הקדמה קצרה : לא רציתי לכתוב את הפוסט הזה . הוא בעייתי בעיני . אין לי עניין לפגוע או לנגח מישהו ...
אבל מאז שהאירוע הזה קרה ... לפני כחודשיים בערך , זה לא נותן לי מנוח . כמובן שכתבתי מיד . בפנקס שלי , זה שאני כותבת בו את כל הפוסטים לפני שהם עולים לכאן .ואז אני מתלבטת עם עצמי האם אני רוצה לשתף . הרבה סיפורים נשארים בתוך הפנקס , האמינו לי ... אבל לאור כל האירועים האחרונים שמתרחשים פה במדינה , עם חרדים וחילוניים , אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי .
לכתוב ולשתף .
אולי אחרי שהמילים יצאו ממני - אני ארגע ...
תמיד החשבתי את עצמי לאדם סובלני . כזאת שלא שופטת אף אחד , מקשיבה בכבוד לאחרים , לא נכנסת לאף אחד לנשמה . לעיתים , אני אפילו סופגת ביקורת מחבריי על ... פתיחות יתר ...
כשבכורתי הייתה ממש קטנה , בת שלוש , אולי אפילו לפני - הייתי חייבת להסביר לה על דתיים וחילונים ...
הייתי מוכרחה להסביר לה , שהדוד שלה , אחי המקסים - זה שאוהב אותה מאוד , ומשחק איתה תמיד כשאנחנו נפגשים , ואנחנו אוהבים אותו מאוד .. הדוד הזה בוחר לנסוע בשבת .
הייתי חייבת להסביר לה , כשהייתה בגיל מאוד צעיר , על בחירות שאנשים עושים .
"דרורי הוא מקסים , והוא איש טוב והוא לא שומר שבת "...
והיא שהייתה קטנטנה ענתה:" אבל אמא אסור! אסור לנסוע בשבת!"...
"נכון" , עניתי לה לפני כל כך הרבה שנים "אנחנו בחרנו לא לנסוע בשבת ודרורי בחר כן לנסוע בשבת . ואנחנו מכבדים אותו על הבחירות שלו"...
במשפחה , שחלק ממנה דתי וחלק לא - חייבים להסביר זאת לילדים מגיל צעיר .
קיוויתי שהחינוך שלי יהיה מספיק חזק והיא תבין שיש אנשים שונים , וסוגים שונים של דרכי חיים .
וזה לגיטימי .
הייתי חייבת להסביר למה , למה אצל סבא וסבתא בגבעת עדה -מכוניות נוסעות בשבת .
לעומת העובדה שאצלנו , במרכז שפירא - שער הכניסה סגור בשבת ...
שתי בנותי , למדו בגיל מאוד צעיר , על דתיים וחילוניים .
ולמדו לכבד .
כמו שאני חושבת שצריך להיות .
באופן כללי מעגל חברותי הקרוב , אלה שממש מקיפות אותי , אלה שנמצאות כשצריך אותן , אלה שאוהבות אותי בגלל מי שאני ... הן חילוניות .
יצא ככה ...
לפני המון המון שנים , כשלמדתי לתואר ראשון ובאתי מהישוב הקטן לעיר הגדולה , כשהפלאפונים עוד לא היו נפוצים - חיפשתי אחרי השיעור טלפון ציבורי כדי להתקשר לאבא שלי . סיכמנו שהוא יקח אותי הביתה .
"את יודעת אולי איפה יש כאן טלפון ציבורי"? שאלתי את הבחורה שישבה לידי .
"בטח" , היא ענתה .
"בואי אני אראה לך "...
הלכנו ביחד לפינת הרחוב שעמד בה טלפון ציבורי , וכשראתה את המספר שחייגתי אמרה בהפתעה :"חייגת 102 , זה מכבי אש "...
"נכון" ... צחקתי , אז לפני המון שנים ...
"אבא שלך עובד במכבי אש"? שאלה בתימהון .
"בתפקיד בכיר אפילו"... חייכתי אליה .
מאז - עברו כמעט שמונה עשרה שנים , ומאותה פינה ברחוב , ליד הטלפון הציבורי , בערב תל אביבי שקט ...
צמחה חברות ענקית ועמוקה .
מירב , (שהתגלתה כחובבת מכבי אש , ובאיזה שהוא שלב לקחתי אותה לביקור בתחנה ) ואני - התחברנו אחת לשניה למרות שאנו כל כך שונות ...
אני הדתיה , והיא לא .
אני שמסתכלת על העולם במשקפיים מסוימות ...
המשקפיים שלה שונות לגמרי ...
אני מישוב קטן ... היא מהעיר ..
ובכל זאת ולמרות כל זאת - הדבק שמחבר את שתינו מושתת על ... אהבה .
אני אוהבת אותה
והיא אוהבת אותי .
מדי פעם אני מרגיזה אותה או להפך - אבל זה לא מקטין את גודל הקשר שלנו .
כשסיימנו תואר ראשון , החצי השני שלי אמר : "זהו . תראי שהחברות הזאת תגמר"...
הוא טעה ...
אני המשכתי לתואר שני , היא המשיכה לדברים אחרים , אבל נשארנו חברות .
הכרנו בין הבעלים וגם הם התחברו .
מעולם , אבל מעולם - עובדת היותה חילונית , ועובדת היותי דתיה - לא היו בסיס למחלוקת או לויכוח או למשהו שיפריד ביננו .
אני מכבדת אותה והיא מכבדת אותי .
ואנחנו מסתדרות מצוין ...
אז למה , שמישהו יסביר לי , למה...
לאור כל מה שסיפרתי לכם ... את הסטירה הכי כואבת לבחירות שלי , חטפתי לפני כחודשיים בכנס מקצועי .
קולגה , מנהלת ספריה - שהכנס התקיים בספריה שלה , באחת הערים בארץ שאני לא אציין , כדי שלא ידעו במי מדובר ...
דאגה שהכיבוד בכנס שלה יורכב גם ממרכיבים לא כשרים ...
למה אני צריכה להגיע לכנס מקצועי ולחפש לי כריך כשר , ולדאוג שאולי אני טועה , ומה שלקחתי הוא לא כשר?
והנ"ל גם הגדילה לעשות ופרשה בפני את משנתה הסדורה :" שכל אחד יאכל מה שהוא רוצה . מי שרוצה יאכל כשר , ומי שלא - שיאכל לא כשר" ...
שזה בסדר לגמרי מבחינתי .
אבל לא בכנס מקצועי . כשהיא מקבלת כסף ממדינת ישראל לכיבוד , ואסור לה לעשות מה שהיא עשתה .
אני חוסכת מכם את השיחה שהתנהלה בינינו ... יותר נכון : היא דיברה אני שתקתי. לא התאים לי לשתף פעולה עם הזילזול והבוז שהיא הפגינה כלפי .רק בגלל שאני אישה דתיה . רק בגלל שלדעתה אני מייצגת דברים שהיא סולדת מהם .
מיותר לציין שלא אכלתי שם כלום .
זה לא נורא .
לא קרה לי כלום .
אבל העלבון ...
זה כבר משהו אחר ...
בחיים לא הרגשתי שמישהו שונא אותי ... כי אני דתיה ...
כי זה מה שהיה שם ...
בחיים לא התנהגו אלי בצורה מחפירה שכזאת .
זה היה מעליב .
פשוט מעליב .
אני לא רגילה להתנהגות כזאת ...
חיכיתי לשניה שהכנס יגמר ... כדי לברוח משם ...
את הזילזול שלה לא נראה לי שאני אשכח פעם ...
אבל מאז שהאירוע הזה קרה ... לפני כחודשיים בערך , זה לא נותן לי מנוח . כמובן שכתבתי מיד . בפנקס שלי , זה שאני כותבת בו את כל הפוסטים לפני שהם עולים לכאן .ואז אני מתלבטת עם עצמי האם אני רוצה לשתף . הרבה סיפורים נשארים בתוך הפנקס , האמינו לי ... אבל לאור כל האירועים האחרונים שמתרחשים פה במדינה , עם חרדים וחילוניים , אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי .
לכתוב ולשתף .
אולי אחרי שהמילים יצאו ממני - אני ארגע ...
תמיד החשבתי את עצמי לאדם סובלני . כזאת שלא שופטת אף אחד , מקשיבה בכבוד לאחרים , לא נכנסת לאף אחד לנשמה . לעיתים , אני אפילו סופגת ביקורת מחבריי על ... פתיחות יתר ...
כשבכורתי הייתה ממש קטנה , בת שלוש , אולי אפילו לפני - הייתי חייבת להסביר לה על דתיים וחילונים ...
הייתי מוכרחה להסביר לה , שהדוד שלה , אחי המקסים - זה שאוהב אותה מאוד , ומשחק איתה תמיד כשאנחנו נפגשים , ואנחנו אוהבים אותו מאוד .. הדוד הזה בוחר לנסוע בשבת .
הייתי חייבת להסביר לה , כשהייתה בגיל מאוד צעיר , על בחירות שאנשים עושים .
"דרורי הוא מקסים , והוא איש טוב והוא לא שומר שבת "...
והיא שהייתה קטנטנה ענתה:" אבל אמא אסור! אסור לנסוע בשבת!"...
"נכון" , עניתי לה לפני כל כך הרבה שנים "אנחנו בחרנו לא לנסוע בשבת ודרורי בחר כן לנסוע בשבת . ואנחנו מכבדים אותו על הבחירות שלו"...
במשפחה , שחלק ממנה דתי וחלק לא - חייבים להסביר זאת לילדים מגיל צעיר .
קיוויתי שהחינוך שלי יהיה מספיק חזק והיא תבין שיש אנשים שונים , וסוגים שונים של דרכי חיים .
וזה לגיטימי .
הייתי חייבת להסביר למה , למה אצל סבא וסבתא בגבעת עדה -מכוניות נוסעות בשבת .
לעומת העובדה שאצלנו , במרכז שפירא - שער הכניסה סגור בשבת ...
שתי בנותי , למדו בגיל מאוד צעיר , על דתיים וחילוניים .
ולמדו לכבד .
כמו שאני חושבת שצריך להיות .
באופן כללי מעגל חברותי הקרוב , אלה שממש מקיפות אותי , אלה שנמצאות כשצריך אותן , אלה שאוהבות אותי בגלל מי שאני ... הן חילוניות .
יצא ככה ...
לפני המון המון שנים , כשלמדתי לתואר ראשון ובאתי מהישוב הקטן לעיר הגדולה , כשהפלאפונים עוד לא היו נפוצים - חיפשתי אחרי השיעור טלפון ציבורי כדי להתקשר לאבא שלי . סיכמנו שהוא יקח אותי הביתה .
"את יודעת אולי איפה יש כאן טלפון ציבורי"? שאלתי את הבחורה שישבה לידי .
"בטח" , היא ענתה .
"בואי אני אראה לך "...
הלכנו ביחד לפינת הרחוב שעמד בה טלפון ציבורי , וכשראתה את המספר שחייגתי אמרה בהפתעה :"חייגת 102 , זה מכבי אש "...
"נכון" ... צחקתי , אז לפני המון שנים ...
"אבא שלך עובד במכבי אש"? שאלה בתימהון .
"בתפקיד בכיר אפילו"... חייכתי אליה .
מאז - עברו כמעט שמונה עשרה שנים , ומאותה פינה ברחוב , ליד הטלפון הציבורי , בערב תל אביבי שקט ...
צמחה חברות ענקית ועמוקה .
מירב , (שהתגלתה כחובבת מכבי אש , ובאיזה שהוא שלב לקחתי אותה לביקור בתחנה ) ואני - התחברנו אחת לשניה למרות שאנו כל כך שונות ...
אני הדתיה , והיא לא .
אני שמסתכלת על העולם במשקפיים מסוימות ...
המשקפיים שלה שונות לגמרי ...
אני מישוב קטן ... היא מהעיר ..
ובכל זאת ולמרות כל זאת - הדבק שמחבר את שתינו מושתת על ... אהבה .
אני אוהבת אותה
והיא אוהבת אותי .
מדי פעם אני מרגיזה אותה או להפך - אבל זה לא מקטין את גודל הקשר שלנו .
כשסיימנו תואר ראשון , החצי השני שלי אמר : "זהו . תראי שהחברות הזאת תגמר"...
הוא טעה ...
אני המשכתי לתואר שני , היא המשיכה לדברים אחרים , אבל נשארנו חברות .
הכרנו בין הבעלים וגם הם התחברו .
מעולם , אבל מעולם - עובדת היותה חילונית , ועובדת היותי דתיה - לא היו בסיס למחלוקת או לויכוח או למשהו שיפריד ביננו .
אני מכבדת אותה והיא מכבדת אותי .
ואנחנו מסתדרות מצוין ...
אז למה , שמישהו יסביר לי , למה...
לאור כל מה שסיפרתי לכם ... את הסטירה הכי כואבת לבחירות שלי , חטפתי לפני כחודשיים בכנס מקצועי .
קולגה , מנהלת ספריה - שהכנס התקיים בספריה שלה , באחת הערים בארץ שאני לא אציין , כדי שלא ידעו במי מדובר ...
דאגה שהכיבוד בכנס שלה יורכב גם ממרכיבים לא כשרים ...
למה אני צריכה להגיע לכנס מקצועי ולחפש לי כריך כשר , ולדאוג שאולי אני טועה , ומה שלקחתי הוא לא כשר?
והנ"ל גם הגדילה לעשות ופרשה בפני את משנתה הסדורה :" שכל אחד יאכל מה שהוא רוצה . מי שרוצה יאכל כשר , ומי שלא - שיאכל לא כשר" ...
שזה בסדר לגמרי מבחינתי .
אבל לא בכנס מקצועי . כשהיא מקבלת כסף ממדינת ישראל לכיבוד , ואסור לה לעשות מה שהיא עשתה .
אני חוסכת מכם את השיחה שהתנהלה בינינו ... יותר נכון : היא דיברה אני שתקתי. לא התאים לי לשתף פעולה עם הזילזול והבוז שהיא הפגינה כלפי .רק בגלל שאני אישה דתיה . רק בגלל שלדעתה אני מייצגת דברים שהיא סולדת מהם .
מיותר לציין שלא אכלתי שם כלום .
זה לא נורא .
לא קרה לי כלום .
אבל העלבון ...
זה כבר משהו אחר ...
בחיים לא הרגשתי שמישהו שונא אותי ... כי אני דתיה ...
כי זה מה שהיה שם ...
בחיים לא התנהגו אלי בצורה מחפירה שכזאת .
זה היה מעליב .
פשוט מעליב .
אני לא רגילה להתנהגות כזאת ...
חיכיתי לשניה שהכנס יגמר ... כדי לברוח משם ...
את הזילזול שלה לא נראה לי שאני אשכח פעם ...