פרנקפורט ובנותיה ...

13:15 לפי שעון מקומי .
נחתנו .
אנחנו מחכים למזודות ...
אנשי בטחון גבוהים ..בלונדינים ... וקצוצי שיער עומדים בצדדים ...
יכול להיות שזאת הרגישות הפרטית שלי ... או שכולם פה נראים עוינים?...
שש הודעות חדשות לנייד , ממספר שאני לא מזהה ...
חברת פלאפון ...
"ברוכים הבאים לגרמניה" - לשון ההודעה הראשונה ...
אני מצטמררת ...
"ברוכים הבאים לגרמניה "...
"די , נו - אני נוזפת בעצמי בלי מילים ... תזרמי כבר "...
אני מנסה לזרום ...
16:30 - אנחנו נוסעים צפונה לכיוון בכרך .
הדרך יפה ופסטורלית . הכל ירוק ופורח . נהר הריין שלאורכו אנו נוסעים , רחב ושקט .
"כמה מים יש להם" , אנחנו אומרים במקהלה כמעט ...
לאורך כל הדרך בתים ציוריים , טירות עתיקות שבנו שליטים קודמים , כרמים שעומדים על צלע ההר ( "איך הם מגיעים לשם" , אנו תוהים בקול ... זה יתברר לנו בהמשך... )
ובתוך כל אילו , בתוך כל היופי עוצר הנשימה הזה ...
פסי הרכבת ...
לאורך כל הדרך -
פסי רכבת שמצמררים את כולנו ...

(המשך יבוא)...