ושוב הטיול של הקיץ ...

שוב מגיע החופש הגדול . ושוב אנחנו מתכננים לאן ניסע הקיץ ...
האמת שכבר היינו בהמון מקומות באירופה אבל אנחנו עדיין לא שבעים ...
פיני מאוד רצה לנסוע ל"יער השחור" .  
האמת היא ... שכבר היינו שם לפני ארבע שנים , אבל האיזור מופלא ולכן זרמתי איתו .  
לי לא כל כך משנה לאן נוסעים ...  העיקר שנוסעים .

אני אוהבת את כל ההכנות לקראת הנסיעה ... הרשימות של כל הדברים שצריך לקחת , הבגדים , המיטריה - שמזל שלא הקשבתי לפיני שאמר שאין צורך ...   ברור שהיה צורך!!!!   גשם שוטף ירד לנו בציריך ביום האחרון ... שאפילו המיטריה לא ממש עזרה .  אבל בל נקדים את המאוחר :-) , אנחנו עוד אורזים מזוודות ...
אז ארזנו שתי מזוודות ושני תיקי עלייה למטוס ויצאנו לשדה ברבע לשלוש לפנות בוקר ...
איזה כייף לנהוג בכבישים בשעות האלו ....  הכל ריק .  וההתרגשות של טרום טיסה , וטרום כניסה לדיוטי פרי כבר מתחילה לעבוד עלי ...  אני מתה על נתב"ג !  נוצץ , יפה , חדשני ...
ושוב אינני מבינה את הליך הביטחון  בכניסה לשדה ... אנחנו עוצרים , איש הבטחון מביט לתוך האוטו אומר לנו "בוקר טוב "... ומאפשר לנו להיכנס ... זהו .  לא מצליחה להבין את זה . מה? לפי זה שהוא מסתכל עלי הוא יודע שאני לא מחבלת???
האמת היא שאני באמת לא מחבלת ...  אבל אם מישהו עוין ינסה להיכנס ? עם חומר נפץ עליו?   לפי הבדיקה הזאת ,  המחבל כבר בפנים .  בתוך השדה ואלוהים שישמור מה שיכול לקרות ...
פיני אומר שאני פוחדת לשווא והשדה מלא אנשי ביטחון .  גם סמויים .  אני באמת מקווה שהוא צודק ...

טוב , הגענו , פרקנו את המזוודות , נפגשנו עם המדריך המקסים שלנו , שאנחנו כבר מכירים מהטיול הקודם - והוא כנראה הסיבה שפיני התעקש על הטיול הזה .  ואחרי הליך הבידוק ...  התעופפנו לנו לדיוטי-פרי כמובן ... 
אני עובדת עם רשימות ... הכינותי מראש  רשימה של הדברים שאני רוצה לקנות , כדי לא להיסחף ... צריך לדעת שבדיוטי יש דברים גם לא זולים בכלל , אבל אני הלכתי רק על הרשימה שלי ... ויצאתי מרוצה!!!
קצת קוסמטיקה , קצת שוקולד וקצת בשמים ... (ואין צורך להזכיר שאצלי בבית אפשר לפתוח סניף של הסופר פארם )...

זהו .   אנחנו מוכנים .  טסים ל"יער  השחור" .   גרמניה , צרפת ושוויץ .
 יום שני  22.07 - נחתנו בציריך  ב 12:00  שעון מקומי . בשדה התעופה של ציריך הייתי עדה למחזה ששיעשע אותי עד דמעות ... עמדנו בתור לבדיקת הדרכונים בכניסה לשוויץ.  מול עמדת הבידוק על הריצפה יש פס עבה בצבע צהוב , אותו לא אמורים לעבור . כל אחד מחכה בסבלנות לתורו וכאשר האדם שנבדק מסיים - הבא אחריו רק אז עובר את הפס הצהוב ומתקרב לדלפק ...
זה עבד ככה מצוין בכל הדלפקים .
חוץ כמובן מהדלפק שהישראלים עמדו בו ...כולם הצטופפו אחד אחרי השני , אף אחד בכלל לא התייחס לפס הצהוב ... 
ישראלים ...

 איזה יפה שוויץ !!!  מהממת !!
משדה התעופה יצאנו מייד לטיולינו - לכיוון מפלי הריין שנמצאים בקרבת העיירה שפהאוזן בשוויץ .  מפלי הריין הם תופעת טבע מרשימה ומהממת אשר מושכת אליה המוני  תיירים .
שפע עצום של מים  אשר גרם לכולנו הישראלים , להתבונן בעיניים כלות מקינאה ... 
למה גם לנו אין קצת כזה???

כעבור שעתיים  מענגות ביותר בקירבת מים  שכראה לנו אף פעם לא יהיו , יצאנו לכיוון מלוננו בעיר קרלסרוהה אשר בגרמניה . 
שהינו במהלך השבוע במלון רנסנס בעיר .  מלון נחמד ומפנק שאין לי הרבה טענות כלפיו .  קודם כמובן , עצרנו בבית חב"ד בעיר , אצל שליחי חב"ד מוטי ויהודית מנדלסון - הם קיבלו את פנינו בסבר פנים יפות ובאוכל טעים .
הבעייה היחידה הייתה שאין שם מזגנים , ואנחנו כמעט התעלפנו מהחום ... 
בכל מקרה הגענו למלון בלילה , עייפים אך מרוצים .
 

יום שלישי 23.07  התחלנו את טיולנו במפלי טרייברג  היפהפיים .
מפלי טרייברג הם בין המפלים הגבוהים  ביותר בגרמניה והם נופלים מגובה של 163 מטרים . מראה מרהיב של ממש . העיירה טריברג  עצמה , היא מקום מופלא ממש מהאגדות ... 
האם ידעתם שאגדות  האחים גרים  נכתבו  בהשראת היער השחור?  "עמי ותמי" , "כיפה אדומה ", "החלילן מהמלין" ודומיהן אשר  נאספו ונערכו  ע"י  האחים גרים  היו כולן אגדות עם אשר  נכתבו באיזור זה של גרמניה .
משם נסענו לאגם טיטי , או כפי שהוא נקרה בפי כל : "טיטיזי" .
הנוף מרהיב , כל הסביבה מסביב לאגם מיועדת לתיירים וחוץ משיט של כייף באגם , נהנינו מכל חנויות המזכרות היפות שהיו שם .
כעת פנינו לעיר  היפה פרייבורג . פרייבורג  -במשמעות : העיר החופשית , שיש בה סחר חופשי .
מה יש להגיד ? הכול יפה ...  הבניה יפה , הרחובות יפים ... אפילו האנשים יפים ...
ובמרכז העיר , כמובן קתדרלה  עצומת מימדים  ... כמו שראינו רבות כמוה  בכל רחבי אירופה ... 
עברו יומיים  של טיול מהנה . אנחנו מתחילים להכיר את חברי הקבוצה ועושה רושם שכולם נחמדים .
מחר נטייל  בצרפת  ...
המשך  יבוא ...

היער השחור ...

הגענו ליער השחור .

170 ק"מ של יערות מדהימים , נופים יפהפיים , עיירות וכפרים ציוריים .

כמה שמעתי על היער השחור ...

כמה תמונות ראיתי של האזורים הללו ...

סוף סוף אני כאן והמציאות עולה על כל תמונה .

הגענו לגוטאך , הולכים למוזיאון : "תחת כיפת השמים של היער השחור" .

המוזיאון - באמת תחת כיפת השמים ומתאר את החיים בעיירות ובכפרים של היער השחור - בתקופות שונות .

מרחב פתוח גדול , הרבה בקתות עץ ובכל בקתה תיעוד הסטורי אחר .

הנה - המטבח וכליו השונים .

כך - טחנו את התבואה .

כאן - הנפחיה ותמונת הסדן , שבשבילי יש לה משמעות עמוקה, בגלל סבא שלי "אריה הנפח" - שכבר כתבתי עליו כאן .

אחותי ואני מסתובבת בבקתת עץ יפה , נהנות מכלי העץ והכירכרות העתיקות .

מזוית העין , אני רואה את האיש שלי עולה לקומה השניה של הבקתה .

כמה דקות אחר כך אני מרגישה מישהו נוגע בכתפי ...

אני מסתובבת ...

האיש שלי חיוור כמת ...

"מה קרה?" אני נבהלת ,

"מה ראית?"

"אל תעלי למעלה"...

זאת תשובתו .

"בטח שאני אעלה!"

אני משיבה לו .

"בואי!" אני מושכת את אחותי ואנחנו עולות בריצה לקומה השניה ...

הלם ...

אנחנו מחווירות בעצמנו ...

מולנו - על הקיר הגדול דגל ענק של המפלגה הנאצית .

צלב קרס בגודל מפחיד ...

אנחנו מסתכלות בשתיקה על קירות המוזיאון .

תמונות רבות של חיילי הרייך השלישי , בינות לעצים , לבקתות ובתוך הכפרים של היער השחור ...

קצת קשה לי לנשום ...

הסמל הכי גדול של השינאה נגד העם היהודי בכל הדורות - מונצח על הקיר שמולי .

החדר מלא תיירים , מסתובבים , מסתכלים , מדברים זה עם זה .

אף אחד לא מופתע , לא נדהם , לא מזועזע ...

זה רק אנחנו? אנחנו החריגים ? ...

"טוב , נו ... זאת ההסטוריה שלהם , זה מה שהיה פה בשנות השלושים והארבעים , זאת גרמניה "... אני מנסה להסביר לאחותי .

"הם רק מראים את ההסטוריה של מה שהיה פה "...

אחותי הקטנה והאיש שלי - שניהם מורים להסטוריה בתיכון .

הם לא צריכים אותי כדי לספר להם על ההסטוריה ... שניהם מאוד בקיאים בתחום ...

"את טועה" , עונה לי האיש שלי .

"עושה רושם שהם מתגאים במורשת הזאת" .

"איך אתה קובע את זה?" אני שואלת .

"זאת גרמניה , הם מראים את מה שהיה , להפך הם לא מסתירים "...

התשובה שלו לא מאחרת לבוא : "אין צורך לתלות דגל כזה ענק של צלב קרס על הקיר המרכזי - כדי להראות מה שהיה ...

דגל קטן בצד החדר היה עושה את העבודה מספיק טוב . הראוותניות של הסמל הזה , מעוררת סימני שאלה"...

אני שותקת .

יש בדבריו משהו ...

"בואו נכתוב להם משהו בספר אורחים" , מציעים המורים שסובבים אותי - במקהלה כמעט ...

והוא כותב : " אני מאוד מקווה שהנצחת הרייך השלישי במוזיאון נעשתה מתוך רצון לשמר את ההסטוריה ולא מתוך גאוה לאומית"

"למה בעברית?" אני שואלת .

"אף אחד לא יבין - כתוב באנגלית " .

הוא מרים את עיניו מספר האורחים , מביט בי במבט המוכיח שלו , המבט שהוא נותן בי תמיד - כשאני עושה משהו שאינו לרוחו ...

"אני רוצה לכתוב בעברית!" הוא עונה לי וכותב ליד שמו באותיות קידוש לבנה:

"יהודי גאה מישראל "...

"עצור בצד , אני חייבת לראות את זה"...

אנחנו נוסעים מאלנץ לכיוון היער השחור .
משני צידי הכביש על צלע ההר כרמים , נטועים בזוית אלכסונית .
"איך הם מגיעים למעלה?" אני תוהה ביני לביני . " הרי טרקטור לא מגיע לשם" ...

יש לי חולשה לכרמים .
מחוזות ילדותי מוקפים בהם .
אפשר לומר שגדלתי בתוך הכרמים של סבא שלי .
סבא היה חקלאי וכורם .
כשהיינו ילדים ואח"כ כשגדלנו היינו מתעוררים בחופשות בשעות לא הגיוניות ועוזרים לסבא בכרם .
לגפן יש ריח , אתם יודעים?
כשאני מחזיקה את האשכול המחובר לגפן ונושמת אותו אלי - אני מריחה את סבא שלי , שכבר לא נמצא פה ...
אני ממש יכולה להרגיש אותו עומד לידי ואני שומעת אותו נוזף בי:"בעדינות , שלא תשברי ענף!" .
זה לא אותו דבר, אתם יודעים - לקנות ענבים בסופר - או לקבל אותם ישר מסבא , שהרגע בצר אותם בשבילי ...
אבל סבא כבר לא פה , ואני קונה ענבים בסופר ...
"עצור ! עצור בצד! "
אני קוראת פתאום .
"מה? מה ראית?" מרים גיסי את הראש מההגה ומחפש את האטרקציה שאני ראיתי והוא לא...
"אני חייבת לראות איך הם מגיעים לכרמים למעלה , אני חייבת להבין את זה!"
הכרמים מטופלים ומטופחים - לא נראה שטרקטור יכול לעלות את המורדות האלה .
אנחנו עוצרים בצד .
יורדים מהאוטו.
מתחתית הכרם עד מעלה ההר יש מסילה ועליה קרונית לאדם אחד .
האדם מתישב בקרונית שמעלה אותו למעלה והוא יורד ברגל ומטפל בגפנים שלו .
הנה הקרונית כאן - ולידה אפשר לראות את הכורם מטפל בכרם שלו .
אני מדמיינת מה סבא היה חושב על זה ...
בטח היה אומר שהם לא יודעים לעבוד כאן ...
לא היה מפרגן להם ...
אנחנו ממשיכים לנסוע אחרי שצילמתי את הפלא , מכל זוית אפשרית ...
אבל הפלא הבא , שניתקלנו בו לגמרי במקרה ,
בעיירה סט אלדגנד - הותיר את כולנו חסרי נשימה ...
(המשך יבוא)...