הקדמה קצרה : לא רציתי לכתוב את הפוסט הזה . הוא בעייתי בעיני . אין לי עניין לפגוע או לנגח מישהו ...
אבל מאז שהאירוע הזה קרה ... לפני כחודשיים בערך , זה לא נותן לי מנוח . כמובן שכתבתי מיד . בפנקס שלי , זה שאני כותבת בו את כל הפוסטים לפני שהם עולים לכאן .ואז אני מתלבטת עם עצמי האם אני רוצה לשתף . הרבה סיפורים נשארים בתוך הפנקס , האמינו לי ... אבל לאור כל האירועים האחרונים שמתרחשים פה במדינה , עם חרדים וחילוניים , אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי .
לכתוב ולשתף .
אולי אחרי שהמילים יצאו ממני - אני ארגע ...
תמיד החשבתי את עצמי לאדם סובלני . כזאת שלא שופטת אף אחד , מקשיבה בכבוד לאחרים , לא נכנסת לאף אחד לנשמה . לעיתים , אני אפילו סופגת ביקורת מחבריי על ... פתיחות יתר ...
כשבכורתי הייתה ממש קטנה , בת שלוש , אולי אפילו לפני - הייתי חייבת להסביר לה על דתיים וחילונים ...
הייתי מוכרחה להסביר לה , שהדוד שלה , אחי המקסים - זה שאוהב אותה מאוד , ומשחק איתה תמיד כשאנחנו נפגשים , ואנחנו אוהבים אותו מאוד .. הדוד הזה בוחר לנסוע בשבת .
הייתי חייבת להסביר לה , כשהייתה בגיל מאוד צעיר , על בחירות שאנשים עושים .
"דרורי הוא מקסים , והוא איש טוב והוא לא שומר שבת "...
והיא שהייתה קטנטנה ענתה:" אבל אמא אסור! אסור לנסוע בשבת!"...
"נכון" , עניתי לה לפני כל כך הרבה שנים "אנחנו בחרנו לא לנסוע בשבת ודרורי בחר כן לנסוע בשבת . ואנחנו מכבדים אותו על הבחירות שלו"...
במשפחה , שחלק ממנה דתי וחלק לא - חייבים להסביר זאת לילדים מגיל צעיר .
קיוויתי שהחינוך שלי יהיה מספיק חזק והיא תבין שיש אנשים שונים , וסוגים שונים של דרכי חיים .
וזה לגיטימי .
הייתי חייבת להסביר למה , למה אצל סבא וסבתא בגבעת עדה -מכוניות נוסעות בשבת .
לעומת העובדה שאצלנו , במרכז שפירא - שער הכניסה סגור בשבת ...
שתי בנותי , למדו בגיל מאוד צעיר , על דתיים וחילוניים .
ולמדו לכבד .
כמו שאני חושבת שצריך להיות .
באופן כללי מעגל חברותי הקרוב , אלה שממש מקיפות אותי , אלה שנמצאות כשצריך אותן , אלה שאוהבות אותי בגלל מי שאני ... הן חילוניות .
יצא ככה ...
לפני המון המון שנים , כשלמדתי לתואר ראשון ובאתי מהישוב הקטן לעיר הגדולה , כשהפלאפונים עוד לא היו נפוצים - חיפשתי אחרי השיעור טלפון ציבורי כדי להתקשר לאבא שלי . סיכמנו שהוא יקח אותי הביתה .
"את יודעת אולי איפה יש כאן טלפון ציבורי"? שאלתי את הבחורה שישבה לידי .
"בטח" , היא ענתה .
"בואי אני אראה לך "...
הלכנו ביחד לפינת הרחוב שעמד בה טלפון ציבורי , וכשראתה את המספר שחייגתי אמרה בהפתעה :"חייגת 102 , זה מכבי אש "...
"נכון" ... צחקתי , אז לפני המון שנים ...
"אבא שלך עובד במכבי אש"? שאלה בתימהון .
"בתפקיד בכיר אפילו"... חייכתי אליה .
מאז - עברו כמעט שמונה עשרה שנים , ומאותה פינה ברחוב , ליד הטלפון הציבורי , בערב תל אביבי שקט ...
צמחה חברות ענקית ועמוקה .
מירב , (שהתגלתה כחובבת מכבי אש , ובאיזה שהוא שלב לקחתי אותה לביקור בתחנה ) ואני - התחברנו אחת לשניה למרות שאנו כל כך שונות ...
אני הדתיה , והיא לא .
אני שמסתכלת על העולם במשקפיים מסוימות ...
המשקפיים שלה שונות לגמרי ...
אני מישוב קטן ... היא מהעיר ..
ובכל זאת ולמרות כל זאת - הדבק שמחבר את שתינו מושתת על ... אהבה .
אני אוהבת אותה
והיא אוהבת אותי .
מדי פעם אני מרגיזה אותה או להפך - אבל זה לא מקטין את גודל הקשר שלנו .
כשסיימנו תואר ראשון , החצי השני שלי אמר : "זהו . תראי שהחברות הזאת תגמר"...
הוא טעה ...
אני המשכתי לתואר שני , היא המשיכה לדברים אחרים , אבל נשארנו חברות .
הכרנו בין הבעלים וגם הם התחברו .
מעולם , אבל מעולם - עובדת היותה חילונית , ועובדת היותי דתיה - לא היו בסיס למחלוקת או לויכוח או למשהו שיפריד ביננו .
אני מכבדת אותה והיא מכבדת אותי .
ואנחנו מסתדרות מצוין ...
אז למה , שמישהו יסביר לי , למה...
לאור כל מה שסיפרתי לכם ... את הסטירה הכי כואבת לבחירות שלי , חטפתי לפני כחודשיים בכנס מקצועי .
קולגה , מנהלת ספריה - שהכנס התקיים בספריה שלה , באחת הערים בארץ שאני לא אציין , כדי שלא ידעו במי מדובר ...
דאגה שהכיבוד בכנס שלה יורכב גם ממרכיבים לא כשרים ...
למה אני צריכה להגיע לכנס מקצועי ולחפש לי כריך כשר , ולדאוג שאולי אני טועה , ומה שלקחתי הוא לא כשר?
והנ"ל גם הגדילה לעשות ופרשה בפני את משנתה הסדורה :" שכל אחד יאכל מה שהוא רוצה . מי שרוצה יאכל כשר , ומי שלא - שיאכל לא כשר" ...
שזה בסדר לגמרי מבחינתי .
אבל לא בכנס מקצועי . כשהיא מקבלת כסף ממדינת ישראל לכיבוד , ואסור לה לעשות מה שהיא עשתה .
אני חוסכת מכם את השיחה שהתנהלה בינינו ... יותר נכון : היא דיברה אני שתקתי. לא התאים לי לשתף פעולה עם הזילזול והבוז שהיא הפגינה כלפי .רק בגלל שאני אישה דתיה . רק בגלל שלדעתה אני מייצגת דברים שהיא סולדת מהם .
מיותר לציין שלא אכלתי שם כלום .
זה לא נורא .
לא קרה לי כלום .
אבל העלבון ...
זה כבר משהו אחר ...
בחיים לא הרגשתי שמישהו שונא אותי ... כי אני דתיה ...
כי זה מה שהיה שם ...
בחיים לא התנהגו אלי בצורה מחפירה שכזאת .
זה היה מעליב .
פשוט מעליב .
אני לא רגילה להתנהגות כזאת ...
חיכיתי לשניה שהכנס יגמר ... כדי לברוח משם ...
את הזילזול שלה לא נראה לי שאני אשכח פעם ...
אבל מאז שהאירוע הזה קרה ... לפני כחודשיים בערך , זה לא נותן לי מנוח . כמובן שכתבתי מיד . בפנקס שלי , זה שאני כותבת בו את כל הפוסטים לפני שהם עולים לכאן .ואז אני מתלבטת עם עצמי האם אני רוצה לשתף . הרבה סיפורים נשארים בתוך הפנקס , האמינו לי ... אבל לאור כל האירועים האחרונים שמתרחשים פה במדינה , עם חרדים וחילוניים , אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי .
לכתוב ולשתף .
אולי אחרי שהמילים יצאו ממני - אני ארגע ...
תמיד החשבתי את עצמי לאדם סובלני . כזאת שלא שופטת אף אחד , מקשיבה בכבוד לאחרים , לא נכנסת לאף אחד לנשמה . לעיתים , אני אפילו סופגת ביקורת מחבריי על ... פתיחות יתר ...
כשבכורתי הייתה ממש קטנה , בת שלוש , אולי אפילו לפני - הייתי חייבת להסביר לה על דתיים וחילונים ...
הייתי מוכרחה להסביר לה , שהדוד שלה , אחי המקסים - זה שאוהב אותה מאוד , ומשחק איתה תמיד כשאנחנו נפגשים , ואנחנו אוהבים אותו מאוד .. הדוד הזה בוחר לנסוע בשבת .
הייתי חייבת להסביר לה , כשהייתה בגיל מאוד צעיר , על בחירות שאנשים עושים .
"דרורי הוא מקסים , והוא איש טוב והוא לא שומר שבת "...
והיא שהייתה קטנטנה ענתה:" אבל אמא אסור! אסור לנסוע בשבת!"...
"נכון" , עניתי לה לפני כל כך הרבה שנים "אנחנו בחרנו לא לנסוע בשבת ודרורי בחר כן לנסוע בשבת . ואנחנו מכבדים אותו על הבחירות שלו"...
במשפחה , שחלק ממנה דתי וחלק לא - חייבים להסביר זאת לילדים מגיל צעיר .
קיוויתי שהחינוך שלי יהיה מספיק חזק והיא תבין שיש אנשים שונים , וסוגים שונים של דרכי חיים .
וזה לגיטימי .
הייתי חייבת להסביר למה , למה אצל סבא וסבתא בגבעת עדה -מכוניות נוסעות בשבת .
לעומת העובדה שאצלנו , במרכז שפירא - שער הכניסה סגור בשבת ...
שתי בנותי , למדו בגיל מאוד צעיר , על דתיים וחילוניים .
ולמדו לכבד .
כמו שאני חושבת שצריך להיות .
באופן כללי מעגל חברותי הקרוב , אלה שממש מקיפות אותי , אלה שנמצאות כשצריך אותן , אלה שאוהבות אותי בגלל מי שאני ... הן חילוניות .
יצא ככה ...
לפני המון המון שנים , כשלמדתי לתואר ראשון ובאתי מהישוב הקטן לעיר הגדולה , כשהפלאפונים עוד לא היו נפוצים - חיפשתי אחרי השיעור טלפון ציבורי כדי להתקשר לאבא שלי . סיכמנו שהוא יקח אותי הביתה .
"את יודעת אולי איפה יש כאן טלפון ציבורי"? שאלתי את הבחורה שישבה לידי .
"בטח" , היא ענתה .
"בואי אני אראה לך "...
הלכנו ביחד לפינת הרחוב שעמד בה טלפון ציבורי , וכשראתה את המספר שחייגתי אמרה בהפתעה :"חייגת 102 , זה מכבי אש "...
"נכון" ... צחקתי , אז לפני המון שנים ...
"אבא שלך עובד במכבי אש"? שאלה בתימהון .
"בתפקיד בכיר אפילו"... חייכתי אליה .
מאז - עברו כמעט שמונה עשרה שנים , ומאותה פינה ברחוב , ליד הטלפון הציבורי , בערב תל אביבי שקט ...
צמחה חברות ענקית ועמוקה .
מירב , (שהתגלתה כחובבת מכבי אש , ובאיזה שהוא שלב לקחתי אותה לביקור בתחנה ) ואני - התחברנו אחת לשניה למרות שאנו כל כך שונות ...
אני הדתיה , והיא לא .
אני שמסתכלת על העולם במשקפיים מסוימות ...
המשקפיים שלה שונות לגמרי ...
אני מישוב קטן ... היא מהעיר ..
ובכל זאת ולמרות כל זאת - הדבק שמחבר את שתינו מושתת על ... אהבה .
אני אוהבת אותה
והיא אוהבת אותי .
מדי פעם אני מרגיזה אותה או להפך - אבל זה לא מקטין את גודל הקשר שלנו .
כשסיימנו תואר ראשון , החצי השני שלי אמר : "זהו . תראי שהחברות הזאת תגמר"...
הוא טעה ...
אני המשכתי לתואר שני , היא המשיכה לדברים אחרים , אבל נשארנו חברות .
הכרנו בין הבעלים וגם הם התחברו .
מעולם , אבל מעולם - עובדת היותה חילונית , ועובדת היותי דתיה - לא היו בסיס למחלוקת או לויכוח או למשהו שיפריד ביננו .
אני מכבדת אותה והיא מכבדת אותי .
ואנחנו מסתדרות מצוין ...
אז למה , שמישהו יסביר לי , למה...
לאור כל מה שסיפרתי לכם ... את הסטירה הכי כואבת לבחירות שלי , חטפתי לפני כחודשיים בכנס מקצועי .
קולגה , מנהלת ספריה - שהכנס התקיים בספריה שלה , באחת הערים בארץ שאני לא אציין , כדי שלא ידעו במי מדובר ...
דאגה שהכיבוד בכנס שלה יורכב גם ממרכיבים לא כשרים ...
למה אני צריכה להגיע לכנס מקצועי ולחפש לי כריך כשר , ולדאוג שאולי אני טועה , ומה שלקחתי הוא לא כשר?
והנ"ל גם הגדילה לעשות ופרשה בפני את משנתה הסדורה :" שכל אחד יאכל מה שהוא רוצה . מי שרוצה יאכל כשר , ומי שלא - שיאכל לא כשר" ...
שזה בסדר לגמרי מבחינתי .
אבל לא בכנס מקצועי . כשהיא מקבלת כסף ממדינת ישראל לכיבוד , ואסור לה לעשות מה שהיא עשתה .
אני חוסכת מכם את השיחה שהתנהלה בינינו ... יותר נכון : היא דיברה אני שתקתי. לא התאים לי לשתף פעולה עם הזילזול והבוז שהיא הפגינה כלפי .רק בגלל שאני אישה דתיה . רק בגלל שלדעתה אני מייצגת דברים שהיא סולדת מהם .
מיותר לציין שלא אכלתי שם כלום .
זה לא נורא .
לא קרה לי כלום .
אבל העלבון ...
זה כבר משהו אחר ...
בחיים לא הרגשתי שמישהו שונא אותי ... כי אני דתיה ...
כי זה מה שהיה שם ...
בחיים לא התנהגו אלי בצורה מחפירה שכזאת .
זה היה מעליב .
פשוט מעליב .
אני לא רגילה להתנהגות כזאת ...
חיכיתי לשניה שהכנס יגמר ... כדי לברוח משם ...
את הזילזול שלה לא נראה לי שאני אשכח פעם ...
אני חושבת שמה שתיארת בפוסט הוא סימפטום נוראי למה שקורה בימים אלו במדינה שלנו. המצב מזעזע ויותר גרוע...אין לי מושג לאן יתפתח.
השבמחקגם לי יש חברות דתיות שאני מאד מכבדת.
לא הייתי רוצה שהן או ילדיהן יקשיחו עמדה וינפנפו אותי אל הספסל האחורי...
מלחמת אחים זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לעם שלנו.
כל כך מבינה אותך ביחס לכיבוד הבלתי מכבד...לו זכית.
מאד מצער וגם...מפחיד!
אילנה יקרה ,
השבמחקאני ממש מקווה שהמצב במדינה יתמתן . אני רוצה לקוות שאלו אנשים קיצונים בלבד והם אינם מעידים על הכלל .
בחברה דתית שפויה ובריאה - אין דברים כאלה ...
ובאשר אלי ...
זאת הייתה חוויה נוראית .
ועוד סיפרתי את מה שהיה שם באופן מינורי ...
גם לי יש חברה טובה מאד מחברות שהחלה באוניברסיטה לפני כעשרים שנה ונמשכת עד היום.
השבמחקאצלה אין אפילו מזוזה בפתח הבית אבל תמיד כשהיינו לומדות יחד היה לה כלים חד פעמיים והייתה קונה עבורי בסופר דברים חדשים שלא יהיו בעיות והם באים אלינו בארוחות שבת ונוסעים והעיקר שכיף לנו יחד.
אני בשוק מהענין בכנס הספרנים, מקווה שזה לא אחד שהייתי בו.
קשה להאמין שיש עוד כאלה שככה לא מכבדים אותנו וחבל. לא חשבתי לבדוק, חשבתי שברור לכולם שהם מזמינים אוכל כשר. להבא בטוח שאבדוק.
אוהו, כמה שאני מבינה אותך. רבים מאלה שצועקים "כפייה דתית" הם הראשונים לעשות כפייה אנטי-דתית. שתעשה בבית שלה מה שהיא רוצה, אבל באירוע רשמי היא לא הייתה צריכה להגיש אוכל לא כשר. זה מזכיר לי את הפוסט שכתבתי לפני שנתיים, אני לא זוכרת אם כבר הכרנו אז. הנה הקישור
השבמחקhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355205&blogcode=11102023
בכל הכנסים אצלנו האוכל כשר והרבה פעמים גם מהדרין. אז את באה מחרתיים לכנס ספרות ילדים?
לאנונימית היקרה , שלא חתמה ... ואני ממש סקרנית לדעת מי היא :-) תודה על התגובה .
השבמחקזה מנחם אותי שאנשים מצדדים בי ...
כשאנחנו אומרים את דעתנו יכולה לקום צעקה:"כפיה דתית"... לא תמיד שמים לב למה שקורה בצד השני ...
באירוע הספציפי שאני מתארת , אני לא עשיתי עניין . פשוט הלכתי הצידה . התרחקתי ... אבל זה צרב לי בנשמה ובלב ...
ביילע יקירתי ,
השבמחקתודה רבה , שוב גרמת לי לחייך ולצחוק בקול רם אפילו :-) ...
לדעתי הכרנו לפני שנתיים - אבל אני כבר קוראת מה כתבת כדי להיזכר .
אני לא יכולה להגיע לכנס , למרות שמאוד הייתי רוצה . יש לנו אירוע משפחתי ואנחנו לא נפגשים כל-כך הרבה לאחרונה , המשפחה הכוונה - אז ביום של הכנס אני תפוסה . אני ממש מקווה שניפגש מתישהו בהזדמנות אחרת .
בילע ,
השבמחקבטח שאני זוכרת את הפוסט שלך !
יש שם אפילו תגובה שלי ...
מסתבר שיש דברים שלא משתנים , וסובלנות והתחשבות הם דברים שצריך לעבוד עליהם .
כאשר אנשים עוזבים את העולם ועומדים לפני ריבונו של עולם.כל אחד שופך את מרכולתו,את מה שאסף בעולם הזה ועל פי מעשיו הקב"ה שופט אותו.
השבמחקאני בטוח ששם למעלה עושים את משפט הצדק האמיתי,אנחנו אנשים פשוטים ולעיתים לא מבינים מה משמעות הניסיון שאנו ניצבים בפניו גם כאשר הניסיון בדמות אנשים קטנים כפי שתיארת.אני בטוח שעצם זה שלא הגבת לאישה הזו מעיד על גדלות הרוח שלך.היא תתצטרך לתת את הדין לפני בורא עולם בעיקר על מצוות שבין אדם לחבירו.
הי שרה, חברות בין דתיות לחילוניות , אני בעד, מעצם עובדת היותנו נשים יש לנו המון מה ללמוד אחת מהשנייה ולתרום אחת לשנייה. בעניין האוכל הכשר : ריספקט תורם לאחוות ישראל. אנחנו לא באירופה , יש כאן אוכל כשר גורמה אם צריך ויתר על כן, הכנסת אורחים - רצוי וצריך וזו מצווה גדולה להעניק הרגשה טובה. ועוד דבר קצת דיפלומטיה והשכנת שלום רק יכולה להועיל. והקולגה שטרם הבינה את הנושא הזה, כדאי לה לשאול.
השבמחקריקי , אני כל כך מסכימה איתך .
השבמחקסיפרתי רק סיפור אחד על חברה טובה שלי , שאיננה דתיה . אבל יש לי עוד כמה וכמה כאלה . מקסימות , וחכמות ונשים חזקות - שבהחלט אני מוצאת את עצמי לומדת מהן ומתייעצת איתן ולפעמים ... בזמנים קשים שעוברים עלי , אני מקבלת מהן הרבה תמיכה .
תודה על המילים שלך , היו לי הרבה התלבטויות אם לשתף חברות ספרניות באירוע הלא נעים הזה ...
ואני שמחה לתמיכה שאני מקבלת , זה קצת מקטין את העלבון ...
לאנונימי שלא חתם ,
השבמחקונדמה לי שאני מזהה אותו מבעד למילים :-) ,
תודה!
זה דימוי יפה מה שהבאת .
אני לא הגבתי , האמת מרוב שהייתי בהלם ...
רק אח"כ התפניתי לנתח מה היה שם ...
אני מקווה שהאירוע המשפחתי היה נחמד.
השבמחקלדעתי הכנס היה מוצלח ומאד נהניתי לפגוש שם את אילנה שבאה לכנס היום. אני מקווה לדווח בבלוג על הכנס ובטח אעלה גם תמונות מהכנס בפייסבוק של הספרייה שלי.
מצטערת שלא בדקתי קודם אם קראת את הפוסט, שמתי את הקישור בלי לעבור על התגובות כי זה היה כל כך מתאים לפוסט שלך.
ביילע יקרה ,
השבמחקהיה מוצלח אצלנו מאוד . לבן הקטן של אחי מלאו שלוש ונסענו למירון לחגוג ביחד . ואחר כך נסענו לבית של אחי , לארוחה חגיגית . היה לי מאוד חשוב שניפגש כולנו . לא יוצא לנו להיפגש יותר מדי במהלך היום יום .
אני בטוחה שהכנס אצלך היה מוצלח ואני אשמח מאוד לראות תמונות ולשמוע רשמים .
הפוסט שלך באמת היה מתאים , והתגובה שלי אצלך ... הייתה מתאימה באופן שאין לתאר :-) ...
שרה היקרה מאד כאחות חכמה לי, זה הפוסט הטוב ביותר שלך ולא רק בהשוואה לשלך, זה פוסט טוב וחשוב ושמח שכתבת אותו. אני יודע שאת ליברלית, פלורליסטית ואישה שומרת מצוות בדבקות ואסור פשוט אסור שהכללים שגובשו פה ישברו ושלא נדע לכבד את הצרכים הבסיסיים של הדתיים ושל החילוניים. אני איני מקפיד על כשרות, אך אלחם ואגן על זכותך לאכול בבטחוןולא לחשוש מאי כשרות. מפוסט זה גם למדתי שצריך להיזהר מאד מהלחץ החילוני (שאני שותף פעיל בו)כנגד תופעות מכוערות בחברה החרדית, שלא נשפוך את התינוק עם המים.
השבמחקאביחי היקר והמקסים ,
השבמחקהאמת? חיכיתי לתגובה שלך .
תהיתי מה יהיה לך להגיד על האירוע הזה ...
אני שמחה שהגבת ואני שמחה שאתה חושב כך .
כולנו יהודים פה , דתיים חרדים וחילונים .
כולנו אחים.
אני חושבת שאנחנו צריכים ללמוד איך לכבד את הצרכים של הצד השני מבלי לפגוע אלו באלו .
גם אני מתנגדת מאוד לתופעות קיצוניות בחברה החרדית . בחברה שלי התופעות האלו לא קיימות .
בכלל , קיצוניות מכל צד היא מסוכנת ומיותרת .
אני באמת מקווה שמתישהו הדת לא תהיה משהו שיפלג את העם. אני מאמינה שלא לזה ריבונו של עולם פילל ...