יום שני, 2 באפריל 2012

הנה פסח כבר כאן ...

פסח .  חג הגאולה . 
גאולה אמרתם?  לא ממש ...
כל שנה אני מבטיחה לעצמי , שהשנה אני לא משתגעת ,  אני מנקה  בשפיות , רק מה שחייבים , בלי לאבד פרופורציות  ... 
אבל ... החלטות לחוד  ומעשים  לחוד ...
כבר בפורים ... מתחילות החברות לשאול: "התחלת לנקות?  עשית משהו?  את מתקדמת?"...
ההיסטריות  הטיפוסיות כבר בט"ו  בשבט  מתחילות לסדר ארונות ומדפים ...
אני מודה שגם אני הייתי כזאת פעם , מתחילה בט"ו בשבט ...  אבל עם השנים , והגיל  והתובנות  על החג הזה , והמחשבות על מה שריבונו של עולם התכוון כשהוציא אותנו ממצרים - חלק מההיסטריה עברה ...
ובכל זאת  כששכנה  מצד ימין  מתחילה להוציא רהיטים מהבית ...
ושכנה מצד שמאל  עומדת עם צינור מים מחוץ לבית ...
זה משפיע גם עלי ...
ואז כל ההחלטות שאני לא משתגעת השנה ...  נשכחות ...
וכשמרתון הנקיונות מתחיל , יש אזורים בבית שהכניסה אליהם אסורה ...
ואין להסתובב עם אוכל מחוץ למטבח , כלל שקיים אצלי לא רק בפסח , אבל ברוב ימות השנה , לא תמיד אני מצליחה לאכוף אותו ...
וכשלבסוף אני מתחילה לנקות את המטבח (מה שבעצם צריך לנקות  בהתחלה .. אבל טיפה שכחנו ואנחנו מנקים עוד מיליון דברים אחרים שהקשר בינם ובין פסח - מקרי לגמרי)...
החלק האהוב עלי ... הוא המקרר .  ולמה אתם שואלים ?  מאוד פשוט .  לא סתם שילמתי כל-כך הרבה כסף על המקרר הזה ...  ה - כ - ל  מתפרק בו ... המגירות , הזכוכיות , המדפים , כל מה שרק אפשר לחשוב - נשלף החוצה ...  הנאה צרופה ...
האיש שלי עומד מהצד , קצת המום ... "מזל שאת המנוע את לא מפרקת" , הוא ממלמל .
"אתה חושב שאני יכולה לפרק את המנוע?" ...  אני שואלת, רק כדי לראות את החיוורון שלו מעמיק ...
ומבלי לפרט באילו אמצעים מוזרים השתמשתי במבצע הפסח הזה ...(למשל : קיסמי אזניים  לחריצים במקרר )... בסוף  אצל כולם הכל נקי .  אצל אלו שהתחילו בט"ו  בשבט וגם אצל אלו שניקו רק בשבוע האחרון ...
ולבסוף  כשהכל מבריק ונוצץ  וגם החלונות  והתריסים  כשרים למהדרין ... ריבונו של עולם שולח אלינו רמז קל , בדמות  אובך  וגשם  בערב פסח ... כמו אומר לנו : "חבר'ה  החמץ  לא קשור  לתריסים , ולא לחלונות  ולא למרבית  הדברים שניקיתם" ...
וכולנו מסתכלים בעיניים כלות בגשם  שמחרב לנו את הנקיון .... 

מלבד כל השרירים שכואבים בערב פסח , יש כאב אחד שהוא יותר גרוע
עם הכאב  הפיזי אני יכולה להתמודד ...  מה שיותר קשה הוא החלל בנשמה שיש לי ,  שכן זה הפסח השני שאני מתכוננת אליו בלי אמא שלי בסביבה .  בלי  ההערות שלה , בלי העצות  שלה , בלי הטלפונים  האינסופיים שלי אליה , כדי לספר לה על עוד משהו שעשיתי  ולקבל ממנה פירגון אינסופי . היא חסרה לי כל הזמן , אבל בחגים זה נהיה יותר גרוע  ...
בשנים האחרונות ההורים שלי היו מתארחים אצלנו כל החג . 
עכשיו כשאימא שלי איננה , אבא בא אלינו , מה שמביא אותי לנושא ה"בוער" הבא ...
נושא שמעסיק אותנו כל שנה מחדש , בפסח .
עניין הקטניות ...
האמת היא שלדעתי העניין  הזה מעסיק את כל עם ישראל , לא רק אותנו...
אשכנזים  לא אוכלים קטניות בפסח .  אצל עדות המזרח זה קצת יותר מורכב .
רוב עדות המזרח אוכלים קטניות , חלקם אוכל  סוגים מסוימים של קטניות וסוגים אחרים לא ...
אצלנו  ...  החצי השני שלי - הוא מאוכלי הקיטניות ...  אני לעומת  באה מבית אשכנזי  ...
לכאורה אין בעיה .  אחרי שנישאנו "בעיית" הקטניות שלי נפתרה ... (זה לא היה כזה פשוט ... לקח לי כמה שנים להתרגל לעניין הזה)... 
אבל - אם אני מארחת את אבא שלי ...  זה כבר סיפור אחר . אני משתדלת  שהכל יהיה כמו שאבא שלי רגיל .
לזכותו של האיש שלי יאמר שהוא לא עושה בעיות :-) .  אפשר לחיות שבוע בלי אורז  ובלי קטניות ...
וכאן מתחיל מסע הקניות שלנו לפסח ... על כל מוצר אני מתעכבת  כדי לבדוק מה ללא חשש קיטניות , ומה הוא רק לאוכלי קניות ...מה שהופך את חווית הקניה לחוויה מפוקפקת למדי ... אחרי כמה שעות  בסופר - אני מרגישה  כמו רץ מרתון לפני שריקת הסיום ...
בסוף גם הקניות  נגמרות ...
מה שמצחיק אותי כל שנה מחדש הוא :
שאנחנו עובדים כל-כך קשה לכבוד החג הזה ...
מנקים בטירוף , רצים , וקונים וכותבים  רשימות כדי לא לשכוח משהו  ...
ו... שבוע קצר  והכל  נגמר  :-) .
אז שיהיה לכולנו חג כשר ושמח !
ורק דברים טובים !

8 תגובות:

  1. אני מזדהה עם כל מילה שכתבת.
    אם תעשי חיפוש בבלוג שלי בנושא "פסח" תראי שאלו לא רק מילים, אלא שכתבתי על אותם נושאים במשך השנים.
    נושא הקטניות אצלנו לא אישו ואני מוכרחה להגיד שלא הייתה לי שום בעיה לעבור מנהג בנושא הזה. החיים שלי השתדרגו פלאים מאז שאני אוכלת קטניות. במיוחד לא חסרה לי הקריאה המדוקדקת בתוויות שעל מוצרי המזון כדי לדעת אם מכילים קטניות או לא. דרך אגב, גם בנושא הזה אצל האשכנזים לא פשוט כי יש הבדלים. יש מי שמשתמש בשמן קטניות ומי שלא, מי שאוכל שרויה ומי שלא. עם ישראל אוהב לעשות את החיים מסובכים, אין ספק. העיקר שיהיה חג שמח ושקט

    השבמחק
    תשובות
    1. ביילע יקרה ,
      אני זוכרת שקראתי אצלך על פסח . לי היה קשה בשנים הראשונות אחרי החתונה עם הקטניות :-), אחר כך עבר לי ... אין ספק שזה יותר פשוט עם קטניות .וגם עניין השרויה מוכר לי מקרוב :-) , אבל כמו שאמרת : שרק יהיה חג שמח , זה הכי חשוב!

      מחק
  2. שני דברים:
    1. לראשית הפוסט הזה קוראים בעברית צחה לחץ חברתי. ובמיקוד יתר- לחץ רחמי (ההשייך לנשים. הרחם והלחץ)
    2. אתן, הנשים, ממחישות בכל פסח מחדש את המושג יציאה מעבדות לחרות... אשריכן!!!
    חג כשר ושמח לך. ולכל קוראייך...

    השבמחק
    תשובות
    1. לגמרי לחץ חברתי :-) ,
      אבל לתקן אותך , ראיתי לא מעט גברים בסביבה שלי מקרצפים חלונות :-) ... (טוב , אולי הנשים שלהם הכריחו אותם:-))...
      חג שמח גם לך !

      מחק
  3. גם אני חושבת שזה עניין של סביבת מגורים ואווירה.
    הכנות לחגים ותחושה של חג נוצרות בתוך קהילה.

    חג שמח

    השבמחק
    תשובות
    1. את צודקת :-) ,
      הייתי פעם בחו"ל בפורים ...
      לא הרגשתי שם שום הרגשת חג ...
      שלא לדבר על זה שאצלנו יש הרגשה מיוחדת ביום שישי , וגם את זה לא הרגשתי כשהייתי בחו"ל .
      חג שמח גם לך !

      מחק
  4. אוחתי, כמה הערות:
    1. עושה רושם שהאדים של חומרי הניקיון בכל זאת לא דפקו לך את המוח.......
    2. גם אני התחתנתי עם "שוארצה תוחס" ותודה לאל אני יכול לאכול קטניות!!!!!!תודה לאל על עדות המזרח (נראה לי שהראש אצלהם יותר במקום מאשר אצלנו).....
    3. אצלי אישת הבית נקי כל השנה - אין צורך להשתגע בפסח (זה הצד הפולני של טלי...).
    4. בדיוק לפני כמה שעות הזכרתי לטלי איך רצנו לארץ לפני שנתיים בפסח כשחשבנו שהסוף קרוב.זכרונות לא טובים מבית החולים, ללא ספק המחסור רק גדל והגעגועים גדלים.

    השבמחק
    תשובות
    1. 1. אני שוב מזכירה לך שכל העולם רואה מה כתבת ...
      2. אין ספק שיותר קל לעבור את החג הזה עם קטניות .
      3. גם אצלי אישית הבית נקי כל השנה זה לא סותר את הנקיון של פסח ...
      4. אנחנו כל הזמן נזכרים בפסח לפני שנתיים . שכולם היו פה , ואימא שרה איתנו את כל השירים של ההגדה , והיינו ביחד ...
      וזהו . אין יותר ... ואין מה לעשות רק להתגעגע...

      מחק