"רק לא על הציונים"...

...כבר כתבתי כאן על ילדתי הגדולה , זאת שלא מזמן מלאו לה שמונה עשרה

...יש לי עוד אחת

.שלא מזמן מלאו לה שש עשרה

וחשבתי לעצמי שאם כתבתי על הגדולה , מן הראוי להגיד משהו גם על הקטנה , שהציבה לי אולטימטום ברור: ..."לא על הציונים שלי , אסור לך לכתוב על הציונים שלי"

הקטנה , שנולדה כאמור לפני שישה עשר חורפים , נולדה עם בעיה אורטופדית . ואז ...זה נראה לי הדבר הקשה ביותר  שיכול לקרות לי ... הרצועות שהיא הייתה "קשורה" בהן , חמישה חודשים - נראו לי אז ... סוף העולם

...אח ... כמה צעירה וחסרת נסיון הייתי

.כשתפקידן של הרצועות נגמר - שכחנו מהן

הבעיה הקשה שלנו התחילה כשהיא הייתה בת שלוש .

.אז היא חלתה במחלה מסכנת חיים , מחלה אשר שיבשה עלינו את חיינו

האיש שלי , הידוע בדאגנות היתר שלו - כשזה מגיע לשתי בנותיו , עבר לישון בחדר הבנות .

  ...אני כמובן - לא הסכמתי לזה

...הוא - לא שאל אותי

...היה מחכה שאני ארדם , לוקח מיזרן , מניח ליד מיטתה של הקטנה וישן שם

הוא פחד , שיקרה לה משהו בלילה ושהוא לא ישמע.

בבוקר מוקדם לפני שהייתי מתעוררת - הוא היה חוזר לחדר שלנו.

...כאילו שלא ידעתי

.כך זה היה חודשים ארוכים

.היינו צמודים אליה יום ולילה

.מכשיר האינהלציה עבד אצלנו בלי הפסקה

.היו אלו שנים מאוד קשות

סיפור אחד נחרט אצלי בנשמה:

כשהיא הייתה בת ארבע , באחת הפעמים בהן "בילינו" ביחידה לטיפול נמרץ,  נאלצנו להישאר בשבת בבית החולים .

 היא ואני

שבת קשה זאת הייתה לי...  שמחה הייתה לנו במשפחה .  "שבת חתן" של אחי הקטן 

...במקום לחגוג עם אחי ביום שמחתו ...הייתי ב"טפול נמרץ " עם הקטנה

שבת נכנסה.

ישבתי ליד מיטתה וניסיתי להעביר את הזמן...

פתאום אומרת הקטנה: "אמא , אני רוצה לצייר" . "אי אפשר מותק " -אני עונה לה . "שבת נכנסה , אנחנו לא מציירים בשבת"...

"אני רוצה לצייר , אני רוצה לצייר " ... היא מתחילה לבכות .

האחות - מתבוננת בי במבט קשה .

..."תני לה לצייר , לא נורא, היא חולה" 

 .אני מביטה באחות , אישה טובה אשר עושה את עבודתה נאמנה

ואני עונה לה בשקט , אבל בקול נחרץ :" אצלנו לא מציירים בשבת"  

 .הקטנה בוכה .

האחות מסתכלת עליה ברחמים

בטח חושבת עלי שאני חשוכה מימי הביניים .

שתחשוב ...

יש דברים - שאין בהם פשרות לטעמי .

זה היה כך , גם כשהייתי אם צעירה ...

בואי אני אספר לך סיפור" - אני אומרת לקטנה .... אט אט הבכי נפסק".

לילה.

 .היא נרדמת

 ...אני מנסה לנמנם קצת - על המזרן במסדרון  ... במקום בו אני ישנה בימים האחרונים

  .אמצע הלילה

יד נוגעת קלות בכתפי

" האחות . מעירה אותי :" הבת שלך התעוררה , היא רוצה את אמא שלה 

 .אני מזנקת ממקומי וממהרת אליה

כזאת קטנה בתוך המיטה הגדולה של בית החולים ... מחוברת לכל המכשירים המבהילים של טיפול נמרץ.

...אמא" - היא צוהלת לקראתי" 

 , התעוררתי ולא היית פה ... והאחות הביאה לי דף וצבעים אז אמרתי לה שאני לא רוצה

 ...אנחנו לא מציירים בשבת"  

 .בת ארבע

 .היא הייתה אז רק בת ארבע  

 ...והיום ...  היא לא מרשה לי לספר על הציונים שלה 

אז לא.

 ...לא נספר על הציונים - שכן אוי לה לאותה בושה

  ...  :-) ?איך אפשר לצאת לרחוב עם ציונים שכאלה