בא לי לכתוב על ירדנה ...

בא לי לכתוב על ירדנה כי  מצד אחד היא חברה כל כך טובה ...

ומצד שני - היא תמיד מצליחה להרגיע אותי ולהכניס אותי לפרופורציות ...

מצד שלישי ... הרבה פעמים היא מצחיקה אותי עד דמעות  שזה טוב , כי יש לי תקופות (כמו לכולם אני מאמינה)  שקצת קשה לי לצחוק ...

בא לי לכתוב על ירדנה , כי לפעמים  רק מקריאת סטאטוס אחד שהיא כתבה בפייסבוק , שבכלל לא מכוון אלי ישירות ...

אני בכל זאת מרגישה כאילו היא פנתה אלי .

בא לי לכתוב על ירדנה כי היא כזאת צנועה ועדינה ואף פעם לא עושה רעש מהדברים המופלאים שהיא עושה בספרייה שלה .

בא לי לכתוב על ירדנה , כי אנחנו כל כך שונות זו מזו ובכל זאת החיבור ביננו היה כמעט מיידי ...

בא לי לכתוב על ירדנה כי למרות ועל אף שהיא שם בצפון ... ואני כאן בדרום ... הטכנולוגיה מאפשרת לשתינו להיות בקשר כל כך רציף וצמוד ...  עד שלפעמים נדמה לי שהיא ממש יושבת על הכסא לידי , ולוחשת לי באוזן ...

בא לי לכתוב על ירדנה , כי אין הרבה אנשים בחיים שלי , כמוה ... שגם כשאני יודעת  שעכשיו היא בוודאות , לא תסכים איתי , או אפילו תרים גבה ... אני עדיין מצפה להקשיב למה שיש לה לומר ...

בא לי לכתוב על ירדנה  , כי  החברות הזאת ראויה שידברו עליה ...

מעולם לא דיברנו בטלפון ...

"בהסכם"  החברות ביננו  , אנחנו מתקשרות דרך האימייל , והוואטאפ , וההודעות בפייסבוק  ...

זה קטע קטע ...  עכשיו כשאני חושבת על זה ...

כמו בפעם ההיא שנסעתי לאנשהו , ובעצם בכל פעם שאני בדרכים ואנחנו מתקשרות ... הטכנולוגיה מיד מגלה לה איפה אני נמצאת ...

ברור שאנחנו נפגשות בכל הכנסים  שרק אפשר ...

וברור שקורים שם דברים מצחיקים שאי אפשר להעלות על הכתב ...

כמו למשל , דמיינו סיטואציה : אי שם בארץ ...  המון ספרנים וספרניות ופתאום .... שתי נשים צורחות ומתחבקות וצוחקות ...

שלא לדבר  על  הכנס ההוא  שחטפנו על הראש מכל היושבים מסביב ...

כי הפרענו כל הזמן ...(בלי כוונה כמובן ...   היה הרבה מה לדבר) ...

אם הייתם עדים למחזה הזה ...

אילו הן כנראה אנחנו ...

 

והאמת היא ...

שבעיקר בעיקר בא לי לכתוב על ירדנה  ,

כי אני אוהבת אותה .

את השקט שלה , את החוכמה שלה , את היכולת שלה להבחין בפרטים הכי קטנים ... שאני תמיד מפספסת .

הקולגות שלי בוודאי יבינו אותי כשאומר : שדווקא במקצוע שלנו , אנחנו יכולים להיות מאוד בודדים ...

אצלי לפחות , הרבה פעמים אין לי עם מי להתעיץ  , אין לי את מי לשאול .

לפעמים צריך להחליט החלטה של רגע ...וזה כל כך טוב שיש חברה כזאת טובה , שאפשר לשלוח לה איתות ולדעת  שעוד מעט ... ממש עוד מעט היא תענה .

וגם אם לא יהיה לה פיתרון קסם , היא תקשיב ותבין .

בא לי לכתוב על ירדנה ,

כי מאז שנפגשנו לפני כמה שנים  ונדמה לי שזה היה קודם בכנס ואח"כ אצל יגאל ...

אני מרגישה שהרווחתי חברה ממש טובה ...

אז ככה , בלי לתכנן את הפוסט הזה יותר מדי

ובאופן די ספונטני

החלטתי לכתוב על ירדנה ...

הסיפור האמיתי מאחורי הספרנו-ספירה ...

זוכרים את מפגש הספרנים , בלוגרים שכתבתי עליו כאן ?
המפגש בכוכב יאיר , בביתו של יגאל חמיש ...
רק עכשיו מצאתי זמן לכתוב עליו ...
יותר נכון רק עכשיו קמתי מהמיטה אחרי שבוע של וירוס קשה שלא הניח לי ...
ומעשה שהיה כך היה :
חודשיים שאנו מחכים למפגש המדובר . וכבר כתבו עליו בהרבה מקומות . למשל : כאן וכאן וגם כאן .
והיו הרבה התלבטויות (מצידי לפחות) לגבי המפגש ...
יום שישי , זה לא הכי נוח , מתי אכין שבת?
הבנות שלי ... רוצות את אמא ביום שישי , אחרי שלא ראו אותה כל השבוע - כי הן לא בבית ...
איך נסתדר שם עם האוכל?
היו הרבה תירוצים לגנוז את הרעיון , אך בעזרתן של אילנה , ביילע , ובעידודו של יגאל - התגברנו על הכל ...
והנה הגיע יום חמישי שלפני המפגש ...
ערב .
אני חוזרת מהעבודה ופונה למטבח ... אם אני רוצה להעדר למחרת מן הבית - אני מוכרחה להכין לפחות חלק מן השבת ...
והנה , באופן לא צפוי לחלוטין חולשה קשה משתלטת עלי ...
ואני אומרת לעצמי : "לא , לא , לא , אין סיכוי שאת הולכת להיות חולה עכשיו!"
ואז אני עונה לעצמי :" ברור שלא!" ( קורה לי לפעמים שאני מנהלת שיחות עם עצמי)...
אבל החולשה , בשלה ... לא מרפה . אני מתעלמת ממנה בהפגנתיות שמה שני סירים על הגז ומקווה לטוב ...
בוקר יום שישי .
הבוקר לו חיכינו , כאמור חודשיים ...
אני עדיין מרגישה נורא , אבל אומרת לעצמי שוב: " אין סיכוי שאני מפסידה את המפגש" .
אני מגייסת כוחות נפש שיש לי בעודפים ( ויש כנראה) ... מחכה לאלכסיי , אוספת את אליסה - וביחד אנו נוסעים לכוכב יאיר .
ההתרגשות , האנשים , האוירה החמה בביתו של יגאל עשו את שלהם ואני הרגשתי בסדר גמור .
פגשתי אנשים שאת חלקם הכרתי היכרות שטחית ואת חלקם הגדול הכרתי רק מהרשת .
פגשתי חברה שלמדה איתי באוניברסיטה ... היה מדהים לגלות שמאחורי המקום של ג'וליאנה - עומדת בחורה חמודה במיוחד שלמדה איתי ...
היה כייף גדול , לדבר , להכיר .
מעניין במיוחד היה משחק ההיכרות שערכנו , כל אחד הציג חבר/ה על פי הבלוג שהחבר/ה - כותב/ת ...
אלכסיי , שאותו פגשתי בבוקר המפגש ואנחנו ממש לא מכירים - הציג אותי דרך פוסט שלי - שהוא קרא ...
מעניין מה אנשים חושבים עליך - דרך דברים שכתבת ...
המפגש השאיר טעם של עוד .
תמונות של יגאל אתם יכולים לראות כאן .
תמונות של אילנה אפשר לראות כאן .
סרטון מדליק של אלכסיי כאן .
אלא מה?
ברגע שחזרתי הביתה בצהריי יום שישי , נגמרו לי עודפי כוחות הנפש ... והוירוס הזה , ש"דחיתי" - כי לא היה לי נוח ... השתלט עלי לשבוע ...
עכשיו אתם מבינים למה לקח לי כל-כך הרבה זמן לכתוב על המפגש?...

"אז מה אתם עושים ביום שישי?"...

אני יכולה לספר לכם מה אני עושה ביום הזה .
ביום שישי בבוקר , אני נכנסת למטבח , חותכת , קוצצת , מתבלת , מטגנת , מבשלת , אופה ...
אח"כ אני מנקה , מקרצפת , שוטפת , תולה , מורידה , מקפלת , שמה במקום ...
כל יום שישי .
אלא מה? המורה המיתולוגי שלי , הבלוגרית הזאת , וגם זאת - זממו מזימה נגדי ...
להראות לי שאפשר לעשות עוד דברים ביום שישי - מעבר לפעילות המכוננת שלי ... ולכן מפגש הספרנים הבלוגרים הראשון בארץ - נקבע ליום שישי ה - 15.05.09 .
נו טוב , הם לא באמת זממו נגדי... ברור שיום שישי נבחר בגלל שרוב האנשים לא עובדים ביום הזה וטכנית , זה נוח להיפגש .
אז אחרי התלבטות קצרה , החלטתי : בעד המיפגש ונגד המטבח ... למרות שזה יום שישי .
המפגש , ספרנו-ספירה יתקיים כאמור ביום שישי .
כל הפרטים כאן , ו... תבואו יהיה כייף !