"עצור בצד , אני חייבת לראות את זה"...

אנחנו נוסעים מאלנץ לכיוון היער השחור .
משני צידי הכביש על צלע ההר כרמים , נטועים בזוית אלכסונית .
"איך הם מגיעים למעלה?" אני תוהה ביני לביני . " הרי טרקטור לא מגיע לשם" ...

יש לי חולשה לכרמים .
מחוזות ילדותי מוקפים בהם .
אפשר לומר שגדלתי בתוך הכרמים של סבא שלי .
סבא היה חקלאי וכורם .
כשהיינו ילדים ואח"כ כשגדלנו היינו מתעוררים בחופשות בשעות לא הגיוניות ועוזרים לסבא בכרם .
לגפן יש ריח , אתם יודעים?
כשאני מחזיקה את האשכול המחובר לגפן ונושמת אותו אלי - אני מריחה את סבא שלי , שכבר לא נמצא פה ...
אני ממש יכולה להרגיש אותו עומד לידי ואני שומעת אותו נוזף בי:"בעדינות , שלא תשברי ענף!" .
זה לא אותו דבר, אתם יודעים - לקנות ענבים בסופר - או לקבל אותם ישר מסבא , שהרגע בצר אותם בשבילי ...
אבל סבא כבר לא פה , ואני קונה ענבים בסופר ...
"עצור ! עצור בצד! "
אני קוראת פתאום .
"מה? מה ראית?" מרים גיסי את הראש מההגה ומחפש את האטרקציה שאני ראיתי והוא לא...
"אני חייבת לראות איך הם מגיעים לכרמים למעלה , אני חייבת להבין את זה!"
הכרמים מטופלים ומטופחים - לא נראה שטרקטור יכול לעלות את המורדות האלה .
אנחנו עוצרים בצד .
יורדים מהאוטו.
מתחתית הכרם עד מעלה ההר יש מסילה ועליה קרונית לאדם אחד .
האדם מתישב בקרונית שמעלה אותו למעלה והוא יורד ברגל ומטפל בגפנים שלו .
הנה הקרונית כאן - ולידה אפשר לראות את הכורם מטפל בכרם שלו .
אני מדמיינת מה סבא היה חושב על זה ...
בטח היה אומר שהם לא יודעים לעבוד כאן ...
לא היה מפרגן להם ...
אנחנו ממשיכים לנסוע אחרי שצילמתי את הפלא , מכל זוית אפשרית ...
אבל הפלא הבא , שניתקלנו בו לגמרי במקרה ,
בעיירה סט אלדגנד - הותיר את כולנו חסרי נשימה ...
(המשך יבוא)...