רגע של עברית יפה ... (או בעצם לא) ...

מלחמה 
גדרה
סופר גדול
אזעקה ...
אני עומדת עם עגלה מלאה מוצרים ,  ממש ביציאה מהחנות כשנשמעת האזעקה .
חלק נבהלים , חלק לא , אימהות עם תינוקות רצות למרחב המוגן ...
אני רואה שאין שם מקום , אז נשארת לעמוד .
עומד מולי מישהו , מסתכל .
אני לא זזה .  מישהו אומר לי :"כאן לא מוגן"
"זה בסדר" אני עונה . מה להגיד ? אין מקום במרחב המוגן? מלא אימהות צעירות ותינוקות?
פתאום האדם שמולי שממשיך להסתכל עלי כל הזמן ... אומר לי:
"הלוואי שהטיל יפול על הבימה , במרכז תל אביב" ...
אני בהלם . מסתכלת עליו . והוא ממשיך: "על הראש של כל השמאלנים"...
"למה"?   אני שואלת  "למה"? ...
"ככה "!!  הוא מרים קול ...  "על הראש של כל השמאלנים"...
"אבל למה?  הם לא יהודים בדיוק כמוני וכמוך?" ...
"תתביישי לך "!!  הוא צורח ... "לכי תגני על ערבים , תתביישי לך "...
מי שמכיר אותי יודע , אני לא בנאדם שתקן , אבל זה תפס אותי לא מוכנה ...
"תתבייש לך אתה !!  איך אתה מדבר "? ...
"לכי תגני על ערבים , לכי תגני על ערבים , לכי תגני על ערבים"....
הוא צועק בצורה שאפילו אני מרגישה לא בנוח .
מישהו אומר לי :"עזבי, אל תעני"...
הצעקות שלו מלוות אותי , כשאני מחליטה לצאת מהחנות למרות שהדי האזעקה עוד נשמעים ...
אני לא מוכנה לעמוד ליד אדם כזה ...
דפיקות הלב שלי ממשיכות גם כשאני מתיישבת כבר באוטו ...
לוקח לי כמה דקות עד שאני מצליחה להניע ולנסוע שם ...
משום מקום אני נזכרת בשיחת טלפון שקיבלתי במלחמה הקודמת ...

על הקו ג'ועדת ...
חבר ערבי של סבא שלי מאחד הכפרים בצפון ...
"שרה , מה שלומך?  יש לכם מצב מסוכן בדרום . 
קחי את המשפחה ובואי להתארח אצלנו . אני אסדר לך דירה 
קחי את הילדים ובואי !  זה מסוכן אצלכם"...

רצח הוא רצח הוא רצח !

גם אני חשבתי שאני מתעלפת מצער כשהודיעו שנמצאו גופות הבנים ...
גם אני הפסקתי לנשום למשך 18 הימים הארוכים עד שהם נמצאו ...
אני - בתחושה הראשונית שלי , לאחר החטיפה ... רציתי לקשור את שתי הבנות שלי אלי ...
לא לתת להן להתרחק ממני לרגע אחד ...
גם אני באינסטינקט של אימא - חלפו במוחי  מחשבות זעם קשות על "מה צריך לעשות עם הרוצחים"...
וכן , אני כן חושבת שרוצחים שפלים ומחבלים חורשי רעה , מקומם לא איתנו.
אני חושבת שעונש חמור ביותר  היה ראוי מאוד במקרה הזה ...
אני גם חושבת שלצערי , זה לא ירתיע את הרוצחים מלרצוח ...

אבל ... בשום מצב ובשום אופן אסור להתנפל על אנשים תמימים ולכלות בהם את כעסינו ...
מה קרה לכם עם ישראל?
השתגעתם?
אנחנו חיים במציאות לא פשוטה , זה נכון .
אנחנו נלחמים פה על חיינו זה גם נכון .
אבל לחטוף ילד שלא עשה שום דבר לאף אחד ולהרוג אותו?
מה אנחנו?  שפלים כמוהם???
איפה עם ישאל , רחמנים בני רחמנים??
איפה אתם????
רצח של ילד יהודי או ערבי הוא רצח!
וילד הוא תמיד ילד .
יהודי או ערבי ...
ואין מילים ...
אין מילים לתאר את מה שאני מרגישה לנוכח יהודים שרוצחים  ...
לא רוצה אפילו להגיד איזו אסוציאציה זה מעלה לי ...
אתם חושבים שזה מזיז משהו למחבלים הנתעבים שרצחו את שלושת ילדינו???
"לא תרצח"  כתוב בעשרת הדיברות .
"לא תרצח" - נשמע לי מאוד פשוט להבין ...
שלא נידרדר למקום של רוע , שלא נרד לרמתם של מבקשי נפשנו ...
נכאב כולנו ביחד את מותם של הבנים. 
נבכה עד שלא ישארו לנו דמעות עוד ...
נגן על עצמנו בעוצמה , נלחם עם חיינו ועל אדמתנו .
אבל בשום אופן לא נפגע בחפים מפשע !!
בשום אופן לא ...
זאת לא דרכנו , מעולם לא הייתה ...

והכי חשוב אני חושבת 
שאם יהודים רוצחים בדם קר ...
אז הם ניצחו אותנו .
פשוט כך .
אם אנחנו הפכנו בבואה שלהם ,
אם אפשר להשוות אותנו לשונאינו ...
אז  הם    ניצחו    אותנו ... 
וזה מה שהכי כואב לי .
ההשוואה הזאת ...

כתבתי לי משהו קטן ...

- "למה את לא כותבת ילדה שלי?"
- "ככה אימא"...
- "ככה זאת לא תשובה , את יודעת את זה.."
-"ככה זאת כן תשובה אימא... יש אפילו ספר ילדים בשם הזה..."
- "אבל אני בודקת כל יום, את לא כותבת... 
 תכתבי משהו..."
- " אוף אימא ... את אפילו לא פה. איך את בודקת ?"
- "בטח שאני פה מאמי! את לא מרגישה? כל פעם שקשה לך...
אני מחזיקה לך את היד ... את לא מרגישה?
אם את כועסת על הנכדות שלי אני לוחשת לך :"תתאפקי ילדה שלי , אל תהיי כועסת ... יהיו לך אח"כ רגשות אשמה, הן ילדות טובות.
תשימי לב! אני פה לידך כל הזמן.."
- "אוף,אימא, תתאמצי קצת יותר..."
- "תכתבי  משהו מאמי ,
- תכתבי בשבילך . 
-  לא בשבילי. 
-  זה עושה לך טוב...
-  "משהו קטן תכתבי"...
- "טוב אימא , בסדר, אני אכתוב משהו..."

כולם מדברים עכשיו על אסי דיין,  אז חשבתי : גם אני רוצה להגיד משהו.
אני תמיד אהבתי אותו. לא רק עכשיו, לא רק דיבורים על אדם לאחר שנפטר.
אני אהבתי את אסי דיין וחשבתי שהוא מוכשר בקנה מידה לא רגיל. 
טוב , ברור שלא רק אני חשבתי כך.
אני קראתי את הבלוג שלו באופן קבוע . ותמיד הגבתי. תמיד.
גם כשכתב דברים שלא הסכמתי איתם.
כתבתי לו: "אסי, אתה כ"כ מוכשר וכ"כ הרבה אנשים אוהבים אותך, תמשיך לכתוב".
כשסיפר על דברים שפגעו בו , כתבתי : "אסי יקר , אתה כל כך הרבה יותר גדול מזה ... אל תתייחס"...
הוא היה כותב בגילוי לב מרשים, על דברים אישיים ופרטיים וגם על אכזבות - מסתבר שגם כשאתה אסי דיין - אתה מתאכזב.
גם על זה הייתי מגיבה. הוא כתב פעם פוסט אחרי שניסה להתאבד וזה זעזע אותי ברמות שאין לתאר . אז כתבתי לו שישים לב כמה אהבה הוא מקבל וכמה הרבה אנשים נכנסים לקרא את הבלוג שלו.

הוא אף פעם לא ענה. לא רק לי. לכולם.
לא ענה לאף אחד . 
לא ענה למילים טובות ולא ענה למילים מכאיבות ...
אבל הנחתי שהוא קורא. 
ברור שהוא קרא. בלוגרים אוהבים שמגיבים להם בבלוג.
אסי היה כל כך מוכשר , ואני ,מה לעשות , יש לי הפרעה שכזאת, אני מתחברת לאנשים מוכשרים , כותבים, גם אם הם לא בלב הקונצנזוס הישראלי. אמרו על אסי הרבה דברים . גם לא טובים. אני העדפתי להתרכז בטוב שבו. הוא היה גאון עם נשמה גדולה ומסוכסכת . כזה שהעולם הפנימי שלו היה כל כך עשיר , עד שלעתים פשוט לא הסתדר עם העולם החיצוני .
ומתוך ההיכרות האינטרנטית שלי אתו - יכולתי להרגיש כמה טוב יש בו.
כמה חכמה ,וחוש הומור, והומור עצמי, ויכולת ביטוי...
כמה יכולת ביטוי הייתה בו.. אז גם אם הוא היה מתריס לעתים, וגם אם לפעמים אמר דברים - שאני לא הייתי אומרת בקול..תמיד סלחתי לו. כי חשבתי שהדברים הטובים שבו עולים על הדברים שפחות. וחשבתי גם שאם אתה אסי דיין , אז אולי מותר לך להגיד את מה שאחרים לא מעזים ...

אז אסי יקר, כשאתה מגיע למעלה.. - אם במקרה תפגוש שם את אימא שלי - תספר לה שכתבתי משהו...
בשבילה ובשבילי ובשבילך...

יום הולדת חמישי לבלוג ...

כמעט פספסתי את התאריך הזה ...
לא בגלל ששכחתי , דווקא זכרתי מצוין . 
איך אפשר לשכוח את התאריך מלפני חמש שנים , בו העליתי את הפוסט הראשון בחיי??? 
זה היה פוסט קצר , פרי של למידה. מאותו קורס שבכלל לא התכוונתי ללכת אליו ...
הרבה דברים קרו בחמש השנים האלו מאז שהבלוג נולד .
אני חושבת שהדבר הכי משמעותי אולי שקרה הוא :שהבנתי שיש אנשים שממש קוראים את מה שאני כותבת ...
הרי כשהתחלתי לכתוב אי שם ב - 2009 , או בעצם אם נדייק כשהתחלתי לשתף , כי אני הרי כותבת מאז שהייתי בכיתה א' ...  הייתי בטוחה שרק אני קוראת את מה שאני כותבת ...
אני ואימא שלי בעצם ...
אולי גם האחים שלי , מתוך נימוס ...
אולי גם האיש שלי , מסיבות השמורות עימו ...
אבל לאט לאט התברר לי , שכנראה אני טועה ...
ויש עוד אחד או שניים או יותר - שקוראים ומזדהים ...
פתאום התחלתי לקבל מיילים מאנשים שאני לא מכירה , שכתבו לי ...
מישהו ביקש לפרגן אחרי שתיארתי את זה ...
מישהו ביקש להקריא קטע שלי באירוע פרטי של המשפחה שלו ...
אנשים כתבו תגובות בבלוג , ואחר כך בפייסבוק כששמתי שם קישור ...
התחלתי למדוד את מספר הכניסות לבלוג דרך גוגל אנליסיקס , וראה זה פלא ... גם מחוץ לישראל הבלוג הזה נקרא ...
אני מודה שעם השנים, אני כותבת פחות . זה לא בגלל שאין לי מה להגיד כמובן ...
בעצם זה לא שאני כותבת פחות ... אני מעלה פחות לרשת .
אני כותבת למחברת שלי ... 
זה בעיקר בגלל הלחץ והטירוף של החיים המודרניים ...
זה לא שאני מתלוננת שאין לי זמן ,
יותר שאין לי כוחות נפש . 
כל מי שמכיר קצת את אופן הכתיבה שלי יודע עד כמה אני משקיעה בכל פוסט ופוסט ...
ולמרות שהמורה המיתולוגי , היקר שלי טען :"שלכתוב פוסט  לוקח עשר דקות" ...
אז בפועל ... לי זה לוקח הרבה יותר זמן ...
אז נכון שאם שמים את מידת ההנאה שאני מפיקה מהכתיבה אל מול מידת ההשקעה ...
יש סיכוי שמידת ההנאה גדולה יותר ...
יכול להיות שאני צריכה להתאמץ קצת יותר .

יום הולדת חמישי לבלוג ...
כשאמרתי לבתי הצעירה שהיום הזה מתקרב היא קפצה כנשוכת נחש :"את חייבת לכתוב משהו! חייבת!"
הזכירה לי את הקוראת מספר אחת שלי , שכבר לא נמצאת פה ...
זאת שהייתה נכנסת שלוש פעמים ביום לבלוג , לבדוק האם כתבתי משהו חדש ...
וכשהייתה מגלה שלא , הייתה מתקשרת אלי מאוכזבת :" נו ... תכתבי כבר משהו ... מזמן לא כתבת"...
זה עוד דבר שהשתנה פה בשנים האחרונות ...
אימא שלי כבר לא פה . ומי שעוקב אחרי הבלוג יודע שגם על זה הרביתי לכתוב .
אז  הבטחתי  לילדתי הצעירה שהיום הזה לא יעבור בשקט , שאני אציין אותו .
שאציין שכבר חלפו להן חמש שנים מאז שהבלוג נולד .
וכמו בשיר :"חמש שנים על מיכאל חלפו בריקודים" ... אולי זה הזמן להעלות אותו כתה .
את הבלוג ...
אולי אני צריכה לקחת הילוך קצת יותר גבוה בכתיבה .
אז לכבודן של שתי הקוראות הנאמנות ביותר שלי : שתי הבנות שלי , ולזכרה של הקוראת מספר אחת שלי ,
אני חוגגת לו לבלוג יום הולדת .
יום הולדת שקט .
בלי עוגה וריקודים .
יום הולדת חמישי , של הרבה פוסטים מאחור , הרבה נושאים שהעליתי והבעתי את דעתי עליהם .
נושאים שהשתדלתי לא לפגוע באף אחד - גם אם הם בערו בי והנושא היה בנפשי .
מה אני מאחלת לו ולי? 
שהרי שנינו חוגגים ביחד :-)
אני מקווה להמשיך לכתוב עוד הרבה פוסטים, אני מקווה שהרבה אנשים יקראו ויגיבו .
שהרי כל בלוגר אוהב את התגובות . 
אני מקווה לכתוב גם אם אין לי חשק וגם אם אני עייפה .
לא לוותר לעצמי , כי האמת היא שאני כל כך נהנית מהמוצר המוגמר ... שחבל לפספס!

כנס מנהלי ספריות - חיפה 2013

בואו נתחיל מזה , שהשנה  דווקא היה לי חשק להגיע לכנס . בניגוד ל - לפני שנה ולפני שנתיים ...
שגם בשנים  ההן  השתתפתי בכנסים , אבל אז הכרחתי את עצמי לנסוע .  הסיבה מאוד ברורה ... 
לא שהסיבה השתנתה  ... אבל לאחרונה - הצער שאני נושאת איתי  כל הזמן - טיפה יותר נסבל , או שאולי התרגלתי לחיות איתו ...
בחזרה לכנס ...
נפגשנו ברכבת בתל אביב . כמובן שהתעוררתי בבוקר בשעה לא הגיונית - כדי לא לאחר את ההסעה , הרי הזהירו אותנו כמה פעמים  שלא יחכו למאחרים ...
וכמובן שחיכו להם ...
המלון  שהתאכסנו בו השנה -הוא מלון משגע .  יפה , מזמין , מפואר .
והאמת היא שאיך שהגענו כמעט מיד התחילו המושבים , אחרי הברכות כמובן ...

ליאור צורף  - דיבר איתנו על חוכמת ההמונים . חוכמת ההמונים אומרת שכאשר שואלים קבוצה של אנשים שאלה בנושא מסוים - ממוצע  הדעות שלהם  יהיה יותר קרוב לאמת מאשר דעתו של מומחה בתחום .
חוכמת ההמונים מבוססת על ניסויים ומחקרים .
היום כאשר כל אחד מאיתנו מחובר לרשת חברתית זו או אחרת - כל אחד יכול להשתייך לקבוצה מסוימת ולהביע את דעתו בכל מיני תחומים.
ליאור סיפר לנו את מעשה השור  ב Ted מה שמוכיח שהמציאות עולה על כל דמיון ... וגם שלפעמים חלומות מתגשמים ...
המוטיבציה העיקרית לחוכמת ההמונים היא שאנשים אוהבים להרגיש שהם חלק ממשהו חשוב ...
אני חייבת להגיד באופן אישי , גם אם אהיה בדעת מיעוט : כאשר אני צריכה דעה של מומחה , אני הולכת למומחה!
אני לא אשאל שאלה בענייני רפואה בפייסבוק , לא אשאל על דברים אינטימיים או אישיים בפייסבוק .... אולי זה מקובל  היום , - אבל אני   לא מתכוונת להשתתף בעניין הזה !

פרופ' יורם יובל - דיבר איתנו על המוח הנשי והמוח הגברי -  אני חייבת להגיד לפני הכול ... לכל הקולגות ,הגברים הנחמדים שישבו איתנו באולם ונעלבו ... אין צורך לקחת את מה שהוא אמר באופן אישי 
:-) .
האמת שהוא לא גילה שם משהו חדש .
ברור שהמוח הנשי , שונה במבנה שלו מהמוח הגברי ...
ברור שאנחנו שונים במהות .
אנחנו נשים  אתם גברים ...
וכמו שאמרתי , לפרופ' המכובד : היתרון היחיד של גברים על נשים הוא כוח פיזי  :-) ...
אבל אני אומרת את זה ממקום של אמפטיה . 
נשים שונות מגברים לא יעזור . וזה לא משפט שבא להגיד משהו טוב או רע על אחד מהמינים ...
וגם פמיניסטית ידועה שכמוני , מודעת להבדלים ...
בכלל כל היום ההוא  היה נגד הגברים ...
שלוש הרצאות , אחת אחרי השניה על נשים ובעד נשים וקצת בגנות המין שבלעדיו יהיה מה זה משעמם פה
:-) ...
אני חייבת לציין שבין הרצאה אחת לשניה אנחנו כמובן נפגשים עם הקולגות מכל הארץ , מנהלים שיחות מרתקות .
הייתה ארוחת צהריים אחת - ששתיים מחברותי ניהלו שיחה ביניהן , ואני שישבתי לידן העדפתי לשתוק ולהקשיב ...
לא קורה לי הרבה , זה נכון ... (שאני שותקת)  אבל הן דיברו על תקציבים שאני רק יכולה לחולם עליהם ... והיה מעניין לשמוע מה קורה במקומות אחרים .

ביום השני הייתה לנו סדנת outdoor מהממת בחוץ .
בחורה צעירה ומקסימה יש לומר -  מאמנת מחברת תות של אלון גל - הפעילה אותנו במשחקים בחוץ , כדי להעצים אותנו כחבורה . היה מעולה ! שיתפנו פעולה , משכנו חבלים , חשבנו ביחד , חשבנו לחוד . הייתה אוירה  נהדרת .

מישל קישקה -  נתן לנו הרצאה ביום השני  ...
מישל הוא מאייר ידוע ומפורסם  אשר לאחרונה כתב ספר קומיקס : "הדור השני , דברים שלא סיפרתי לאבא" .
כשהספר הזה הגיע אלי לספרייה לפני כמה חודשים , חשבתי שהוא ספר מרהיב . לספר על השואה בקומיקס נראה לי גאונות .  אחרי ששמעתי את הרצאתו של מישל , הבנתי שצדקתי ...  האדם גאון . סיפור חיים מאלף , חוש הומור נדיר , ובכלל  - היה תענוג לשמוע אותו .

אורן ויואב - לימדו אותנו איך למשוך את תשומת ליבו של הגולש אלינו , איך לכתוב נכון באינטרנט .

אבל ההרצאה שמשכה הכי הרבה את תשומת ליבי הייתה הרצאתה המאלפת של עינב גלילי  .
עינב דיברה על האינטרנט העמוק  , על שבע השכבות של האינטרנט . על מה קורה בכל שיכבה ,
היא הסבירה לנו קצת על מנוע החיפוש TOR , ו...  כן גם הפחידה אותנו קצת .
וכמו בכל כנס בשנים האחרונות ... קורה שיש את זה שמעצבן אותי ...  טוב , אז אני חייבת להודות שעינב הייתה מאוד חיננית , אבל בשלב שהיא אמרה :"כולם יודעים לחפש באינטרנט , לא צריך ספרנים , אתם תעלמו " ...
פה התעצבנתי .
לא נעלבתי . אני כבר לא נעלבת מהמשפט הזה .
אבל זה הרגיז אותי . 
אני כמובן מסכימה עם חלקו הראשון של המשפט :"כולם יודעים לחפש" ...
אבל למשפט הזה יש חלק שני , והחלק השני אומר :"מעטים באמת יודעים למצוא" ...
ולא יעזור , כאן נכנסים הספרנים והמידענים . זה התפקיד שלנו . אנחנו יודעים למצוא .
אבל אני אגיד לכם מה יותר הרגיז אותי ...
הרגיז אותי ששתקנו ... אף אחד לא אמר כלום , אף אחד לא אמר לגברת המאוד נחמדה בעיני ,
"חכי שניה , סליחה , אנחנו לא מיותרים " ...
כן , הביקורת שלי מופנית גם כלפי לצערי ...
ולמרות זאת למדתי המון בהרצאתה של עינב , גם הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי הביתה  היה  לחפש את Tor  ולבדוק איך הוא עובד ... אז ניחה , נסלח לה ...

והדובדבן שבקצפת ... היה כמובן ערן שחר דוקטור התלהבות -
מה אני יכולה לכתוב עליו? הוא הצחיק אותנו ברמות מטורפות .  כשקראתי עליו קצת מידע , אחרי שחזרתי הביתה מהכנס ... הייתי די בהלם .  הבחור שהופיע לפנינו כסטנדפיסט ... מסתבר שיש לו עבר רציני ביותר ... הוא הציע לנו דרכים שיעזרו לנו להיות יותר מרוצים מעצמנו ומהחיים שלנו . הדרך שלו  להציע - הייתה מלאה צחוק והומור .  היה כייף לסיים כך את הכנס .
בכלל היה כנס מעולה . אנרגיות טובות , מיקום מצוין , הרצאות נהדרות .
נהניתי .
מה שהכי כייף כמובן בכנסים שלנו , וכאן אני בטח חוזרת על עצמי ...
בלי לבדוק את הפוסטים הקודמים שלי על הכנסים , בטוח סיימתי אותו דבר ...
הכי כייף זה בין ההרצאות . השיחות עם החברים והחברות שתמיד מעניינות אותי מחדש .
לשמוע איך דברים עובדים במקומות אחרים , עם איזה אתגרים מתמודדים בספריות אחרות , וכן גם להתנחם בכך שהצרות שלי הן גם צרות במקומות אחרים ... איך פותרים בעיות במקומות אחרים , זה גם משהו שמעניין אותי תמיד ... ורעיונות . המון רעיונות חדשים אני מקבלת מהחברות שסביבי .
אני לומדת המון בכנסים האלו .
נראה לי שכולם נהנו , לא רק אני .
נפגשים  במרץ נכון ?

ושוב הטיול של הקיץ ...

שוב מגיע החופש הגדול . ושוב אנחנו מתכננים לאן ניסע הקיץ ...
האמת שכבר היינו בהמון מקומות באירופה אבל אנחנו עדיין לא שבעים ...
פיני מאוד רצה לנסוע ל"יער השחור" .  
האמת היא ... שכבר היינו שם לפני ארבע שנים , אבל האיזור מופלא ולכן זרמתי איתו .  
לי לא כל כך משנה לאן נוסעים ...  העיקר שנוסעים .

אני אוהבת את כל ההכנות לקראת הנסיעה ... הרשימות של כל הדברים שצריך לקחת , הבגדים , המיטריה - שמזל שלא הקשבתי לפיני שאמר שאין צורך ...   ברור שהיה צורך!!!!   גשם שוטף ירד לנו בציריך ביום האחרון ... שאפילו המיטריה לא ממש עזרה .  אבל בל נקדים את המאוחר :-) , אנחנו עוד אורזים מזוודות ...
אז ארזנו שתי מזוודות ושני תיקי עלייה למטוס ויצאנו לשדה ברבע לשלוש לפנות בוקר ...
איזה כייף לנהוג בכבישים בשעות האלו ....  הכל ריק .  וההתרגשות של טרום טיסה , וטרום כניסה לדיוטי פרי כבר מתחילה לעבוד עלי ...  אני מתה על נתב"ג !  נוצץ , יפה , חדשני ...
ושוב אינני מבינה את הליך הביטחון  בכניסה לשדה ... אנחנו עוצרים , איש הבטחון מביט לתוך האוטו אומר לנו "בוקר טוב "... ומאפשר לנו להיכנס ... זהו .  לא מצליחה להבין את זה . מה? לפי זה שהוא מסתכל עלי הוא יודע שאני לא מחבלת???
האמת היא שאני באמת לא מחבלת ...  אבל אם מישהו עוין ינסה להיכנס ? עם חומר נפץ עליו?   לפי הבדיקה הזאת ,  המחבל כבר בפנים .  בתוך השדה ואלוהים שישמור מה שיכול לקרות ...
פיני אומר שאני פוחדת לשווא והשדה מלא אנשי ביטחון .  גם סמויים .  אני באמת מקווה שהוא צודק ...

טוב , הגענו , פרקנו את המזוודות , נפגשנו עם המדריך המקסים שלנו , שאנחנו כבר מכירים מהטיול הקודם - והוא כנראה הסיבה שפיני התעקש על הטיול הזה .  ואחרי הליך הבידוק ...  התעופפנו לנו לדיוטי-פרי כמובן ... 
אני עובדת עם רשימות ... הכינותי מראש  רשימה של הדברים שאני רוצה לקנות , כדי לא להיסחף ... צריך לדעת שבדיוטי יש דברים גם לא זולים בכלל , אבל אני הלכתי רק על הרשימה שלי ... ויצאתי מרוצה!!!
קצת קוסמטיקה , קצת שוקולד וקצת בשמים ... (ואין צורך להזכיר שאצלי בבית אפשר לפתוח סניף של הסופר פארם )...

זהו .   אנחנו מוכנים .  טסים ל"יער  השחור" .   גרמניה , צרפת ושוויץ .
 יום שני  22.07 - נחתנו בציריך  ב 12:00  שעון מקומי . בשדה התעופה של ציריך הייתי עדה למחזה ששיעשע אותי עד דמעות ... עמדנו בתור לבדיקת הדרכונים בכניסה לשוויץ.  מול עמדת הבידוק על הריצפה יש פס עבה בצבע צהוב , אותו לא אמורים לעבור . כל אחד מחכה בסבלנות לתורו וכאשר האדם שנבדק מסיים - הבא אחריו רק אז עובר את הפס הצהוב ומתקרב לדלפק ...
זה עבד ככה מצוין בכל הדלפקים .
חוץ כמובן מהדלפק שהישראלים עמדו בו ...כולם הצטופפו אחד אחרי השני , אף אחד בכלל לא התייחס לפס הצהוב ... 
ישראלים ...

 איזה יפה שוויץ !!!  מהממת !!
משדה התעופה יצאנו מייד לטיולינו - לכיוון מפלי הריין שנמצאים בקרבת העיירה שפהאוזן בשוויץ .  מפלי הריין הם תופעת טבע מרשימה ומהממת אשר מושכת אליה המוני  תיירים .
שפע עצום של מים  אשר גרם לכולנו הישראלים , להתבונן בעיניים כלות מקינאה ... 
למה גם לנו אין קצת כזה???

כעבור שעתיים  מענגות ביותר בקירבת מים  שכראה לנו אף פעם לא יהיו , יצאנו לכיוון מלוננו בעיר קרלסרוהה אשר בגרמניה . 
שהינו במהלך השבוע במלון רנסנס בעיר .  מלון נחמד ומפנק שאין לי הרבה טענות כלפיו .  קודם כמובן , עצרנו בבית חב"ד בעיר , אצל שליחי חב"ד מוטי ויהודית מנדלסון - הם קיבלו את פנינו בסבר פנים יפות ובאוכל טעים .
הבעייה היחידה הייתה שאין שם מזגנים , ואנחנו כמעט התעלפנו מהחום ... 
בכל מקרה הגענו למלון בלילה , עייפים אך מרוצים .
 

יום שלישי 23.07  התחלנו את טיולנו במפלי טרייברג  היפהפיים .
מפלי טרייברג הם בין המפלים הגבוהים  ביותר בגרמניה והם נופלים מגובה של 163 מטרים . מראה מרהיב של ממש . העיירה טריברג  עצמה , היא מקום מופלא ממש מהאגדות ... 
האם ידעתם שאגדות  האחים גרים  נכתבו  בהשראת היער השחור?  "עמי ותמי" , "כיפה אדומה ", "החלילן מהמלין" ודומיהן אשר  נאספו ונערכו  ע"י  האחים גרים  היו כולן אגדות עם אשר  נכתבו באיזור זה של גרמניה .
משם נסענו לאגם טיטי , או כפי שהוא נקרה בפי כל : "טיטיזי" .
הנוף מרהיב , כל הסביבה מסביב לאגם מיועדת לתיירים וחוץ משיט של כייף באגם , נהנינו מכל חנויות המזכרות היפות שהיו שם .
כעת פנינו לעיר  היפה פרייבורג . פרייבורג  -במשמעות : העיר החופשית , שיש בה סחר חופשי .
מה יש להגיד ? הכול יפה ...  הבניה יפה , הרחובות יפים ... אפילו האנשים יפים ...
ובמרכז העיר , כמובן קתדרלה  עצומת מימדים  ... כמו שראינו רבות כמוה  בכל רחבי אירופה ... 
עברו יומיים  של טיול מהנה . אנחנו מתחילים להכיר את חברי הקבוצה ועושה רושם שכולם נחמדים .
מחר נטייל  בצרפת  ...
המשך  יבוא ...

בא לי לכתוב על ירדנה ...

בא לי לכתוב על ירדנה כי  מצד אחד היא חברה כל כך טובה ...

ומצד שני - היא תמיד מצליחה להרגיע אותי ולהכניס אותי לפרופורציות ...

מצד שלישי ... הרבה פעמים היא מצחיקה אותי עד דמעות  שזה טוב , כי יש לי תקופות (כמו לכולם אני מאמינה)  שקצת קשה לי לצחוק ...

בא לי לכתוב על ירדנה , כי לפעמים  רק מקריאת סטאטוס אחד שהיא כתבה בפייסבוק , שבכלל לא מכוון אלי ישירות ...

אני בכל זאת מרגישה כאילו היא פנתה אלי .

בא לי לכתוב על ירדנה כי היא כזאת צנועה ועדינה ואף פעם לא עושה רעש מהדברים המופלאים שהיא עושה בספרייה שלה .

בא לי לכתוב על ירדנה , כי אנחנו כל כך שונות זו מזו ובכל זאת החיבור ביננו היה כמעט מיידי ...

בא לי לכתוב על ירדנה כי למרות ועל אף שהיא שם בצפון ... ואני כאן בדרום ... הטכנולוגיה מאפשרת לשתינו להיות בקשר כל כך רציף וצמוד ...  עד שלפעמים נדמה לי שהיא ממש יושבת על הכסא לידי , ולוחשת לי באוזן ...

בא לי לכתוב על ירדנה , כי אין הרבה אנשים בחיים שלי , כמוה ... שגם כשאני יודעת  שעכשיו היא בוודאות , לא תסכים איתי , או אפילו תרים גבה ... אני עדיין מצפה להקשיב למה שיש לה לומר ...

בא לי לכתוב על ירדנה  , כי  החברות הזאת ראויה שידברו עליה ...

מעולם לא דיברנו בטלפון ...

"בהסכם"  החברות ביננו  , אנחנו מתקשרות דרך האימייל , והוואטאפ , וההודעות בפייסבוק  ...

זה קטע קטע ...  עכשיו כשאני חושבת על זה ...

כמו בפעם ההיא שנסעתי לאנשהו , ובעצם בכל פעם שאני בדרכים ואנחנו מתקשרות ... הטכנולוגיה מיד מגלה לה איפה אני נמצאת ...

ברור שאנחנו נפגשות בכל הכנסים  שרק אפשר ...

וברור שקורים שם דברים מצחיקים שאי אפשר להעלות על הכתב ...

כמו למשל , דמיינו סיטואציה : אי שם בארץ ...  המון ספרנים וספרניות ופתאום .... שתי נשים צורחות ומתחבקות וצוחקות ...

שלא לדבר  על  הכנס ההוא  שחטפנו על הראש מכל היושבים מסביב ...

כי הפרענו כל הזמן ...(בלי כוונה כמובן ...   היה הרבה מה לדבר) ...

אם הייתם עדים למחזה הזה ...

אילו הן כנראה אנחנו ...

 

והאמת היא ...

שבעיקר בעיקר בא לי לכתוב על ירדנה  ,

כי אני אוהבת אותה .

את השקט שלה , את החוכמה שלה , את היכולת שלה להבחין בפרטים הכי קטנים ... שאני תמיד מפספסת .

הקולגות שלי בוודאי יבינו אותי כשאומר : שדווקא במקצוע שלנו , אנחנו יכולים להיות מאוד בודדים ...

אצלי לפחות , הרבה פעמים אין לי עם מי להתעיץ  , אין לי את מי לשאול .

לפעמים צריך להחליט החלטה של רגע ...וזה כל כך טוב שיש חברה כזאת טובה , שאפשר לשלוח לה איתות ולדעת  שעוד מעט ... ממש עוד מעט היא תענה .

וגם אם לא יהיה לה פיתרון קסם , היא תקשיב ותבין .

בא לי לכתוב על ירדנה ,

כי מאז שנפגשנו לפני כמה שנים  ונדמה לי שזה היה קודם בכנס ואח"כ אצל יגאל ...

אני מרגישה שהרווחתי חברה ממש טובה ...

אז ככה , בלי לתכנן את הפוסט הזה יותר מדי

ובאופן די ספונטני

החלטתי לכתוב על ירדנה ...