זה היה השבוע שהיה ...

זה פוסט המשך לפוסט הקודם , אחרי כל מה שסיפרתי בו – בסוף לא אמרתי בכלל מה שלום הילדה ...
כמו שאתם זוכרים סיפרתי על חוויה לא נעימה באחת מקופות החולים בקרית מלאכי .
מסתבר שלא סתם כעסתי על התנהגותה של אותה אחות  באותה מרפאה ...הילדה הייתה ממש חולה והרופא - שלח אותנו דחוף למיון .
אני לא כותבת על הילדה שלי ... זה פרטי , זה שלנו - והיא גם לא מרשה לי ... אני כותבת כי בפוסט הקודם, רתחתי מכעס על התנהגות לא ראויה של אחות מסוימת ורק מן הראוי הוא שאספר לכם שאפשר  גם  אחרת...
אז נסענו למיון בבית חולים ברזילי . על טופס ההפניה היה כתוב : "מידת דחיפות מיידי" .
לא חיכינו אפילו חמש דקות .  מיד הכניסו אותנו , הטיפול והמקצועיות של האחיות והרופאים בחדר מיון היה מרשים .
לא היינו צריכות לחכות , מיד הגיע הרופא  המתאים , שלחו אותנו לבדיקות ...  והתאשפזנו במחלקה הנוירולוגית ...  מה אומר לכם?  רק מילים טובות יש לי להגיד על הצוות המופלא של המחלקה הזאת . כל האחיות , עד האחרונה שבהן , מסורות , מקצועיות , אכפת להן .  נשים עם נשמה גדולה .לא נתקלתי  ברגע אחד של חוסר סבלנות מצידן – וזה לא מובן מאליו .  בכל שעות היום והלילה היה מענה אדיב ומקצועי לכל מה שהיינו צריכות .
והיינו שם שבוע שלם כולל שבת ...

הרופאים שטיפלו בילדה  היו מקצועיים והרגשתי שיש לי על מי לסמוך . אני רוצה לכתוב על החוויה הזאת כי חשוב לי להגיד לכל חברותיי שהתקשרו לנזוף בי ולשאול :"איך את נוסעת לברזילי?  זה בית חולים גרוע"...   אז להלן התשובה שלי :  לברזילי יש שם לא טוב .  אבל מהניסיון שלי בשלוש מחלקות שונות , גם בשנים עברו ולא רק עכשיו -  קיבלנו טיפול מעולה  ומקצועי .  נראה לי שאנשים נהנים קצת להשמיץ ... זה נותן עניין ... ברור שלכל בית חולים יש פאשלות , ובכל מקום יש רופאים טובים יותר ורופאים טובים פחות , אבל אני חושבת שזה בית חולים מצוין .  וזה בסדר גם לפרגן קצת . הייתי יכולה לספר  לכם סיפורי בלהות על בתי חולים אחרים , שנחשבים למצוינים אבל ממש לא בא לי וזה גם לא הנושא . אני לא עושה תחרות בין בתי החולים מי מהם הוא הטוב ביותר . אני מספרת לכם את הסיפור הקטן שלנו בשבוע האחרון , ואולי גם להאיר הארה קטנה לכל המעירים הערות למיניהם ... כשמישהו חוזר מבית החולים ... מספיק אם תתעניינו בשלומו . זה יעשה את העבודה תאמינו לי .

ועכשיו בואו תשמעו את המשך הסיפור בקטע  הלא רפואי שלו , כי סיפור המעשה שלנו לא הסתיים ...

אשפזו  אותנו בשעת לילה מאוד מאוחרת . מטבע הדברים הייתי מותשת , מלאת חששות ולא מרוכזת . עם אור ראשון , אולי אפילו לפני ...  התעוררנו וגיליתי למרבה  הבהלה שהתיק שלי נעלם ...  הנחתי את התיק על השידה לידינו ,  מישהו  כנראה פתח את החלון מבחוץ  ופשוט לקח את התיק , על כל תכולתו ( בערך  חצי מהחיים שלי היו שם )  ...  לא מספיק  הסרט עם הילדה עכשיו זה ... במהירות המרבית האיש שלי  ביטל את כרטיס האשראי , הצ'קים , מספר הטלפון שלי נחסם ... וניסיתי להיזכר בכל הדברים האישיים שלי שהיו בתיק שבטח לא מעניינים את  הגנב , אבל  אותי ...  הם מאוד מעניינים .עזבו את תיק האיפור החביב עלי , הפנקס שאני כותבת בו כל מיני רשימות ודברים אישיים , עזבו את משקפי השמש  היפות שלי שהבאתי מארה"ב ... הכול אפשר לשחזר , הכול אפשר לקנות חדש . מה שכאב לי באמת  היה דיסק.און.קי. קטן  עם סרט שאחי ואני צילמנו . בסרט  הזה מצולמת  אימא שלנו בחודשיים האחרונים של חייה ... אנחנו שואלים שאלות , היא עונה ומספרת לנו סיפורים על ילדותה . סיפורים שאנחנו מכירים  בעל פה כמובן , אבל עשינו מזכרת .כשכבר ידענו שהסוף לא ישתנה החלטנו לצלם ... שומעים אותנו ברקע  מדברים בינינו . משתטים קצת ...  מתחרים על אהבתה של אימא שלנו , בצחוק כמובן .יש שם שעתיים עם אימא שלנו ...  אני תמיד מגבה את הדברים שלי . משום מה אני לא מצליחה למצוא את הסרט הזה לא במחשב הנייח שלי ולא בלפטופ ...
 אל דאגה , הוא נמצא על המחשב של אחי , על המחשב של אבא שלי וגם בדיסק .  אבל עוגמת  הנפש , היא באמת משהו שאני לא מצליחה להסביר .  זה מישהו שפרץ לחלל  הכי פרטי שלי ועשה שם כבתוך שלו .

עכשיו אולי מישהו יכול להסביר לי , איזה סוג של אדם  גונב  מאנשים בבית חולים???  כמה שפל  צריך להיות כדי לקחת משהו שהוא לא שלך ועוד כשאדם חולה וחסר אונים???  גנבה באופן כללי היא דבר שפל , בזה אין ויכוח אבל בבית חולים???

בעודי מספרת לכם  את סיפור הבלהות הזה , אני בעצמי לא מאמינה שזה קרה לי ... 

עכשיו הייתי צריכה לשחזר  את כל מה שנגנב ממני .  וכל דבר כזה זה להוציא עוד כסף . את אף אחד לא מעניין שגנבו לך ...  אז ככה : תעודת  זהות : 115 ₪ . רישיון  28 ₪ (דרך האינטרנט. אם מגיעים למשרד הרישוי זה 54 ₪) .  מכשיר  נייד חדש  217 ₪ ( יש לי ביטוח וזה לא כולל  כרטיס זיכרון , מטען ואוזניות ) .  מטען זה 50 ₪ ,  אוזניות : 100 ₪ .  (כרטיס זיכרון לא קניתי כי לא ידעתי שאין לי עד שהגעתי הביתה ...  מסתבר שבחברת הסלולר שלי -  לא שמעו על כך שכדאי להסביר ללקוח מה נותנים לו ומה לא ...  מה שכן היה להם להגיד כאשר הבעתי תמיהה למה אני צריכה לשלם אם יש לי ביטוח הוא ...: " מי אשם שגנבו לך?  אנחנו לא אשמים" ...

בציון מידת הרגישות מבחינתי הם קיבלו אפס ... 

זהו .   זה היה השבוע  שהיה וחלף  ונגמר תודה לאל . זה היה בערך  השבוע  הכי קשה בחיים שלי , ועברתי כבר כמה דברים קשים תאמינו לי ... ועכשיו לעיקר:  מה שהכי חשוב שהילדה שלי בסדר . אני מודה לבורא עולם  שהיא בסדר .  כל דבר אחר  ממש לא חשוב ...