יום שבת, 10 באפריל 2010

חוויה אחת מטרבלינקה ...

מחר ערב יום השואה .
אנחנו יושבות ביחד .
שתי בנות ואימא .
שתי הבנות היו  בפולין .
האמא לא .
הגדולה הייתה שם  לפני שנתיים .
הקטנה חזרה משם  לפני שבועיים ...
הקטנה מספרת , אני שואלת , היא מסבירה , הגדולה מחדדת , נזכרת במסע שלה .
הן מחליפות חויות .
"את לא יכולה להבין אמא , לא היית שם"...
"נסי אותי " - אני אומרת לה .
והיא מספרת על חוויה אחת ,
מיוחדת  וקשה  ומעצימה ...
ואני - מביאה את החוויה במילים  של  ילדתי  הקטנה :
טרבלינקה , הייתה מחנה  השמדה גדול . היום זה שטח פתוח פתוח , אין שם כלום .
טרבלינקה היום היא אתר הנצחה .
הגענו בצהריים ,  הכל מושלג , הכל לבן .  במקום שהיו פסי הרכבת יש אבנים ענקיות - לזיכרון .
אנחנו נכנסות  לשם . ב'  המדריך שלנו הולך בראש ופתאום מתחיל לרוץ ...
כולנו רצות אחריו .יש שלג וקר אנחנו נזהרות לא לשקוע ...
ב' נעצר - מסביר לנו איך מתנהל מחנה השמדה , אנחנו עומדות סביבו דקות ספורות ו... "אין לנו זמן " , הוא אומר "חייבים למהר"  ו... ממשיך לרוץ  ואנחנו אחריו ...
לא ברור למה אנחנו רצות ,  אבל רצנו ...
ואז אנחנו מגיעות לרמפה .  ב' מספר לנו ששם היו מספרים את היהודים . ליהודי שסיפר הקציבו שניות בודדות לכל תיספורת -  ואם לא הספיק היו הורגים אותו . לכן  הוא עבד במהירות ולא אחת פצע את היהודים שסיפר . שם גם היו לוקחים מהם את בגדיהם ...
הם היו יוצאים פצועים  וערומים  וקרחים ...
ואז ב' ממשיך לרוץ ...
הוא מגיע לאנדרטה גבוהה .  האנדרטה עומדת במקום שבו היו  תאי הגזים ...
"מה השעה" ?  הוא שואל את הנערה שעומדת קרוב אליו .  היא עונה לו .
ואז הוא אומר : " שלושים ושבע  דקות עברו מאז שנכנסנו לטרבלינקה ועד עכשיו , עד תאי הגזים ...יש לנו עוד שלוש דקות לחיות "...
הוא מרים עיניים רטובות לבנות ומוסיף :" ארבעים דקות מרגע שיהודי נכנס לטרבלינקה ועד הרגע שהכניסו אותו לתאי הגזים ... ארבעים דקות של ריצה "... 
                                      ------------------------------------------
האם ידעתם שאת הניגון ל"אני מאמין"  הלחינו ברכבת בדרך לטרבלינקה ?
אני לא ידעתי עד ששמעתי את הסיפור  המדהים מפי ילדתי.
הסיפור על רבי  עזריאל דוד  פסטג שהלחין  את המילים העמוקות .
כאן - השיר שמספר את הסיפור כולו ...


10 תגובות:

  1. הסיפור של הבת שלך העבירה בי צמרמורת...
    תודה על השיתוף
    גם אני כתבתי על השואה..

    השבמחק
  2. תודה אילנה .
    אני לא האמנתי כששמעתי את הסיפור הזה בפעם הראשונה ... ביקשתי לשמוע שוב .
    ובאשר אלייך - אני קוראת כל מה שאת כותבת .
    לא תמיד מגיבה , אבל תמיד קוראת!

    השבמחק
  3. את כותבת מדהים,אמא יקרה!

    תחשבי שאם זה כ"כ חזק לקרוא את זה,
    מה זה לחוות את זה באמת..

    שיר

    השבמחק
  4. אולי פעם נחווה את זה ביחד ...
    את תרוצי ואני ארוץ אחרייך ...

    השבמחק
  5. ש. שהייתה שם עם הבת שלך11 באפריל 2010 בשעה 3:25

    שרה-כתבת מדהים והעברת מדהים את מה שחווינו שם.אם לנו היה קשה להתבטא ולהעביר את הרשמים החריפים משם-את עשית את זה בשבילנו בחדות מדוייקת ואמיתית,ואפילו..בלי להיות שם.
    את מרגשת מאוד ויש לך ילדה מלאך..אני אשמח לקרוא עוד הרבה דברים שלך..

    השבמחק
  6. ש. יקרה!
    את ילדה חמודה ומקסימה .
    תודה רבה על המילים החמות , את מוזמנת לקרא בבלוג שלי בכל זמן .
    הייתי צריכה לתאר גם את החזרה שלכן ...
    כשירדתן מהאוטובוס , ים של בנות עטופות בדגל ישראל ...

    השבמחק
  7. המילים הנכונות במקום הנכון נותנות תחושה שגם אתה נימצא שם.
    תיאור מדהים של האירועים.

    השבמחק
  8. בס"ד
    ושוב חוזר הפזמון שמרגש אותנו,ילדתי הבכורה ונכדותיי היקרות !אין מילים להביע הזדהות
    עם המילים שנשפכות כמים לים מכסים ומפיקים
    רגש עמוק וטהור אוהבים אותכם
    אבא-סבא ואמא-סבתא

    השבמחק
  9. זה ממש מדהים שהצלחת לתאר את טרבלינקה בצורה כזאת בלי שהיית שם. הבנות שלך צודקות, צריך להיות שם כדי להבין, עד כמה שניתן להבין רוע כזה. אני כן הייתי שם לפני 6 שנים.
    גם אצלנו המדריך מיהר אותנו, אמנם לא בריצה כי היינו קבוצה של מבוגרים, אלא בהליכה מאד מהירה. הוא הסביר לנו אחר כך שמכיוון שבטרבלינקה לא נשאר כלום, הדרך להעביר את הזוועה היא על ידי "שיחזור" חלקי של מה שעבר על היהודים שם.
    לא הייתי משוכנעת שהדרך הזאת אפקטיבית, עד שקראתי את הפוסט הזה והבנתי את עצמת החוויה שעברה על הבנות.
    הסיפור על "אני מאמין" הכרתי, אבל הוא מדהים אותי כל פעם מחדש.

    השבמחק
  10. כן , כנראה שהבנות שלי צודקות .
    ובכל זאת אני מנסה להשתתף איתן , להיות חלק מהחוויה שלהן . אני מקווה שאולי פעם ניסע לשם ביחד המשפחה - ואז יהיו לי שלושה מדריכים ... גם שתיהן וגם בעלי ...

    השבמחק