יום שבת, 6 במרץ 2010

אמא אדמה ...

הילדה שלי , הקטנה - זאת שכתבתי עליה כאן ...
נוסעת לפולין .
בעוד שבוע וחצי , בנות כתה יא' יוצאות למסע לפולין .
אנחנו כבר מנוסים .
הילדה הגדולה שלנו , זאת שכתבתי עליה כאן ...
השתתפה במסע לפני שנתיים .
יש כמה דברים שונים במסע הזה :  
אנחנו פחות לחוצים ,
כבר יודעים מה צפוי לנו ,
אמנם לא פחות דואגים כי נשארנו אותם אנשים שהיינו לפני שנתיים , למרות הנסיון ...
ובכל זאת יודעים מה עומד לקרות .
כשקראתי  יחד  עם כל עם ישראל מה שכתב  יאיר לפיד - על המסע לפולין , נזכרתי במפגש הראשון שהיה לנו ההורים , עם ראש המשלחת שיוצא עם בנותינו למסע .
לאחר  ההסברים שקיבלנו קם אחד האבות ושאל :
"ומה קורה אם בת תרצה לצאת , ולהוריה אין אפשרות? מה קורה אז?"
וראש המשלחת , חייך חיוך קטן ואמר בשקט: " אין דבר כזה אצלנו .
בת - שמסיבות כלכליות לא תוכל להשתתף במסע - ותרצה לצאת - תעבוד אצלנו באולפנא ותממן לעצמה את הכרטיס . אנחנו נפרוס תשלומים - אפילו עד סיום כתה יב' , ואם צריך אז גם אחרי .
מי שתרצה לצאת - תצא" .
וחשבתי על הסיטואציה הזאת כשקראתי את המאמר המדובר .
חשבתי שראוי לספר על בתי-ספר שיוצאים מגידרם כדי לאפשר לתלמידיהם להשתתף במסע החשוב והקשה הזה .
יש עוד משהו שונה במסע הזה :
הבת שלי, "נידבה" אותי לכתוב משהו לטקס שהיא אחראית עליו .
הבנות שלנו מגיעות למקומות שונים בפולין ובכל מקום שכזה , הן עורכות טקס אזכרה .
כל שתי בנות אחראיות על טקס - במקום מסוים .
בתי הקטנה , אחראית על הטכס שחותם את המסע .
הטכס באושוויץ ...
"אמא" - היא אומרת לי , " נידבתי אותך לכתוב לי קטע , אותו אני אקריא באושוויץ ... כתבי לי משהו שקשור לאדמה , לזיכרון ולתקומה "...
"לאדמה ?" אני שואלת ... כי לא הבנתי כלום , מהבקשה הזאת ...
והיא מסבירה : "אמא , אנחנו לוקחים קצת אדמה מארץ ישראל ונפזר אותה באושוויץ - כתבי לי משהו שקשור לזה"....
ואני כותבת ...
כי הילדה שלי ביקשה ...
כי היא תקריא את המילים שלי על אדמת פולין ...
האדמה שלקחה כה רבים מבני המשפחה שלנו ...
כה רבים מבני העם שלנו ...
אני כותבת ...
על אמא אדמה ... :

"מביטה אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה"... (יעקב רוטבליט)
באנו לכאן-מהאדמה שלנו לאדמה הזאת ,
באנו לכאן - אל רעידת האדמה
שהיתה כאן פעם -
ומהאדמה שלנו , לאדמה הזאת
באנו אנחנו - דור ההמשך של עם ישראל ,
מהאדמה שלנו - אל האדמה הזאת
הבאנו תקווה , הבאנו תקומה , הבאנו עתיד
מהאדמה שלנו  הטובה , החמה ,
לאדמה הזאת - שותתת הדם ,
באנו אנחנו להגיד שאנו זוכרים
להגיד שאנו מכבדים ,
להגיד שאף פעם לא נשכח .
ומהאדמה שלנו , הבאנו קצת ,
להשאיר פה , על האדמה הקשה הזאת ,
מהאדמה שלנו - אל האדמה הזאת ...

11 תגובות:

  1. שרה, כתבת שאת יודעת למה לצפות כי הבת שלך הגדולה כבר נסעה למסע לפולין או כי אתם הייתם שם בעצמכם? אני רוצה להגיד לך, לא כדי שתדאגי אלא כדי שתדעי, שכל אחד מגיב אחרת ולכן המסע של בתך הגדולה יכולה להיות שונה מהמסע של בתך הקטנה. 2 ילדיי נסעו והגיבו בצורות שונות לגמרי. גם אנחנו היינו שם וכמובן שהתגובה שלי שונה לגמרי מהתגובה של הילדים שלי.
    לגבי ההוצאה לנסיעה, גם בבתי הספר של הילדים שלי לא היה דבר כזה שלא יצאו מסיבות כלכליות. אצל בתי כל הכיתה השתתפה בצורה פעילה לגיוס כספים למסע. למשל שנה שלמה הן אספו בקבוקים עם פיקדון ואת הכסף ייעדו לעזור במימון המסע ועוד כל מיני יוזמות כאלה.
    מה שכתבת על האדמה, מאד מרגש ומכיוון שאני יכולה לדמיין את הטקס באושוויץ (גם בנסיעה שלנו עשינו טקסים)אני יכולה להגיד לך שהבאת לי דמעות לעיניים רק לחשוב על המעמד.
    שתהיה לה נסיעה משמעותית ושתחזור בשלום.

    השבמחק
  2. ביילע יקרה ,
    כתבתי שאני יודעת למה לצפות כי הבת הגדולה שלי הייתה . בעלי היה בפולין עם התלמידים שלו. אני עוד לא נסעתי . אני מאוד רוצה . התכוונו לעשות מסע משפחתי עם ההורים שלי ואני מקווה שזה יצא לפועל .
    אני בטוחה שהקטנה תגיב אחרת מהגדולה , שתיהן שונות מאוד .
    אני שמחה לשמוע שבעוד מקומות יש יוזמות לעזור לתלמידים במימון המסע .
    אני זוכרת שיחה עם נער שהוריו לא יכלו לממן את המסע , והוא לא השתתף , כאב לי הלב לשמוע אותו .
    אני שמחה שהמילים שלי על האדמה דיברו אלייך ...
    לא הייתי בטוחה בהן ...
    תודה .

    השבמחק
  3. ילדה שלי, שוב אמא, המאושרת בילדיה, אשרי ההורים שזכו לכאלה ילדים ונכדים, ואני בטוחה שסבא בשמים ילוה את שיר לזכרון נכון, וחזרה טובה הביתה עם אהבת גדולה יותר לארץ ישראל
    שלך אמא

    השבמחק
  4. בתי היקרה !!!
    הבכורה! המסורה !הנשמה !האהובה.
    פשוט המילים נאלמו ואני לא יודע איך להגיב.
    רק שאוהבים אותך מאד מאד.

    אבא

    השבמחק
  5. מה אפשר בכלל להגיד..?
    אמא שלי, את מדהימה ..

    שיר.

    השבמחק
  6. גם אני מתרגשת מקריאת הפוסט שלך.
    גם בני הגיבו שונה זה מזה.
    גם אצלינו סייעו לאלו שהתקשו לממן את נסיעתם.
    לא הייתי בפולין אבל אני מרוצה שילדי היו. בכל זאת הדור שלהם מתרחק מדור אבות אבותיהם שחוו את הזועות וחשוב שלא ישכחו..

    השבמחק
  7. שרה,
    מרגש.
    הנה שתי רשימות שכתבתי בזמנו לבתי ושנתיים אחר כך, לבני:
    http://www.notes.co.il/yigal/5233.asp
    http://www.notes.co.il/yigal/22718.asp
    רק טוב

    השבמחק
  8. אבא אמא ושיר שלי,
    תודה רבה על הפירגון .
    (איזה מזל שאתם לא משוחדים :-) )...

    השבמחק
  9. אילי יקרה ,
    כמו שאמרתי לביילע , מאוד משמח אותי לשמוע שמסייעים לילדים שהוריהם מתקשים לממן את הנסיעה .
    ואת צודקת , הדור של השואה מתרחק , וחשוב להנציח כמה שיותר .

    השבמחק
  10. יגאל תודה !
    אני מיד קוראת .

    השבמחק
  11. hello... hapi blogging... have a nice day! just visiting here....

    השבמחק