אימא איננה .
בת 62 הייתה בלכתה מאיתנו .
אימא שלי חלתה ב- 2005 בסרטן שד דלקתי והחלימה ממנו כעבור שנה .
היו לנו ארבע וחצי שנים טובות ומאושרות ביחד ...
לפני עשרה חודשים התברר לנו שהיא שוב חולה.
הפעם היה זה : סרטן שד גרורתי , מסוג : טריפל נגטיב .
מההתחלה ידענו , וגם היא ידעה שמהסרטן הזה - היא לא תחלים ...
בכל הזמן הזה עשינו תורנות ביננו ...
ארבעה ילדים נשואים עם משפחות , שכל אחד גר במקום אחר בארץ , אחד גר בארה"ב ...
לא עזבנו את אבא ואימא לרגע ...
אני לא חושבת שעשינו משהו מופלא ,
אני חושבת שהחזרנו לאימא שלנו , טיפה ממש על קצה המזלג ממה שהיא עשתה בשבילנו ...
אני מתאבלת ...
כבר שלושה ימים שאני בוכה .
לא בכיתי כמעט כל התקופה שהיא הייתה חולה ...
לא בכיתי כשעמדתי לידה - והיא נפטרה ..
לא בכיתי כשקראו לי (אני ביקשתי ) לחדר הטהרה ונטלתי לה ידיים ...
לא בכיתי בהלוויה ...
לא בכיתי ב'שבעה' ...
עכשיו אני בוכה .
היא חסרה לי ...
אני רוצה אותה בחזרה ,
והיא ... עושה רושם - לא חוזרת בקרוב ...
בת 62 הייתה בלכתה מאיתנו .
אימא שלי חלתה ב- 2005 בסרטן שד דלקתי והחלימה ממנו כעבור שנה .
היו לנו ארבע וחצי שנים טובות ומאושרות ביחד ...
לפני עשרה חודשים התברר לנו שהיא שוב חולה.
הפעם היה זה : סרטן שד גרורתי , מסוג : טריפל נגטיב .
מההתחלה ידענו , וגם היא ידעה שמהסרטן הזה - היא לא תחלים ...
בכל הזמן הזה עשינו תורנות ביננו ...
ארבעה ילדים נשואים עם משפחות , שכל אחד גר במקום אחר בארץ , אחד גר בארה"ב ...
לא עזבנו את אבא ואימא לרגע ...
אני לא חושבת שעשינו משהו מופלא ,
אני חושבת שהחזרנו לאימא שלנו , טיפה ממש על קצה המזלג ממה שהיא עשתה בשבילנו ...
אני מתאבלת ...
כבר שלושה ימים שאני בוכה .
לא בכיתי כמעט כל התקופה שהיא הייתה חולה ...
לא בכיתי כשעמדתי לידה - והיא נפטרה ..
לא בכיתי כשקראו לי (אני ביקשתי ) לחדר הטהרה ונטלתי לה ידיים ...
לא בכיתי בהלוויה ...
לא בכיתי ב'שבעה' ...
עכשיו אני בוכה .
היא חסרה לי ...
אני רוצה אותה בחזרה ,
והיא ... עושה רושם - לא חוזרת בקרוב ...
הי שרה
השבמחקטוב שכתבת את מה שאת מרגישה.
יפה שאת מתחילה להבין את התהליך.
אולי הפוסט הטוב ביותר שלך.
אביחי
אביחי ,
השבמחקאתה מתוק אמיתי :-) .
מה , קראת את כל הפוסטים? :-) ...
שיהיו רק שמחות ודברים טובים .
אמא שלי,
השבמחקגם אני מתפלאת שסבתא עדיין לא חזרה,
לא מתאים לה..
והגעגועים חזקים מאוד.
אנחנו כאן איתך.
ביתך הקטנה,המחבקת והאוהבת:)
שלום שרה,
השבמחקנתקלתי בבלוג שלך והתאהבתי.
הרשי לי להביע את תנחומי על מות אמך.
אני איבדתי את אבי לפני 13 שנים ואני מאד מזדהה איתך. לי לקח שנה עד שהתחלתי להתאבל על לכתו ולעבד את האובדן והכאב.
אני מחזקת אותך ואת משפחתך במסע שעומד לפניכם.
פנינה
שירי הקטנה שלי ,
השבמחקהנכדה המקסימה של סבתא ציונה -
אני אוהבת אותך מאוד :-).
פנינה יקרה ,
השבמחקתודה רבה על המילים המנחמות .
אין לי ספק שיש עוד מסע ארוך לפנינו .
אנחנו צועדים בצעדים מאוד קטנים כרגע ...
מיום ליום ...
אני מקווה שכשיעבור הזמן , החלל שיש לי בלב יטשטש קצת ...
כל כך קשה לאבד אמא, אין מילים.
השבמחקכל כך מוכר לי.
חשוב לכתוב, להביע את הרגשות ואנחנו נהיה כאן בשבילך ולתמוך.
ביילע יקרה תודה רבה !
השבמחקאמא אהבה לקרא את הבלוג שלך :-) .
שרה היקרה,
השבמחקאני משתתפת באבלך.
שלא תדעי עוד צער.
תודה רבה עידית .
השבמחקשרה היקרה
השבמחקנזכרתי שכתבת על אמך, על מחלתה ועל מותה,חיפשתי את הפוסטים שלך ורציתי לקרוא אותם שוב כי גם אני איבדתי את אמי בגלל מחלת הסרטן. היא נפטרה לפני כחמישה חודשים.
הייתי איתה בימיה האחרונים ובשעותיה האחרונות בבית החולים. הייתי לבד ומי שבישרה לי על מותה היתה מטפלת רומניה של חולה ששכבה באותו חדר. היא ראתה את המוניטור וקראה לי לבוא לחדר כי אמא מתה. היא גם חיבקה אותי וניחמה אותי כשפרצתי בבכי. היא גילתה כלפי חמלה אנושית ונדיבות לב בלי להכיר אותי והרגשתי כאילו ה' שלח אותה אלי כדי שלא אהיה לבד ברגעים הקשים האלה.
יונית יקרה,
מחקלפני שהתחלתי לכתוב פה תגובה , ניסיתי למצוא את המייל שלך כי רציתי לענות לך בפרטיות ... מכיוון שלא מצאתי אני כותבת לך כאן. קודם כל אני שולחת לך חיבוק ענק וחסר מילים , כי אין מילים... אין מילים שמנחמות. רק אומר שאני מאחלת לך שריבונו של עולם ישלח לך כוח להתמודד עם האובדן. מאוד קשה לאבד אם ... מאוד. התרגשתי שרצית לקרא שוב על אימא שלי. זה איכשהו, בעיני, משאיר אותה פה עוד קצת .הסיבה לקיומו של הבלוג הזה היא - אימא שלי ... שכל כך אהבה לקרא מה שכתבתי - אז למענה המשכתי. ויכול להיות שהפסקתי לכתוב , פשוט כי היא הפסיקה לקרא ... אני באמת מאחלת לך רק דברים טובים ושמחות!
תודה רבה.
מחק