"שני חברים יצאו לדרך בים בם בום"...

אנחנו בדרכנו לבודפשט .
יש לנו כשש שעות נסיעה .  בדרך  נבקר בעיר ברנו  אחר כך נקפוץ לברטיסלבה ...
מי שמכיר אותי יודע , עד כמה לא חביבות עלי הנסיעות הארוכות  בחו"ל .
אני לא נהנית מזה . לכן אני מנצלת  את הזמן שלנו באוטובוס לסקור את חברי הקבוצה .
עד עכשיו לא הזכרתי אותם בכלל .
ואנחנו הרי יצאנו  בטיול מאורגן ...
החבר'ה  שיצאו  לטיול איתנו , באו בזוגות .
יש את שני האחים  המקסימים  ג'  ו  ב'  ונשותיהם .
שני אחים - שעשו שמח כל הטיול .
באוטובוס , במסלולי ההליכה ובכלל .
יש אותנו , שאנחנו חמישה ביחד עם אבא : אחי ואישתו .  אני ואישי .  ואבא שלנו .
יש עוד שני זוגות נשואים שהאישה  מהזוג  הראשון  והגבר  מהזוג  השני - הם אחים .
יש שני זוגות של חברים , שהנשים  חברות ארבעים שנה ...
הן היו משהו מדהים ...  ארבעים שנה חברות - בלי לריב :-)...
כל הטיול הן ישבו אחת ליד השניה באוטובוס , והבעלים שלהן  בכלל ישבו בצד השני .
ויש עוד  שני זוגות שלא קשורים אחד לשני .
כולם נחמדים .
הכרנו רק בשדה התעופה בפראג - כשנחתנו .
עושה רושם אחרי יומיים ... שאנחנו מכירים שנים ...
כל יום  ח'  המדריך  ממנה את אחד הגברים להיות במאסף , כדי שאף אחד לא ילך לאיבוד ...
והעניין  עובד יופי .
אנחנו מטיילים , אנשים מדברים אחד עם השני ... כמעט אף זוג לא הולך ביחד ...
אנחנו מתפצלים ...
אישי   מדבר עם ח'  המבוגרת  שמספרת לו על הנכדים ...
אני הולכת עם  א' שמספר לי על ילדותו בהונגריה ...
נ'  משוחח נמרצות  עם  ג' בענייני מוסיקה תימנית ...
אבא מדבר עם כולם ...
איזה כייף !
כל-כך חששתי מהעניין של האנשים בטיול מאורגן , והנה אני מופתעת לטובה .
אנשים מקסימים .
אנחנו צוחקים הרבה , שרים באוטובוס כמו בטיול שנתי ...
מדי פעם מישהו לוקח את המיקרופון ומשתף אותנו בחוויות או בבדיחות .
אפילו לשונאת נסיעות שכמותי ...  החוויה מהנה ביותר ...
הגענו לברנו .
הלכנו לטייל בשוק  .
אני  לא   חובבת שווקים בלשון המעטה ...  אז לא התעכבתי .
זהו .
נוסעים לברטיסלבה . למצודה .  לעשות תצפית על נהר הדנובה .
לא נפלתי ...
עכשיו זה כבר שעת צהריים מאוחרת ואנחנו הולכים לאכול במסעדה של בית חב"ד , בברטיסלבה .
חיכינו שלוש שעות לאוכל ...
היה מעצבן ...
לא כולם באו למסעדה . ארבעה מחברינו העדיפו לטייל באיזור , עד שנחזור .
הם רק לא תיארו לעצמם שזה יקח לנו שעות שלוש ...
אני לא רגועה במסעדה ...
זה מרגיש לי לא נכון ...
זה לא בסדר שאנחנו יושבים כאן וחלק מהקבוצה ... לא יודעת מה הם עושים בינתיים ...
חזרנו לאוטובוס ...
ממשיכים לכיוון בודפשט .
כאן יש תפנית בעלילה ...
שני הזוגות שחיכו לנו ... לא מרוצים (ובצדק) ...
ויש להם מה להגיד .
י' אומרת למדריך שזה לא בסדר שהתעכבנו כל כך הרבה זמן , עכשיו נגיע ליעדינו בלילה ולמי יהיה כוח לטייל ...
והוא ... מתחיל להסביר לה למה היא טועה ...
במקום להתנצל , להסביר לה שלקח למנות - שעות להגיע אלינו ... הוא פוצח בויכוח ...
טעות גדולה .
ענקית אפילו ...
אנחנו יושבים באוטובוס ומקשיבים ...
האיש שלי מחזיק לי את היד ולוחש :"את לא מתערבת , את לא אומרת כלום , אנחנו לא רבים עם אף אחד"...
פנינה מתווכחת עם המדריך ...
היא אומרת לו את דעתה , באדיבות ובאסרטיביות .
היא צודקת .
בכל מילה שלה .
היא יושבת בחלק האחורי של האוטובוס ,
אני יושבת בחלק הקדמי ...
ליבי יוצא אליה ...
אני מתה להתערב ...
אבל מבטי התחנונים של אישי ... מונעים זאת ממני .
השיחה בין פנינה והמדריך מסתיימת , אני בכוונה לא מפרטת מה היה שם - כי זה מיותר ואין צורך .
בשניה שהמדריך חוזר למקומו , אני קמה מהמקום שלי ומתקרבת לפנינה .
"אני חייבת להגיד לך משהו" ... אני אומרת לה .
"תגידי" ... היא עונה לי . ונדמה לי לשניה שיש נימה של התרסה בקולה ...
היא עוד לא יודעת שאני לטובתה ...
אני לא אפרט מה אני אמרתי לה , ומה היא ענתה לי :-) ... כי זאת לא הנקודה ...
הנקודה החשובה היא ... שמאותה שניה , הפכנו לבלתי נפרדות ...
היחידה בסיפור שלי שאני כותבת את שמה - היא פנינה חברתי החדשה והיקרה ...
כי ביקשתי ממנה רשות .
מאותו רגע , שבו התישבתי לידה ...
משהו קרה לי ...
היא נכנסה לי ללב .
זה בלתי ניתן להסבר הגיוני ...
נפשי נקשרה בנפשה ...
כל הטיול היינו ביחד ... שתינו .
מדברות , צוחקות , מרכלות , נהנות מכל שניה , מחליפות חוויות על הילדים שלנו (לה יש רק בנים , לי יש רק בנות) ...
איזה כייף!!!
אנשים חשבו שהכרנו מקודם ...
אפילו המדריך שאל את האיש שלי :"אתה בטוח שהן לא מכירות מקודם? עוד לא ראיתי דבר כזה בטיולים שלי"...

זוכרים את שני הזוגות שהתישבו לידי , בבית הקפה בנתב"ג בערב הטיול ?
כתבתי על האירוע כאן ... בפוסט הראשון על הטיול הזה ...
שני הזוגות היו : פנינה ואמנון ... אחיה של פנינה וגיסתה ...
וניהלנו סוג של שיחה שם ...
כלומר : הם שאלו ואני עניתי ...
ועד הרגע הזה ...
כשמישהו מאיתנו מזכיר את השיחה הזאת ...
ארבעתינו מתגלגלים מצחוק ...
כלומר :  הם  צוחקים עלי ...
כי כמו שסיפרתי כבר ... מצב רוחי באותו ערב לא היה משובב נפש ,
ובטח שלא הייתה לי סבלנות לאנשים שאינני מכירה ...
מאיפה יכולתי לדעת שיומיים אחר כך ... האנשים האלו יהפכו להיות חבריי הטובים???