יום שישי, 15 באוקטובר 2010

"זה הקיץ האחרון שלי איתכם, עם הגשם הראשון אני אעלם"...

אוגוסט 2010 .
חם נורא .
כאילו אלוהים שופך עלינו אש מהשמים .
ארבעתינו בבית של אבא ואימא .
המצב של אימא מידרדר ...
אין לנו עוד הרבה זמן ביחד איתה,
אילו הימים האחרונים שלנו - ביחד עם אימא שלנו .
היו לנו עשרה ימים אחרונים של ביחד קרוב .
אני לא מדברת על כל השנה האחרונה שבה הייתה אימא חולה , והיינו המון ביחד ...
אני מדברת על עשרת הימים האחרונים ...
אבא , אמא וארבעתינו ...
כמו מזמן , לפני שהתחתנו כולנו והקמנו משפחות ...
"תזכרו את הימים האילו שלנו ביחד " , אומרת לנו אמא .
"שיהיו לכם זכרונות יפים , זיכרונות מאושרים מהימים שלנו ביחד"...
אימא יודעת שימיה ספורים .
היא בהכרה וצלולה עד הסוף .
מחלקת לנו הוראות , מנהלת את הבית ממיטת חוליה ...
כמו שהיה תמיד ...
אמא תמיד ניהלה פה הכל ...
רצתה להיות מעורבת בכל דבר בחיי  ילדיה ונכדיה .
לא פיספסה אף אירוע בחיים שלנו .
כל קבלת תואר - הייתה חגיגה בשבילה.
כל מסיבת סידור , קבלת חומש או שבת אירגון של מי מנכדיה , היא הייתה שם .
אמא לא פיספסה אף אירוע .
היא תמיד אמרה לי :"אני לא הלכתי לאוניברסיטה , לא למדתי לימודים גבוהים ... אבל הדברים הכי חשובים בחיים , הבעל והילדים - בזה הצלחתי כל-כך "...
אימא שלי -
שהייתה האישה הכי חכמה שהכרתי
אישה של שלום , אוהבת אדם , מדברת עם כולם בכבוד , משתפת ...
אימא שלי -
שהגדולה שלה הייתה בפשטות שלה ...
כל-כך לא מסובכת .
אימא שלי -
שחלתה במחלה כל-כך קשה ובכל זאת הייתה בה שלמות והשלמה עם הכל ...
אמא שאמרה לי בשבוע האחרון לחייה : "את יכולה לכתוב בבלוג שלך מה שאת רוצה על הימים האילו"...
ואני ...
לא ממש רוצה לשתף ...
זה פרטי מדי ואישי מדי וכואב מדי ...
ובכל זאת ,
יש כמה דברים שאני כן יכולה לספר ...
למשל : על האחים שלי ...
שתמיד ידעתי שהם משהו מיוחד , אבל רק עכשיו אני מבינה כמה מיוחד ...
אחי , זה שצעיר ממני בשנה ...
היפה , החתיך , עם העיניים הכחולות .
זה שבחר לחיות בארץ אחרת ,
 זה שבשנה האחרוניה לחייה של אימא היה מגיע כל חודשיים , ונישאר איתנו שלושה שבועות ...
ובשנה האחרונה הזאת ... בילינו איתו הרבה יותר מכל השנים שהוא גר בנכר ...
זה שהיו לי איתו  שיחות לא פשוטות בכלל - בימים האחרונים האילו - כי היינו צריכים להחליט החלטות הרות גורל ...
שהרי אנחנו טיפלנו באימא שלנו , שבחרה לסיים את חייה בבית ...
אנחנו היינו רופאים ואחיות ... 
ואנחנו בכלל , ספרנית ומהנדס ...
אחי המקסים ... 
איך הוא טיפל באימא ...
בעדינות , במסירות , באצילות נפש ...
ואחותי ...
אחותי הקטנה והגיבורה ...
שרק עכשיו אני מבינה כמה היא גיבורה ...
והאח הקטן של כולנו ...
שאמנם הוא כבר אבא לחמישה ילדים ...
אבל בשבילנו הוא תמיד יהיה הצעיר ...
ושהפגין יכולות עירנות מדהימות לילה אחרי לילה ...
ואני ...
מה אני יכולה להגיד על עצמי ? ...
אני הבכורה .
זה התפקיד שלי לדאוג להורים שלי ולאחיי הקטנים ...
ולמרות שכולם כבר בסביבות הארבעים , לעולם הם יהיו האחים הקטנים שלי ...
אני שישבתי על המדרגות בבית של אימא ואבא - בדיוק לפני שנה , כשכינסנו "ישיבת חרום מיוחדת" ...
כשרק התחלנו להבין את גודל הצרה שנפלה עלינו ... ואמרתי להם בקול שקט :"מעכשיו סידרי העדיפות שלנו משתנים ...  עכשיו זה קודם כל אימא "...
והם ... לקחו את המילים במלוא תשומת הלב ... ושיתפו פעולה לאורך כל השנה האחרונה ...
איזה שיתף פעולה מעורר השראה שרר בין כולנו ...
The  A-Team - קראתי לנו בימים האלו ...
ימים אחרונים ...
ימים של עצב ושמחה ,
ימים - שנזכור אותם תמיד בתחושות מעורבות ...
הקיץ האחרון שלנו עם אימא ...

12 תגובות:

  1. כ"כ עצוב,וכואב..
    געגועים גדולים מנשוא.

    את הכי מדהימה בעולם,אמא שלי.
    (כתוב יפהפה כרגיל!)

    השבמחק
  2. קטנה שלי ,
    אני אוהבת אותך !

    השבמחק
  3. It’s amazing for me how you can capture those minutes in such an accurate way. Reading it bring me back to those days and bring me a lot of sadness. We all know where we are going with EIma and that we don’t have much time. I told her anything that I thought I had to say and anything I thought she needed to hear. I did understand that she will no longer be with us but the gap between the knowledge and the reality is so big. I wish she was still here. I have so much that I want to tell her….. Sorry can’t write more.

    השבמחק
  4. אחי היקר ,
    אמרנו לאימא שלנו כל מה שרק ניתן , נפרדנו ממנה בדרך כל-כך מכובדת ...
    כבוד מלכים - נתנו לאימא שלנו והיא ... הייתה ראויה לכבוד שכזה .
    אני מאמינה שהיא רואה ושומעת אותנו .
    אתה יכול לדבר איתה בלחש לשמיים ...
    היא בטוח שומעת .
    החוסר , האובדן , הכאב - הם בלתי סבירים בעליל .
    אבל הנחמה הקטנטנה ... שלפחות אני מאמינה בה - היא שאימא נמצאת במקום מאוד טוב ...

    אני אוהבת אותך מאוד !

    השבמחק
  5. גדולתם של אנשים נמדדת ברגעים הקשים
    ואתם הייתם גדולים וניפלאים

    השבמחק
  6. תודה לך איש יקר ,
    אנחנו עשינו מה שצריך לעשות ,
    ככה צריך להתנהג עם אמא ואבא .
    זאת לפחות הדעה שלי בענין .

    השבמחק
  7. מרוב דמעות בעיניים קשה לי לכתוב תגובה.
    הזכרת לי את כל מה שעברנו עם אמי ז"ל, רק שיחסי הכוחות היו שונים. רק אחות אחת נשארה עם הוריי בחו"ל, השאר עלו לארץ וכמה שנסענו זה לא היה מספיק והעול על אחותי היה גדול.
    אני חושבת שאפשר להבין עד כמה אמך הייתה אישה מיוחדת לפי איך שהילדים שלה תפקדו בחודשים האחרונים וטיפלו בה בכזאת מסירות.
    היא ממשיכה לחיות בכם, בנכדים ובזכרונות. יהי זכרה ברוך.

    השבמחק
  8. ביילע יקרה מאוד מאוד ,
    אני מחבקת אותך מפה ...
    הסיטואציה הזאת כל-כך קשה , גם שלך וגם שלי .
    אימא זאת אימא - בכל גיל ובכל מצב .
    אם עשיתי חישוב נכון - את היית יותר צעירה ממני כשאיבדת את אימא שלך , וזה נראה לי כל-כך קשה . ככול שאתה יותר צעיר ההתמודדות נראית לי יותר מורכבת .
    ואת צודקת , אימי הייתה אישה מיוחדת ...
    תודה רבה על המילים ,
    ושהקב"ה ישלח לשתינו את נחמתו .

    השבמחק
  9. אני כל כך מתגעגת, חשבתי שהגרוע מכל כבר עבר
    ועכשו אני מרגישה שכנראה שלא וזה כל כך קשה, הצילו...
    אמא איפה את????????????????????????????????

    השבמחק
  10. זהו , שאף אחד עוד לא חזר משם כדי לתת עדות איפה הוא נמצא ומה קורה שם ...
    הגעגועים זה משהו שנצטרך להתמודד איתו , אבל תזכרי איזה חיים טובים היו לאימא שלנו , כמה נחת הייתה לה מהמשפחה .
    ופעם , אחרי מאה ועשרים של כולנו ,
    בטוח ניפגש :-)

    השבמחק
  11. בגרון חנוק ודמעות אני קורא את מה שכתבה בת טובה
    ונדיבה. את !
    בזמנו, היה לאימי ז"ל מינהג שכאשר היינו עוברות כביש היא הייתה תופסת את ידי ו"מעבירה" אותי את "ילדתה הקטנה" . כאשר אימי ז"ל נפטרה פתאום חשתי שידה חסרה לי כל כך. הילדה שבי מתה.
    מעכשיו הייתי מבוגרת.

    השבמחק
  12. אביטל יקרה ,
    אני כל-כך מבינה מה שאת אומרת ...
    לאימא אין גיל , ומסתבר שגם לילדה שלה אין גיל ...
    לא משנה בני כמה אנחנו - אימא זאת אימא ...

    השבמחק