זוכרים את נגה? נגה החמודה , השובבה , הצחקנית?
לפני יומיים - בעודי מטפלת בעשרות הקוראים שהגיעו לספרייה בערב חג , שזהו הזמן שכולם מצטיידים בספרים , אני מרגישה שמישהו מסתכל עלי , בקושי אני מרימה את העיניים קדימה
ו... "נ ג ה " - אני קוראת בקול רם מהמותר בספרייה ...
ואני עוזבת את העמדה שלי - ממהרת לילדה הצוחקת שעומדת לה על שתי הרגליים - ומחבקת אותה חיבוק עוטף כזה .
"נגה , נגה",מרוב שמחה אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. נגה - שלפני שלושה חודשים ישוב שלם התפלל שהרופאים יצליחו להציל את כף רגלה .
ואכן - הם הצליחו , הרופאים .
ונגה עומדת פה מולי , כבר לא בעגלת תינוק - קצת נבוכה מקבלת הפנים אבל מחייכת ושמחה .גילי , אחותה הקטנה שעומדת לידה מקבלת גם היא חיבוק ...
אמא של שתיהן שנכנסת בעקבותיהן לספריה שואלת בחיוך: "מה זה פה , בספריה הזאת מקבלים גם חיבוקים"?
מה שלא סיפרתי בפוסט הקודם על נגה , זה שהילדה הזאת דומה דמיון מדהים לאחייניתי האהובה דניאל , שהוריה בחרו לגדלה במקום אחר , ואת כל האהבה והגעגועים שלי לדניאל - אני מרעיפה על נגה ...
"נגה - המדף שלך שם"... אני צוחקת , ומצביעה על המדף שנגה אהבה לבלגן ...
אבל היא ... מחייכת , פונה לספריית הילדים , מתיישבת לה על הכריות הקטנות ומדפדפת בספר ...
כבר לא מעניין אותה להפוך מדפים , נגה גדלה ...
אבל אל דאגה גילי , אחותה הקטנה תמשיך במסורת ...
