יום שישי, 11 ביוני 2010

שיר הלל גדול - לאישה אחת קטנה...

כבר מזמן רציתי לכתוב את הפוסט הזה .
המילים שלו מתנגנות לי בלב כבר הרבה זמן ובכל זאת  לא העליתי אותן על הכתב .
למה?
כי חשבתי שכל מה שאומר לא באמת יצליח לתאר את מה שאני מרגישה .
רציתי לכתוב על אישה אחת .
אישה אחת קטנה .
עם שיער שחור ומשקפיים .
אישה רגילה ,
כזאת שהולכת לסופר ,
מסתובבת בקניון
וחוצה את הכביש .
אישה רגילה .
כמו כולנו .
אבל אני...
כשאני מסתכלת עליה ...
אני מדמה לראות מאחורי גבה , צל של כנפיים ...
כי בעיניי , היא לא באמת אישה רגילה ...
בעיני - האישה הזאת היא  מלאך .
בלי קלישאות , בלי מילים מיותרות ... פשוט מלאך .

אתם יודעים?
אין שום דבר טוב במחלת הסרטן .
הכל רע .
הנזקים שהיא עושה לגוף ולנפש .
המצב הלא פשוט שכל המשפחה נכנסת אליו .
ההתמודדות היומיומית עם הכאבים .
גם הדרך להחלמה קשה , תופעות הלוואי של הטיפול עלולות להיות  קשות.
וצריך סבלנות ...  הרבה סבלנות ...
וגם תפילות , כמובן .
אם אני כן מצליחה לחשוב על דבר אחד טוב שקורה ...
זה האנשים שפגשנו .
אנשים טובים , מקצועיים , שעושים את הכל כדי להקל על החולה  ובני  משפחתו .
לכן אני כותבת .
כדי לספר על ל' .
ל' - הקטנה ...  אבל המאוד גדולה .
ל' - הוא אחות  ביחידה ל"אישפוז יום"  בבית  החולים  בו אמא מקבלת טיפול .
היא מקבלת אותנו תמיד במאור פנים  , תמיד  יש לה מילה טובה להגיד , יש לה תשובות לכל השאלות שלנו ( ואנחנו שואלים בלי עין הרע )... העצות שלה חכמות  ועוזרות לנו מאוד .
מהצד אני רואה  שהרופאים  מקשיבים לה וסומכים על דעתה .
והיא ...
אישה קטנה עם משקפיים ושיער שחור ...
וכל מה שכתבתי ... לא מצליח לתאר את מי שהיא באמת .
ונכון - כל הצוות של "אישפוז יום" - מורכב מאחיות נפלאות ומסורות וטובות  ואיזו עבודה הן עושות שם ...
כל-כך הרבה חדרים , וכל כך הרבה חולים וממש לא מספיק אחיות . והן רצות מחדר לחדר נותנות טיפול לכולם ....
אבל  ל' ... נכנסה  לי ללב  באופן מיוחד .
וגם כשהיא  נוזפת  בי לעיתים (זה גם יכול לקרות) ...
אני לא כועסת  ולא נעלבת , יש לה זכויות מיוחדות  בליבי .
בזמן שהיא מטפלת באמא , אנחנו מחליפות כמה מילים והיא מספרת על עצמה בצניעות , בנועם , בגובה העיניים .
ואני מקשיבה לכל מילה שלה , כי יש הרבה מה ללמוד ממנה .
לפעמים כשאני בסיומו  של יום עבודה , אחרי שנתתי שירות לעשרות  מהלקוחות שלי ויש עוד כמה מהם שמחכים לי  ושעת סגירת  הספריה  כבר חלפה עברה לה ... והסבלנות שלי כבר עומדת לפקוע ... 
אני נזכרת בה  ב - ל' ,ובעבודה שלה עם עשרות החולים .
ואז אני מזכירה לעצמי , שאני זה ספריה זה לא חיים ומוות ...
ושם - ב"אישפוז יום" זה ממש חיים ומוות .
ואני מצליחה לשמור על איפוק ...
בפעם האחרונה כשסיימנו טיפול  ויצאנו  מהיחידה , ל'  דיברה  בטלפון . אני  שלחתי לה  נשיקה  באויר והיא  החזירה  לי .
אבל  מה שרציתי  באמת  לעשות ...
היה לחבק  אותה ,
לחבק אותה חזק ,
ולהודות  לה על כל מה שהיא עושה  בשבילנו  כל שבוע ...
אבל התביישתי ...
אז  מכאן אני שולחת לך ל' יקרה ,
את כל הברכות  והכרת התודה שיש לנו אלייך .
כי בשבילנו - את  פשוט מלאך .

9 תגובות:

  1. שרה-לה!
    ריגשת אותי באופן מיוחד במינו וכתבת בדיוק את כל מה שכולנו מרגישים!!!
    יישר כח.
    אמא

    השבמחק
  2. הייתי במצב הזה עם אמי ואני יודעת על מה את מדברת. הסרטן היא מחלה איומה.
    כתבת מאד יפה ומרגש. לפגוש מלאך כמו ל' זאת זכות גדולה, במיוחד בנסיבות האלה.
    זאת הזדמנות להגיד לך שאני כל שבת ב"מי שברך לחולים" מזכירה את אמא שלך. מי ייתן ותפילותנו יעלו ישר לשערי שמיים ושתהיה לה רפואה שלמה ומהירה.

    השבמחק
  3. Ohti - You can huge. Trusst me, it wont be the firdt time.

    השבמחק
  4. ביילע יקרה ,
    אני יודעת שאת מבינה אותי . הרבה פעמים אני חושבת עלייך בזמנים האילו שלנו .
    ותודה , תודה על התפילות ועל זה שאכפת לך , זה עוזר .

    השבמחק
  5. את נהדרת , אמא!
    שיר

    השבמחק
  6. ילדה חמודה!
    איזה כייף שהיום התחיל החופש :-) ...
    (שאת סוף סוף בבית) .

    השבמחק
  7. את נשמה טובה שיש בה מלא הכרת הטוב.
    פיני

    השבמחק
  8. לא פעם שקראנו אגדות, או סיפרו לנו כאלה, הופיעה בהם דמות מיסתורית של מלאך שפעם לובש פני זקנה ופעם פני נער והוא עושה נפלאות ונוגע במקום הנכון במטה של קסם. יש מלאכים כאלה שמסתובבים בנינ, לפעמים, רק לפעמים ורק שאנו ראויים אנו גם רואים אותם
    אביחי

    השבמחק
  9. אביחי תודה ,
    איזה יופי של תגובה !
    אהבתי במיוחד את מטה הקסם :-).
    אבל למלאכית הזאת אין מטה שכזה .
    הלוואי שהיה לה :-) ...

    השבמחק