יום רביעי, 22 באפריל 2009

"נשיט סירות נייר"...

אני מבטיחה לכם , שכאשר בחרתי להזמין את אירית ר. קופר , לטקס יום השואה אצלנו - לא ידעתי ש"יד ושם" בחרו השנה את הנושא : "ילדים בשואה" .
אירית ר. קופר - הסופרת .
אירית - ניצולת שואה שהייתה ילדה בתקופת הצורר הנאצי .
אירית - שאיננה אוהבת שמציגים אותה בתואר :"סופרת" ואם אשתמש במילים שלה:
"סופר , בודה מליבו , ממציא - ואילו אני מספרת על מה שהיה באמת"...
אני מבטיחה לכם שכאשר בחרתי קטעי הקראה לטקס , מתוך שני ספרי שירה - שכתבו ילדים בשואה , אחד שניספה
ואחד שניצל -
לא ידעתי ש"יד ושם" בחרו השנה את הנושא : "ילדים בשואה" .
פשוט חשבתי שילדים בשואה - זה הכי כואב , הכי נוגע , הכי בלתי נתפס ...
אז יצא טוב , כיוונתי לדעת גדולים ממני ...
אירית - דיברה על ילדותה בתקופת השואה , על משפחתה , שלוש אחיותיה , סבא וסבתא .
היא סיפרה על אם , אמיצה כלביאה המגינה על גוריה - נחושה למצוא אוכל למשפחתה גם בדוחק הגדול ביותר ...
אוכל ... תפוח אדמה במים וצלחת מרק...
אם - שהצילה את חיי בתה בכך ששלחה אותה לעבוד אצל האיכר הפולני .
ואירית שהייתה רק בת שתיים עשרה בעוזבה את ביתה אל האיכר - לא ידעה שזאת הפעם האחרונה שהיא רואה את משפחתה .
כשאירית - עומדת מול הקהל ומספרת את סיפורה בלהט וברגש , היא נמצאת בחזרה בפולין ... נערה צעירה , רעבה , קר לה והיא פוחדת ... אך נלחמת לשרוד .
בגבורה עוצרת נשימה התחזתה אירית לנערה פולניה והצליחה לשרוד את השנים הקשות .
אירית מספרת על חברה יוסל'ה שהלך איתה לחפש עבודה אצל משפחה פולנית , אך המשפחה רצתה רק ילד אחד - ולקחה את אירית . יוסל'ה הלך משם ...
"אחכ" , אומרת אירית - "הלכתי לחפש אותו ... את יוסל'ה... ואני מחפשת אותו עד היום"...
הקהל - שממלא את האולם - חונק את דמעותיו...
אני - שזו לי , לא הפעם הראשונה שאני שומעת את אירית , הבטתי בהם , באנשים שמילאו את האולם .
אף אחד לא רצה ללכת הביתה . כולם היו מוכנים לשבת עוד שעות ארוכות ולהקשיב לה .
המבוגרים החניקו דמעות , הילדים הצעירים ישבו מרותקים ...
אישה אמיצה , חזקה , מאירת פנים עם חיוך ענק והמון אופטימיות .
לפני כארבע שנים לקחה אירית שלושה מנכדיה למסע לפולין .
מסע שבו נחשפו הצעירים למקומות בהם הייתה סבתא בזמן השואה .
בעקבות מסע זה כתבה אירית את הספר : "נשיט סירות נייר" .
הנכדים חולקים עם הקורא את חוויותיהם בפולין של היום , כשהם משחזרים את חוויותיה של סבתם מאז.
כשניפרדתי מאירית בסיומו של ערב מרגש , לאחר שהמוני האנשים שסבבו אותה ולא נתנו לה ללכת , התפזרו ...
אמרתי לה : "שתזכי לעוד הרבה שנים לספר את הסיפור המופלא שלך" .
והיא ענתה לי:"מה שנותן לי כוח להמשיך זה כל אותם אנשים צעירים שרוצים ובאים להקשיב"...

6 תגובות:

  1. כל הכבוד על העשייה המבורכת ותודה על השיתוף.
    הטקסים האלה כל כך חשובים, ולראיה המשפט האחרון בפוסט שלך.

    השבמחק
  2. תודה אילנה ,
    את כל-כך צודקת .

    השבמחק
  3. שרלה את כל כך צודקת היה ממש מרגש אירית סופרת מדהעמה ומרתקת

    השבמחק
  4. שרה-לה
    שוב ושוב את מרגשת אותי יישר כח
    אוהבת אותך
    אמא

    השבמחק
  5. הי אמא ,
    אחרי כל-כך הרבה שנים שאנחנו מכירות אני עוד מרגשת אותך?...

    השבמחק
  6. בס"ד
    שרקסס הילדה שלי שאתמול אמרה אבא קנה אוטו חדש מהמרפסת של נאות שושנים
    והיום כבר ילדה גדולה
    אוהבים אותך נשמה שלנו
    איכר

    השבמחק