבטת אם לספר לכם ... איך פתאום משום מקום ... התנפל עלי המדריך והאשים אותי שבגללי - הקבוצה הלכה לאיבוד בצהריים ...
"את ראית את השוק והלכת לשם !את סחבת את כל הקבוצה אחרייך! את חצופה! " ...
ועוד כהנה וכהנה מילים - שהקשר בינן ובין המציאות  הוא מופרך למדי .
אני באתי לטייל ...
לא באתי לריב .
התרחקתי משם .
אבל האיש שלי ...  שלא יכול לסבול כשמישהו פוגע בי , אמר לו בעדינות המפורסמת שלו : "אתה טועה , אתה מאשים את האדם הלא נכון "...
והגדיל  לעשות המדריך המדובר - כשהלך לאבא שלי לספר לו שאני דיברתי אליו לא יפה ...
רק לאחר מעשה הבנתי על מה הכעס ...
על אותם יורואים אבודים שהוא הפסיד כשלא הסכמנו להכנס כקבוצה לאתרים היהודיים - ונכנסנו עצמאית ...

זה נכון שהוא התנצל למחרת ...
כשהבין שאני כנראה אתעלם ממנו עד סוף הטיול ...
אבל אני לא האמנתי  לו .
הסיבה היחידה שהוא התנצל  היא: שהוא רצה את הטיפ שלו בסוף הטיול ...
זה היה סיום צורם  ליום מקסים ...
יום שברובו טיילנו ברגל  בפראג , והאמת ...  מאוד נהנינו .
מחר  יש לנו יום נסיעה ארוך לבודפשט ...

אנחנו מתחילים לטייל במרץ ...

לבקשת הקוראים אני ממהרת להמשיך את הסיפור :-) ...
אנחנו במטוס  בדרך  לפראג .
טוב , לא צריך להגזים ... זה לא בדיוק מטוס לטעמי ...
"מה זה"?  אני שואלת את האיש שלי כשאנחנו נכנסים פנימה ....
"מה זה הפייפר הזה"? ...
האיש שלי צוחק . "תפסיקי נו ... זה לא פייפר . זה בואינג קטן"...
בואנינג?  זה בואינג?  צפוף  ודחוס  ואין מקום לעבור אפילו במעברים ... והדיילות ... שאלוהים ישמור !  לא נחמדות בעליל . בפעם הראשונה בחיי אמרה לי דיילת :"לא"!  כשביקשתי כוס מים ...
יאללה , להגיד תהילים ... רק שהדבר המתפרק הזה יגיע בשלום אל היעד ...
טיסה לא משהו ... שלוש וחצי שעות לא נעימות עברו עלי ...
אבל בסוף נחתנו בשלום בפראג .
תובנה ראשונה : לא טסים יותר בחברה צ'כית!  רק באל-על שלנו .
אנחנו יוצאים משדה התעופה ב- 09:00  בבוקר .
אוטובוס  עם קבוצת  אנשים שאיננו מכירים עדיין .
נוסעים  מערבה  לכיוון קרלובי  וארי .
קרלובי וארי - היא עיירת מרפא , אשר ידועה במרחצאות הרבים שבה , ובמי המרפא המיועדים לשתיה . 
אנשים מגיעים מכל העולם כדי לשתות את מי הבריאות ולהרפא ...
אם אתם שואלים אותי ... אחרי שטעמתי את המים ...
קחו קצת חלודה , ערבבו בכוס מים ... וזה הטעם של מי המרפא שטעמתי שם ...
ובכל זאת המוני בני אדם פוקדים  את המקום ...
המקום יפהפה  אין מה לומר ,
כולם מסתובבים  עם ספלים מיוחדים ושותים  מהם את  מי המרפא המיוחדים .
גם אני קונה לי ספל - למזכרת .
אבל לא שותה שוב מהמים ...
לגימה אחת קטנה הספיקה לי כדי להבין את הרעיון .  ויסלחו לי כמובן כל שוחרי הבריאות שאהבו את הטעם  :-) ...
אנחנו מטיילים ומתרשמים , המוני תיירים מסביב .
בשעות אחרי הצהריים  אנחנו פונים בחזרה לאוטובוס  כדי לנסוע לפראג .
בפראג אנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב  לא רעה בכלל ובמחיר שווה לכל נפש -  בבית חב"ד .
על הדרך  המדריך מצביע על כל המקומות  בהם נבקר מחר ....
פראג  ספוגה  בהסטוריה  יהודית מפוארת  ...
המהר"ל , הגולם ,  בתי כנסת עתיקים , אלפי יהודים שנרצחו בשואה ...
בסיום הארוחה אנחנו נוסעים למלון שלנו בפראג ...
כולנו עייפים מאוד , לפי החשבון שלי  אנחנו ערים  36 שעות ....
יאללה  לישון ....
נמשיך  מחר  ...

"ושוב נצאה אל הדרך"...

חופש  גדול ...
קיץ , ים , בריכה , בילויים  ...
אני לא ממש בראש של בילויים .
הסיבה ידועה ...
ובכל זאת  ... החלטנו לנסוע  לחו"ל .
במתכונת קצת שונה מהפעמים הקודמות .
החלטנו לנסוע בטיול מאורגן .  אין לי כוחות לקחת מפות ולהתחיל להכין טיול .  בא לי שמישהו אחר יעשה את זה .
אחי הקטן ואישתו ביקשו להצטרף אלינו . שיכנענו גם את אבא שיבוא .
לאן ניסע?
כבר מזמן רציתי לבקר בפראג .
שיטוט קצר באינטרנט  מוביל אותי לטיול מאורגן  של חברת :"השטיח המעופף"  (שאחזור לספר עליה בהמשך)... 
פראג , וינה , בודפשט .
יאללה  , מתאים לי .תאריכים טובים , אמצע אוגוסט מעולה .
אנחנו סוגרים הכל בטלפון , גם אחי ואישתו וגם אבא ...
זה טיול  שכולל ארוחות בוקר (המדריך דואג למצרכים ולחם מהארץ , ירקות הוא קונה שם) ,  וביקור במסעדות מקומיות כשרות .
סבבה .
זה לא אומר שלא לקחנו אוכל מכאן ...
מה שבטוח ...
יום  שני , אמצע  באוגוסט  ,שתיים עשרה בלילה ...
אנחנו מחנים את האוטו שלנו בחניון לטווח ארוך ...
מגיעים  לטרמינל ....
פוגשים את אחי ואישתו ...
תקלה ראשונה ...  אבא מתבלבל ומחנה את רכבו בחניון לטווח קצר , במקום בחניון לטווח ארוך ...
זה מכניס אותי ללחץ אחרי שאני מחשבת כמה הוא יצטרך לשלם כשנחזור ...
אני שולחת אותו עם אחי  , לתקן את הטעות ולשים את האוטו בחניון לטווח ארוך ...  אלא שאז מתברר שהחניה בתפוסה מלאה , ומחזירים אותם לחניון לטווח קצר ...
יופי ...
התגברנו על התקלות .
נפרדנו מהמזוודות ....
ויאללה לדיוטי פרי...
טוב , לא בדיוק ...
אני לא במצב רוח לדיוטי פרי .
דווקא כולם הולכים , חוץ ממני .
אני יושבת  בבית הקפה מול הדיוטי ...שקועה במחשבות ...  נזכרת בכל הפעמים שהייתי פה , עם אחותי , עם אמא ... 
נזכרת איך אמא  הייתה קונה בלי הפסקה ...  לנו , לנכדים ולנכדות שלה ...
משום מה הדיוטי פרי  מאבד מהאטרקטיביות שלו בלעדיה ...
לא בא לי לקנות ...
עודי שקועה בעצמי ...  מתקרבים שני גברים ושתי נשים לשולחן שאני יושבת בו לבדי ...
כל שאר השולחנות תפוסים ...
"אפשר לשבת כאן"?  הם שואלים .
"שבו" ...  אני בקושי עונה להם ...
והם מתיישבים ...
עכשיו כשאני כותבת את השורות האלו , אני מחייכת לעצמי ...  כי מה שקרה אחר כך עם  החבר'ה  שהצטרפו אלי לשולחן ... לא יכולתי לדעת  באותם רגעים שישבתי  מכונסת בעצמי ... 
מחכה להתרגשות  מהנסיעה  שתגיע כבר ... ולשווא ...
אז ישבתי שם ... 
ליד השולחן  ,
עם אנשים שאני לא מכירה ...
וכנראה שהייתי לא ממש נחמדה ...
ואז  אבא חזר מהדיוטי  וגם האיש שלי ...
והזוגות  שאלו :"לאן אתם נוסעים?" ...
והאיש שלי ענה :" לפראג"...
והם אמרו : "גם אנחנו "...
והשאר ... (כמו שאומרים ) עוד יסופר  בתולדות ישראל ...
כי מה שקרה אחר כך ...
אפילו אני לא יכולתי לדעת ...
יאללה ...
עולים למטוס ...

המשך  יבוא ...

"הקיץ עבר החום הגדול , שנה חדשה באה לכל"...

אז נכון , הקיץ עוד לא עבר ושנה חדשה עוד לא הגיעה ....
אבל אצלי עברה שנה .
עברה שנה מאז שאמא שלי איננה ...
הזמן לא עוצר מלכת  אצל אף אחד אני יודעת .
אבל במקרה הזה , כל יום שעובר רק מעצים את החוסר שלה ...
כי אמא שלי חסרה לי בכל רגע ושניה משעות היום והלילה ...
- היא חסרה לי כשאני מתעוררת  בבוקר וההכרה שהיא לא פה , מכה בי כל-כך חזק  שזה כואב פיזית .
- היא  חסרה לי כשאני מתקשרת לבית הורי והיא אף פעם לא עונה ...
- היא חסרה לי כשאני מתלבשת יפה והיא לא נמצאת כדי להתפעל , שכן לא משנה מה לבשתי ואיך זה נראה - בעיניה זה תמיד היה יפה .
- היא חסרה לי כשאני מבשלת משהו שלמדתי ממנה , ופתאום אני לא בטוחה בכמויות ...  ואין את מי לשאול ...
- היא חסרה לי כשאחת מבנותי עוברת עוד שלב בחיים והיא לא פה כדי לשמוח איתנו ....
- היא חסרה לי כשאני הולכת לישון בלילה , ועבר עוד יום בלי שדיברתי איתה ...
-  היא חסרה לי כל שבוע כשאני נכנסת לבית שלה ורואה את הכורסה שלה - ריקה ... ואז אני עולה לקומה השניה ומחפשת אותה בכל החדרים ...  וכל שבוע אני מתאכזבת  מחדש כשאני לא  מוצאת אותה ...
ואני יודעת שהיא לא פה .
הייתי לידה כל הזמן ,  בימיה וברגעיה האחרונים ...
ועדיין כל שבוע כשאני באה לאבא , היא לא שם ...  וזה מפתיע אותי כל פעם מחדש ...
"כמה פעמים ביום את חושבת על סבתא?"  שואלת הקטנה שלי בדאגה .
"פעם אחת"  אני עונה לה .
"באמת?"  היא נדהמת .
"כן"  אני עונה בשקט .
"מהבוקר כשאני מתעוררת  ועד הלילה כשאני הולכת לישון ,...  פעם אחת"...
ואמא  שלי  אמרה לי שלושה ימים לפני שהיא נפטרה ,כשישבתי לידה בלילה כשכולם ישנו:
"אל תבכי שרה'לה !  אין צורך!  תהיי גיבורה!"

והיתיי גיבורה ...
מאוד גיבורה ...
אבל  עכשיו כשהיא כבר לא פה , אין לי יותר צורך להיות גיבורה ...
ורק הזיכרון של היד שלה שמלטפת אותי בזמן שהיא ביקשה ממני לא לבכות , כי אין צורך - מצליח לעצור אוקיינוס של דמעות ...

מאחורי הקלעים של שבוע הספר ...

איך מארגנים את שבוע הספר? מישהו חשב  על זה פעם???
כולנו מגיעים לכיכרות ,  קונים ספרים , פוגשים את הסופרים האהובים עלינו ...
אבל מאחורי הקלעים ...
מה קורה מאחורי הקלעים?
חברי הספרנים בוודאי  יודעים על מה אני מדברת , אבל לאלו שלא יודעים ...
הנה טעימה קטנה  ...

הגענו  לזמן בשנה שבו צריך  להתחיל ולתכנן את חגיגות שבוע הספר . הבעיה הקטנטנה היא שתקציב אין .
משרד התרבות עדיין לא העביר לנו תקציב .
איך אפשר לתכנן משהו ככה???
יכולתי  להיות ראש קטן ולהגיד : אין כסף ...
אבל קשה לי .
קשה לי להיות ראש קטן ...
פניתי למתנ"ס  ,  בשיחה ראשונית לראות מה אפשר לעשות .
"תשיגי תקציב ונדבר"  - זאת  התשובה שקיבלתי .
פניתי לממונה עלי  במועצה ושטחתי  בפניו את בקשתי :  כסף ...
ועוד הייתה לי הברקה  :  המועצה שלנו חוגגת השנה שישים להיווסדה"...
"בוא נחגוג את שבוע הספר העברי בסימן שישים שנה למועצה"...  אמרתי לו .
זה מאוד מצא חן בעיניו .
"תכיני לי תוכנית מתוקצבת ונראה מה אני יכול לעשות" .  הוא אמר לי .
אז בניתי תוכנית .
דיברתי עם סופרים ,  עם מספרי סיפורים ,  בדקתי עלויות , כתבתי כל מה שאני מבקשת , דיברתי שוב עם המתנ"ס , שיניתי את התוכנית ... וזהו . כשהיה לי משהו מוגמר הלכתי שוב לממונים .
עכשיו לחכות ...
כמה זמן לחכות??
אין לי זמן ...
התאריכים שתכננתי כבר בפתח ....
יום , יומיים ,  שבוע ...
כל יום אני במועצה , מנדנדת ...
כבר התחלתי להרגיז את עצמי ...
אחרי  שבוע וחצי קיבלתי אישור לתקציב מסוים  ו... קדימה לדרך .
שוב אני נפגשת עם הבחור מהמתנ"ס ,  אנחנו נכנסים לעומק התוכנית,  שוב אני משנה כי לא הכל מסתדר ,  וכשכבר אני בטוחה שהכל מסתדר  - שוב בעיה  ואני צריכה להתחיל מחדש...
דקה לפני שאני חוטפת סחרחורת רצינית מכל העניין הזה ... סגרתי תוכנית .
עכשיו צריך לפנות לבית הדפוס ,  זה גם לוקח כמה ימים ...
בסוף הפרסום שלנו מוכן .  יצא יפהפה .
אנחנו תולים על כל לוחות המודעות בישובים  , ומחלקים לכל תיבות הדואר של כל תושבי המועצה ...
זהו , אפשר קצת לנשום לרווחה ...
אבל מאוד מעניין אותי משהו ...
מה אתם חושבים?
כשמישהו מקבל את הפרסום שלי ומסתכל עליו ,
אתם חושבים שהוא מבין שזה חודש של :
עבודה קשה
וריצות
וטלפונים
ותיאומים
ואכזבות
ועוגמת נפש
ושוב הכל מהתחלה עד שהגענו לתוצאה הזאת????

יש לי רעיון ...

לפעמים   אני  חושבת  שכדאי  לי להכנס  לחדר  מרוחק ,  לנעול  אותו  מבפנים ולזרוק  את  המפתח (דרך הסורגים) לנהר  שנמצא  מבחוץ ....
ולמה ? אתם שואלים ...
כדי  שאני  לא  אגיד  את  הרעיונות  שלי בקול רם ...  רעיונות  שבעקבותיהם אני מוצאת את עצמי עובדת  אקסטרה עבודה ,  כאילו שלא די לי במה שיש גם ככה ...

ומעשה שהיה כך היה ...
במסגרת  המאמצים שלי למצב  את  הספריה  גבוה  ככול האפשר ,  לקדם  אותה  ולהצעיד אותה קדימה - אני  מוצאת לי כל הזמן דרכים שונות לעשות זאת .
אחד  הרעיונות  המצוינים  שהיו לי הוא  לרתום אימהות  לפעילות  בספריה .
קראתי  לפעילות  הזאת :"שעת  סיפור  עם אמא של  _______ " ....
שלחתי מייל  מפורט  עם  בקשה  מהאימהות  (לפחות  אילו שיש להן ילדים צעירים)  להתנדב .
ההיענות  הייתה  נהדרת .
רק ש....
אם  חשבתי  שתבוא אמא עם רעיון לסיפור  ולפעילות ,  הרי  שטעיתי ....
מה  שקורה  בפועל  הוא  שאני  צריכה  לבחור  את  הספר ,  לחשוב  על פעילות  מתאימה ואף  לייצר אותה ,  מה שמוסיף לי עבודה  ברמה שאין לתאר ...
התוצאה מקסימה .
הילדים באים בהמוניהם ,  הילד או הילדה  שאימם מספרת את הסיפור  מרגישים  כמו נסיכים ...
הספריה  הומה ילדים  ופעילות ,
ואני נהנית  מכל  שניה ...
אבל ... לקראת  הפעילות הבאה ,  נראה לי ששברתי איזה שיא ...
בשבוע  הבא  אמורה  להתקיים  שעת סיפור עם הספר  הזה  , שהוא ספר  יפהפה  עם מסר מקסים .
ואני  חשבתי שיהיה נהדר  להכין  פאזלים  לילדים   מהתמונות  של  הספר ....
מישהו  הכין  פעם  פאזל  בעצמו???
ובכן ....  אחרי  שעשיתי זאת היום ,  אני לא בטוחה שאני ממליצה לאחרים ...
אם מישהו  היה נכנס  היום לספריה ,  לרגע הוא היה מתבלבל וחושב  שהגיע לשיעור  של בתיה עוזיאל .... 
אני ...
יושבת ליד שולחן  ,  ומסביבי שמיניות בריסטול , בריסטולים  , בקבוקי  דבק  ,  מספריים , דפים גדולים עם התמונות מתוך  הספר - שהגדלתי  כמובן ,  כי התמונות המקוריות  בספר היו קטנות מדי לטעמי ...
ואני מרוחה  בדבק בכל מיני אזורים שונים שלי ,  כולל השיער ...
הייתי  צריכה  להדביק  בריסטולים  זה לזה - כדי לייצר עובי , ואז  להדביק  את התמונות  על  הבריסטולים ...  ואז  לצייר את הצורות של הפאזלים ..  ואז  לגזור ....
מישהו  ניסה  פעם  לגזור  צורות  של  פאזלים???
אין צורך לענות ....
מיותר  לציין  שהדבר הזה לקח  שעות   והאמת ...  עדיין לא סיימתי ...
מזל  שכמעט  אף  אחד  לא ראה  אותי  או  שמע  אותי ...
כי מדי  פעם  מילמלתי  לעצמי : "את משוגעת לגמרי ... אבל  לגמרי ...  אין ויכוח על זה"...
בסוף  גם  הרכבתי  את  הפאזלים ,  לראות  שזה באמת  עובד ....
מעניין  מה  יהיה  הרעיון הבא שלי ...