חוויות טרום טיסה 2012 ...

שוב דפיקות הלב המואצות ...
הנשימות המהירות ...
ההתרגשות ...
שוב הלחץ הקל האוחז בי טרם המראה ...
לבדוק את רשימת הדברים שצריך לקחת , לא לשכוח כלום .
הנחיות אחרונות לבנות  ולא משנה בנות כמה הן , הנחיות אני נותנת ...
נוסעים לשדה ...
לילה .
הכבישים רקים , איזה כייף .
אני נזכרת בטיול הקודם , בדיוק לפני שנה . אז אבא שלי , אחי וגיסתי הצטרפו אלינו לטיול מאורגן.
גם הפעם אנחנו נוסעים בטיול מאורגן , אבל רק שנינו ...
תמיד אני נדהמת מהאופן בו אנו נכנסים לשדה התעופה ...
"בקניון הבידוק הבטחוני כבר יותר טוב" ...
זאת המחשבה שחולפת במוחי כל פעם שהאוטו שלנו עובר את המחסום בכניסה לנתב"ג ...
גם בכניסה לטרמינל אף אחד לא מסתכל עלינו ...
אני יודעת שמסתובבים בשטח הרבה אנשי ביטחון , אבל בהרגשה האישית שלי , אפשר להכניס כלי נשק לתיק , ועד לשיקוף ... אף אחד לא היה יודע ...

אני יושבת על הריצפה בשדה , בדיוק באותו מקום בו ישבתי לפני שנה ...
מסתכלת על כל האנשים שעוברים .
כבר הייתי בכמה וכמה נמלי תעופה בחיי , נתב"ג  שלנו  הכי יפה ומזמין בעיני .
אולי בגלל שאני מכירה ולא צריך לשבור את הראש לאן ללכת  ואת מי לשאול .
אולי  בגלל שבעברית הכל  נראה לי יותר טוב ...
יאללה ...
המדריך קבע איתנו ב - 04:15  ליד שער 32 . אנחנו כרגיל מקדימים ,  מגיעים תמיד ראשונים ו ... מחכים .
כמו שציינתי  , אני יושבת  על הריצפה , בדיוק ליד משקל של מזוודות ...
אנשים עוברים לידי ושוקלים את המזוודות שלהם ...
אני מודה שאני מתאפקת לא לצחוק ...
מזוודות כבדות מדי נפתחות , ודברים מועברים ממזוודה למזוודה ...
ישראלים ...

עוברים את השיקוף  , שולחים את המזוודות  ו... זהו , ישירות לדיוטי פרי .
בשנה שעברה ויתרתי על התענוג , לא היה לי חשק מסיבות ברורות שלא אכנס אליהן עכשיו ...
השנה , כנראה שאני  במצברוח  יותר טוב ...
הכינותי  רשימה  מבעוד מועד  מה אני רוצה לקנות , ואכן קניתי ...
תענוג גדול , מבחר אין קץ של מוצרים , מחירים לא רעים  ... ( אני לא בטוחה שבפארמים - המחירים לא יותר זולים , אבל בואו לא נקלקל את חווית הקניה) ...
"קניה נאה למדי"  , אני חושבת לעצמי  ביציאה מהדיוטי פרי .
עכשיו לקפה  ו... לספור את הדקות שנשארות עד לטיסה .
"חבל שפנינה לא פה" , אני חושבת לעצמי .
חברתי הטובה , זאת שהכרתי  בטיול הקודם  ומאז אנחנו לא נפרדות - טסה ליעד אחר השנה .

זהו ... הולכים לשער היציאה מהארץ ...
מילאנו ...  הנה אנחנו  באים ...

*הבהרה : כל הפוסטים נכתבים אחרי שאנחנו חוזרים לארץ  .

"ושוב נצאה אל הדרך"...

חופש  גדול ...
קיץ , ים , בריכה , בילויים  ...
אני לא ממש בראש של בילויים .
הסיבה ידועה ...
ובכל זאת  ... החלטנו לנסוע  לחו"ל .
במתכונת קצת שונה מהפעמים הקודמות .
החלטנו לנסוע בטיול מאורגן .  אין לי כוחות לקחת מפות ולהתחיל להכין טיול .  בא לי שמישהו אחר יעשה את זה .
אחי הקטן ואישתו ביקשו להצטרף אלינו . שיכנענו גם את אבא שיבוא .
לאן ניסע?
כבר מזמן רציתי לבקר בפראג .
שיטוט קצר באינטרנט  מוביל אותי לטיול מאורגן  של חברת :"השטיח המעופף"  (שאחזור לספר עליה בהמשך)... 
פראג , וינה , בודפשט .
יאללה  , מתאים לי .תאריכים טובים , אמצע אוגוסט מעולה .
אנחנו סוגרים הכל בטלפון , גם אחי ואישתו וגם אבא ...
זה טיול  שכולל ארוחות בוקר (המדריך דואג למצרכים ולחם מהארץ , ירקות הוא קונה שם) ,  וביקור במסעדות מקומיות כשרות .
סבבה .
זה לא אומר שלא לקחנו אוכל מכאן ...
מה שבטוח ...
יום  שני , אמצע  באוגוסט  ,שתיים עשרה בלילה ...
אנחנו מחנים את האוטו שלנו בחניון לטווח ארוך ...
מגיעים  לטרמינל ....
פוגשים את אחי ואישתו ...
תקלה ראשונה ...  אבא מתבלבל ומחנה את רכבו בחניון לטווח קצר , במקום בחניון לטווח ארוך ...
זה מכניס אותי ללחץ אחרי שאני מחשבת כמה הוא יצטרך לשלם כשנחזור ...
אני שולחת אותו עם אחי  , לתקן את הטעות ולשים את האוטו בחניון לטווח ארוך ...  אלא שאז מתברר שהחניה בתפוסה מלאה , ומחזירים אותם לחניון לטווח קצר ...
יופי ...
התגברנו על התקלות .
נפרדנו מהמזוודות ....
ויאללה לדיוטי פרי...
טוב , לא בדיוק ...
אני לא במצב רוח לדיוטי פרי .
דווקא כולם הולכים , חוץ ממני .
אני יושבת  בבית הקפה מול הדיוטי ...שקועה במחשבות ...  נזכרת בכל הפעמים שהייתי פה , עם אחותי , עם אמא ... 
נזכרת איך אמא  הייתה קונה בלי הפסקה ...  לנו , לנכדים ולנכדות שלה ...
משום מה הדיוטי פרי  מאבד מהאטרקטיביות שלו בלעדיה ...
לא בא לי לקנות ...
עודי שקועה בעצמי ...  מתקרבים שני גברים ושתי נשים לשולחן שאני יושבת בו לבדי ...
כל שאר השולחנות תפוסים ...
"אפשר לשבת כאן"?  הם שואלים .
"שבו" ...  אני בקושי עונה להם ...
והם מתיישבים ...
עכשיו כשאני כותבת את השורות האלו , אני מחייכת לעצמי ...  כי מה שקרה אחר כך עם  החבר'ה  שהצטרפו אלי לשולחן ... לא יכולתי לדעת  באותם רגעים שישבתי  מכונסת בעצמי ... 
מחכה להתרגשות  מהנסיעה  שתגיע כבר ... ולשווא ...
אז ישבתי שם ... 
ליד השולחן  ,
עם אנשים שאני לא מכירה ...
וכנראה שהייתי לא ממש נחמדה ...
ואז  אבא חזר מהדיוטי  וגם האיש שלי ...
והזוגות  שאלו :"לאן אתם נוסעים?" ...
והאיש שלי ענה :" לפראג"...
והם אמרו : "גם אנחנו "...
והשאר ... (כמו שאומרים ) עוד יסופר  בתולדות ישראל ...
כי מה שקרה אחר כך ...
אפילו אני לא יכולתי לדעת ...
יאללה ...
עולים למטוס ...

המשך  יבוא ...

פוסט טרום טיסה ...

יום ראשון בבוקר 12.07.09 .
תארו לעצמכם : שני זוגות .
האחד : מסודר , מאורגן , דייקן , קצת לחוץ , טיפה היסטרי , אבל נחמד בסך הכל ...
השני : מבולגן , אדיש , מאחר כרוני , זורם ... החיים עוברים לידו , אבל נחמד בסך הכל ...
הנשים - אחיות .
הגברים - בני זוגן .
בקיצור : אחותי ואני ...
תארו לעצמכם מצב שארבעת אילו נוסעים לחו"ל , לעשרה ימים - ביחד ...
עשרה ימים , אחד בתוך השני ...
המאורגן עם המבולגן ,
הלחוץ עם האדיש ,
הדייקן עם המאחר הכרוני , ( אולי נקנה להם מתנה שעון? לא יעזור... ).
מתחיל בבוקר: 05:30 - אנחנו מחכים ארוזים ליד הדלת .
והם? יש להם זמן ... המטוס - הרי לא ימריא בלעדיהם ...
06:10 - הם הגיעו .
איחור לא גדול , יחסית אליהם ...בהנחה שקבענו ב - 05:45 ...
קצת נזיפות ( מצידנו) ,
קצת התנצלות (מצידם) לא שזה יעזור לפעם הבאה ...
ו... עפנו לשדה .
אה ... לפני כן צריך לעבור ברמלה , לקנות לחם , שהרי הטיסה ביום ראשון בבוקר - וגיסי חייב לחם טרי ...(בהנחה שנמצא חנות פתוחה ...) .
מצאנו .
הגענו ב- 07:10 לשדה .
טוב ... כאן נגזל ממני חופש הביטוי , גיסי למרות התכונות הפחות טובות שלו - יש לו גם כמה תכונות חיוביות , ומספר קשרים במקומות מסוימים שמקילים על החיים .
למשל קשרים טובים בנתב"ג .( וכאמור דווקא את זה אסור לי לספר)...
אם כי אומר בעדינות שתהליך הכירטוס שלנו היה מהיר מהמומצע ...
07:30 - יושבים במסעדה האיטלקית לארוחת בוקר .

08:15 - "יאללה לדיוטי פרי" - אומרת אחותי ואנחנו הולכות ...
09:10 - "ענת בראון , ענת בראון - צאי בבקשה מהדיוטי פרי ... טיסה 358 מחכה לך " ...
כמובן שאין קריאה כזאת ברמקולים של נתב"ג , וחבל שאין ... אולי כך היה אפשר להוציא את אחותי מהדיוטי פרי בזמן ... ולחסוך את הריצה המטורפת למטוס ...
כרגיל , אנחנו אחרונים ...
אה - יש עוד זוג אחד אחרינו ...
"את רואה? היינו יכולים להישאר עוד קצת" ... ממלמלת אחותי ...
(מיותר לציין שלא קנינו כלום)...
זהו .
אנחנו במטוס .
קפטן עמוס מברך אותנו בעברית ובאנגלית .
לא יאומן , אנחנו באויר ...
הסתיימו ההכנות , ההתארגנויות , הויכוחים הקלים ...
הי אירופה ... הנה אנחנו מגיעים ...
( המשך יבוא ) ...