זאת איננה הכתרת מלכת היופי כמובן ...
כמו שכבר כתבתי כאן - הכתרת רבנית פורים .
כבר שלושה חודשים שבנות כתה יב' באולפנא , עובדות , מתכוננות , עושות חזרות , מפרסמות ממתגות ועובדות על ההכתרה .
בדומה להכתרה הקודמת של בכורתי , לפני שנתיים - ברור לי שגם בהכתרה זו יככבו הבנות באופן לא יתואר .
בשונה מן ההכתרה הקודמת - אמא שלי לא תהיה איתנו כדי לחגוג את האירוע ...
כשהתקרב מועד ההכתרה ישבתי עם עצמי וחשבתי מה לעשות ...
ההכתרה - היא ארוע משמח , מרשים מאוד עם מוסיקה ושירים והצגה שיכולה להאפיל על הרבה הצגות בתיאטרון הלאומי שלנו ...
ללכת?
אני באבל ...
מה לעשות?
בכל זאת הקטנה שלי , בכתה יב' ... זאת ההכתרה שלה ...
מה לעשות?
ונכון שכל מה שקשור למנהגי אבלות , זה גם עניין של הרגשה .
אבל אני לא ידעתי מה אני מרגישה ואיך עלי לנהוג ...
ופתאום ... כמו משום מקום הגיעה אלי התשובה ...
בתוך הראש שלי שמעתי אותה ...
שמעתי את קולה של אמא שלי , שאומרת לי בנזיפה קלה :
"מה זאת אומרת? מה זאת אומרת?
בוודאי שאת הולכת להכתרה !
את עולה על האוטו ונוסעת , את יושבת בקהל ונהנית !
את הולכת לראות את שירונת שלנו בהכתרה שלה ! אין פה שום התלבטות " ...
הקול שלה היה כל כך ברור בתוך הראש שלי , שאפילו לא העזתי להתווכח ...
ונזכרתי בקיץ האחרון כשהיא הייתה כבר כל כך חולה ...
והייתי אמורה לנסוע לים המלח ליומיים . ברור שלא רציתי לנסוע , אבל היא ... בשום אופן לא הסכימה שאבטל ...
וגם אז היא אמרה באותו טון תקיף שאי אפשר היה להתווכח איתו ...
"את נוסעת , אין ויכוח , את עולה על האוטו ונוסעת"...
וכמו שחשבתי , הייתה הכתרה יוצאת מגדר הרגיל . הבנות המקסימות העלו את המחזמר : "קזבלן" .
האולם הגדול היה מלא באמהות ובנות סבתות ואורחות .
השחקנית הראשית , ילדונת בת 17 ...
אין לי מושג איך הן עשו זאת , אבל היא נראתה כמו יהורם גאון ונשמעה גם כמוהו ...
הרגעים הכי מרגשים מבחינתי היו כמובן כשראיתי את הקטנה שלי רוקדת ומפזזת על הבמה ...
ואז נזכרתי שבעצם אמא שלי אף פעם לא פיספסה שום ארוע בחיי נכדיה ...
אז אולי , בכל זאת ... היא הייתה שם איתנו באולם הגדול ...
כמו שכבר כתבתי כאן - הכתרת רבנית פורים .
כבר שלושה חודשים שבנות כתה יב' באולפנא , עובדות , מתכוננות , עושות חזרות , מפרסמות ממתגות ועובדות על ההכתרה .
בדומה להכתרה הקודמת של בכורתי , לפני שנתיים - ברור לי שגם בהכתרה זו יככבו הבנות באופן לא יתואר .
בשונה מן ההכתרה הקודמת - אמא שלי לא תהיה איתנו כדי לחגוג את האירוע ...
כשהתקרב מועד ההכתרה ישבתי עם עצמי וחשבתי מה לעשות ...
ההכתרה - היא ארוע משמח , מרשים מאוד עם מוסיקה ושירים והצגה שיכולה להאפיל על הרבה הצגות בתיאטרון הלאומי שלנו ...
ללכת?
אני באבל ...
מה לעשות?
בכל זאת הקטנה שלי , בכתה יב' ... זאת ההכתרה שלה ...
מה לעשות?
ונכון שכל מה שקשור למנהגי אבלות , זה גם עניין של הרגשה .
אבל אני לא ידעתי מה אני מרגישה ואיך עלי לנהוג ...
ופתאום ... כמו משום מקום הגיעה אלי התשובה ...
בתוך הראש שלי שמעתי אותה ...
שמעתי את קולה של אמא שלי , שאומרת לי בנזיפה קלה :
"מה זאת אומרת? מה זאת אומרת?
בוודאי שאת הולכת להכתרה !
את עולה על האוטו ונוסעת , את יושבת בקהל ונהנית !
את הולכת לראות את שירונת שלנו בהכתרה שלה ! אין פה שום התלבטות " ...
הקול שלה היה כל כך ברור בתוך הראש שלי , שאפילו לא העזתי להתווכח ...
ונזכרתי בקיץ האחרון כשהיא הייתה כבר כל כך חולה ...
והייתי אמורה לנסוע לים המלח ליומיים . ברור שלא רציתי לנסוע , אבל היא ... בשום אופן לא הסכימה שאבטל ...
וגם אז היא אמרה באותו טון תקיף שאי אפשר היה להתווכח איתו ...
"את נוסעת , אין ויכוח , את עולה על האוטו ונוסעת"...
וכמו שחשבתי , הייתה הכתרה יוצאת מגדר הרגיל . הבנות המקסימות העלו את המחזמר : "קזבלן" .
האולם הגדול היה מלא באמהות ובנות סבתות ואורחות .
השחקנית הראשית , ילדונת בת 17 ...
אין לי מושג איך הן עשו זאת , אבל היא נראתה כמו יהורם גאון ונשמעה גם כמוהו ...
הרגעים הכי מרגשים מבחינתי היו כמובן כשראיתי את הקטנה שלי רוקדת ומפזזת על הבמה ...
ואז נזכרתי שבעצם אמא שלי אף פעם לא פיספסה שום ארוע בחיי נכדיה ...
אז אולי , בכל זאת ... היא הייתה שם איתנו באולם הגדול ...
כרגיל,העיניים מוצפות דמעות שאני קוראת את הפוסטים שלך.
השבמחקהכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש,
ולא אמא,אני לא משוחדת.
אני מעריכה את זה שבאת.ההכתרה לא הייתה שווה מבחינתי,אם את לא היית שם.
כואב כ"כ שסבתא לא נכחה,אבל כמו שאת אומרת,
אולי רק פיזית היא לא הייתה שם..
אל תפסיקי לכתוב לעולם! את כותבת מדהים!
מחכה כבר לספר :)
באהבה ענקית,
שיר
לילדה הקטנה שלי שעוד מעט מסיימת את התיכון ...
השבמחקזאת שתמיד מגיבה ומפרגנת לאמא שלה :-) .
הייתן מקסימות !
כל כך הרבה כישרון על במה אחת !
סבתא היתה מתמוגגת , זה ברור לי ...
מרגש,נוגע ללב.
השבמחקמרגישים את החלל העמוק שהשאירה אחריה סבתא.
אבל היא בטח מחייכת ואומרת שם לכולם למעלה,זו הנכדה שלי.
...איזו מדהימה שיר
אפילו בין השורות שלך אני רואה אותה...
השבמחקלאנונימי שלא חתם ...
השבמחקבסוף הכל מגיע לאמא שלי , לסבתא המדהימה שהיא הייתה...
כל מה שאני רוצה לכתוב , מתחבר אליה ...
אכן חלל עמוק .
אביחי ,
השבמחקריגשת אותי עד דמעות בתגובה שלך ...
תודה .
בוודאי שאמא שלך הייתה שם, אין ספק שבשנה הראשונה הנשמה עוד מחוברת לעולם הזה.
השבמחקמה קורה אחרי השנה הראשונה, אינני יודעת, אבל לדעתי היא שם ושומרת עליכם.
אני שמחה שהיה לך נחת בהכתרה. בשביל מה אנחנו חיים אם לא בשביל רגעי האושר והנחת האלה?
ביילע יקירתי ,
השבמחקאני מעודדת מהביטחון שלך שהיא הייתה שם ...
מה יש להגיד? החוסר שלה כל כך ממשי , הרבה יותר מהמחשבה שהיא איתנו פה ...
אני מודעת לזה שאסור לי לדבר ככה , בטח לא בפומבי ...
ואת צודקת .רגעי האושר והנחת הם באמת הדבר העיקרי בחיים של כולנו .