יש ילדים שנולדים עם אופי . כזאת היא הקטנה שלי .
מהיום שנולדה היא יודעת בדיוק מה היא רוצה ...
גם כשהייתה ממש קטנה ורצונות שתינו התנגשו , היא לא ויתרה ובעקשנות חסרת פשרות השיגה את כל מבוקשה ...
כבר כתבתי עליה : כאן ... (ויש כאלו שלא הבינו את הבדיחה שהסתתרה בתוך המילים , אבל כאמור אסור לי להסביר) ...
וגם כתבתי על הפרויקט שיזמה ...
אני רוצה לחזור לפרויקט הזה , כיוון שעברו שנתיים מאז כתבתי , מאז שהפרויקט התחיל לפעול , וקרו דברים בינתיים ...
הקטנה שלי , שבעצם היא כבר לא כל-כך קטנה .... הייתה לפני שנתיים בסיור בהר הרצל ושם היא נוכחה לדעת שיש חללים מתש"ח שלא נשאר מי שיזכור אותם , לא נשאר מי שיעלה לקברם ...
בתום השואה עם סיום מלחמת העולם השניה - הגיעו ארצה ניצולי שואה , נצר אחרון למשפחתם .
הם איבדו את כל מה שהיה להם בחייהם הקודמים , במזרח אירופה ובאו לארץ חדשה להתחיל הכל מחדש ...
רבים מהם התגייסו מיד כדי להילחם על המדינה שבדרך .
חלקם נהרגו .
לא נשאר איש מבני משפחתם שיעשה אזכרה ביום נפילתם .
הילדה שלי הבינה לתדהמתה שיכול להיות שיש אנשים אשר נפלו למען המולדת ושנים רבות איש לא עולה לקיברם ...
אמנם הם רשומים באתר ההנצחה של צה"ל ומדינת ישראל מזכירה את כל חלליה ביום הזיכרון , אבל אזכרה אישית , ביום הפטירה ממש ... לזה הם לא זוכים ...
שיר שלי - החליטה לעשות מעשה. עצם הרעיון שאף אחד לא זוכר , זיעזע אותה . היא התחילה לאסוף את שמות כל חללי תש"ח אך משהבינה שמדובר על אלפים רבים - החליטה להתמקד בחללי "נצר אחרון" . אותם ניצולי שואה , אשר הגיעו ארצה בודדים ונהרגו על הגנת המולדת .
היא הכינה רשימה מסודרת של שמם , מקום קבורתם ותאריך הפטירה שלהם .
ברגע שהיה לה קלסר מסודר עם כל השמות (יש כמעט 300 ) ,
היא החלה לגייס את חבריה וחברותיה לענין .
הרעיון פשוט : כל מי שמוכן להתנדב ולאמץ חלל - עושה משהו לכבודו ביום הפטירה .
אפשר להדליק נר נשמה , אפשר לעלות לקבר להתיחד עם זיכרו, אפשר להגיד פרק תהילים לעילוי נשמתו .
כל מתנדב כפי הבנתו .
העיקר שנזכור ...
המהדרין (והיו כאלה) אירגנו מניין ועשו אזכרה לחלל "שלהם" בבית העלמין .
מישהי הדפיסה מאתר "יזכור" את דף המידע על החייל שלה , והניחה כמה עותקים על המצבה שלו , כדי שאנשים שעוברים שם יוכלו לקרא קצת על תולדות חייו .
יש מישהי שמלמדת שיעור שבועי לעילוי נשמת החייל שלה .
יש כמה סיפורים מרגשים על מספר חללי נצר אחרון , שפעם ראשונה אחרי עשרות שנים , עשו להם אזכרה בבית העלמין .
הילדה מאוד מסורה לענין . היא מסתובבת דרך קבע עם הקלסר , כך שאם מתקשר אליה מישהו , היא מיד יכולה למסור לו שם של חייל , תאריך נפילה ומקום קבורה ...
אבל , עדיין חסרים מתנדבים .
שיר אומרת שיכול להיות שאנשים פוחדים להתנדב , מכיוון שהם חוששים שזה יחייב אותם מדי ...
אבל בעצם זה לא דורש מהמתנדב הרבה ...
אפשר לעשות גם משהו קטן , העיקר לזכור .
הסיפור על העניין הזה התגלגל ואיכשהו הגיע לכתבת "עולם קטן" , אחד העלונים של שבת .
ביום שישי לפני שבועיים , בגליון של ליל הסדר היא פרסמה כתבה על הפרויקט של שיר - תחת הכותרת :"אמץ חלל" .
ממוצאי שבת הנייד של שיר לא מפסיק לצלצל ... הרבה אנשים רוצים לקחת חלק בפרויקט ...
אנשים מתקשרים ומספרים לה סיפורים אישיים בנושא הנצחה ,חלק רוצים להביע התפעלות ולתמוך ,
ויש כאלו שאף מתייעצים איתה איך לקיים את טקס יום הזיכרון . בגלל שהיא כל-כך מסורה לנושא היא צברה גם ידע לא מועט בענייני הנצחה ...
אבל כמו שכבר כתבתי , עדיין חסרים מתנדבים .
מי שרוצה לקחת חלק מוזמן לשלוח לשיר מייל , לכתובת : shircohen22@walla.com
.JPG)
תמונה מאחת האזכרות
מהיום שנולדה היא יודעת בדיוק מה היא רוצה ...
גם כשהייתה ממש קטנה ורצונות שתינו התנגשו , היא לא ויתרה ובעקשנות חסרת פשרות השיגה את כל מבוקשה ...
כבר כתבתי עליה : כאן ... (ויש כאלו שלא הבינו את הבדיחה שהסתתרה בתוך המילים , אבל כאמור אסור לי להסביר) ...
וגם כתבתי על הפרויקט שיזמה ...
אני רוצה לחזור לפרויקט הזה , כיוון שעברו שנתיים מאז כתבתי , מאז שהפרויקט התחיל לפעול , וקרו דברים בינתיים ...
הקטנה שלי , שבעצם היא כבר לא כל-כך קטנה .... הייתה לפני שנתיים בסיור בהר הרצל ושם היא נוכחה לדעת שיש חללים מתש"ח שלא נשאר מי שיזכור אותם , לא נשאר מי שיעלה לקברם ...
בתום השואה עם סיום מלחמת העולם השניה - הגיעו ארצה ניצולי שואה , נצר אחרון למשפחתם .
הם איבדו את כל מה שהיה להם בחייהם הקודמים , במזרח אירופה ובאו לארץ חדשה להתחיל הכל מחדש ...
רבים מהם התגייסו מיד כדי להילחם על המדינה שבדרך .
חלקם נהרגו .
לא נשאר איש מבני משפחתם שיעשה אזכרה ביום נפילתם .
הילדה שלי הבינה לתדהמתה שיכול להיות שיש אנשים אשר נפלו למען המולדת ושנים רבות איש לא עולה לקיברם ...
אמנם הם רשומים באתר ההנצחה של צה"ל ומדינת ישראל מזכירה את כל חלליה ביום הזיכרון , אבל אזכרה אישית , ביום הפטירה ממש ... לזה הם לא זוכים ...
שיר שלי - החליטה לעשות מעשה. עצם הרעיון שאף אחד לא זוכר , זיעזע אותה . היא התחילה לאסוף את שמות כל חללי תש"ח אך משהבינה שמדובר על אלפים רבים - החליטה להתמקד בחללי "נצר אחרון" . אותם ניצולי שואה , אשר הגיעו ארצה בודדים ונהרגו על הגנת המולדת .
היא הכינה רשימה מסודרת של שמם , מקום קבורתם ותאריך הפטירה שלהם .
ברגע שהיה לה קלסר מסודר עם כל השמות (יש כמעט 300 ) ,
היא החלה לגייס את חבריה וחברותיה לענין .
הרעיון פשוט : כל מי שמוכן להתנדב ולאמץ חלל - עושה משהו לכבודו ביום הפטירה .
אפשר להדליק נר נשמה , אפשר לעלות לקבר להתיחד עם זיכרו, אפשר להגיד פרק תהילים לעילוי נשמתו .
כל מתנדב כפי הבנתו .
העיקר שנזכור ...
המהדרין (והיו כאלה) אירגנו מניין ועשו אזכרה לחלל "שלהם" בבית העלמין .
מישהי הדפיסה מאתר "יזכור" את דף המידע על החייל שלה , והניחה כמה עותקים על המצבה שלו , כדי שאנשים שעוברים שם יוכלו לקרא קצת על תולדות חייו .
יש מישהי שמלמדת שיעור שבועי לעילוי נשמת החייל שלה .
יש כמה סיפורים מרגשים על מספר חללי נצר אחרון , שפעם ראשונה אחרי עשרות שנים , עשו להם אזכרה בבית העלמין .
הילדה מאוד מסורה לענין . היא מסתובבת דרך קבע עם הקלסר , כך שאם מתקשר אליה מישהו , היא מיד יכולה למסור לו שם של חייל , תאריך נפילה ומקום קבורה ...
אבל , עדיין חסרים מתנדבים .
שיר אומרת שיכול להיות שאנשים פוחדים להתנדב , מכיוון שהם חוששים שזה יחייב אותם מדי ...
אבל בעצם זה לא דורש מהמתנדב הרבה ...
אפשר לעשות גם משהו קטן , העיקר לזכור .
הסיפור על העניין הזה התגלגל ואיכשהו הגיע לכתבת "עולם קטן" , אחד העלונים של שבת .
ביום שישי לפני שבועיים , בגליון של ליל הסדר היא פרסמה כתבה על הפרויקט של שיר - תחת הכותרת :"אמץ חלל" .
ממוצאי שבת הנייד של שיר לא מפסיק לצלצל ... הרבה אנשים רוצים לקחת חלק בפרויקט ...
אנשים מתקשרים ומספרים לה סיפורים אישיים בנושא הנצחה ,חלק רוצים להביע התפעלות ולתמוך ,
ויש כאלו שאף מתייעצים איתה איך לקיים את טקס יום הזיכרון . בגלל שהיא כל-כך מסורה לנושא היא צברה גם ידע לא מועט בענייני הנצחה ...
אבל כמו שכבר כתבתי , עדיין חסרים מתנדבים .
מי שרוצה לקחת חלק מוזמן לשלוח לשיר מייל , לכתובת : shircohen22@walla.com
.JPG)
שרה, אני נדהמת מהמחשבה שאיכפת לילדה שלך מאנשים שהיא אינה מכירה. יישר כח על השיתוף, זה מאוד אישי בעיניי. אם לבתך פייסבוק, אומר לבתי שתתחבר אליה ותקרא על הפרוייקט שלה ואולי תרצה לשתף גם חברות.
השבמחקריקי יקרה ,
השבמחקלשיר באמת אכפת . כל עניין ההנצחה מאוד חשוב לה .
יש לה כמובן פרופיל בפייסבוק , כל הדור שלהם חי בפייסבוק :-)
אני בטוחה שהיא תשמח לספר לבתך על הפרויקט .
דומה לאמא שלה :)
השבמחקאני אוהבת אותך!!
הרבה יותר מוצלחת מאמא שלה :-) !
מחקשרה היקרה,
השבמחקפרויקט אדיר לקחה על כתפיה הילדה הקטנה הזו.
אולי צריך להפיץ הלאה דרך ארגונים מתאימים?
כל הכבוד לילדה ולהורים שלה!
ירדנה
ירדנה יקרה ,
השבמחקתודה על הפרגון .
זה נכון שצריך להפיץ . אנחנו מנסים לעזור לה בכל דרך לפרסם את הפרויקט , כדי שיהיו "מאמצים" לכל חללי "נצר אחרון" .נדמה לי שחסרים מאה מתנדבים . יש לי כמה סיפורים בנושא , אשלח לך מייל או
כשניפגש , אני לא רוצה לכתוב פה ...
נשיקות .
כל הכבוד לבת שלך ולמתנדבים האחרים שעוסקים בפרוייקט הזה.
השבמחקתודה רבה יונית :-) .
השבמחקשרה, דרך אגב בן דוד שלי נפל באסון המסוקים. שיתפתי את הבלוג בפייסבוק של הספריה שלנו.
השבמחקלא חתמת ... ועכשיו אני צריכה לנחש מי זה .
השבמחקתודה על השיתוף .
אסון המסוקים היה נוראי . והאמת שהיו שני אסונות כאלה ... באסון הראשון לפני בערך שלושים וחמש שנה , נהרג בני הר זהב , בן דוד של אימא שלי .
נדמה לי שהשכול לא פסח על אף בית בישראל ...
אוקיי , ריקי :-) ,
השבמחקמצאתי את השיתוף בדף הפייסבוק של ספריית ראש העין :-) .
שוב תודה .
אין ספק שהיא ילדה מדהימה, במיוחד לנוכח הילדים
השבמחקשמסתובבים היום מדינה וההורים העוד יותר נוראים שלהם. כל הכבוד והרבה בהצלחה. מרגש לשמוע סיפורים יפים כאלה.
תודה רבה דורה !
מחקהיא ילדה מיוחדת .