13:15 לפי שעון מקומי . נחתנו . אנחנו מחכים למזודות ... אנשי בטחון גבוהים ..בלונדינים ... וקצוצי שיער עומדים בצדדים ... יכול להיות שזאת הרגישות הפרטית שלי ... או שכולם פה נראים עוינים?... שש הודעות חדשות לנייד , ממספר שאני לא מזהה ... חברת פלאפון ... "ברוכים הבאים לגרמניה" - לשון ההודעה הראשונה ... אני מצטמררת ... "ברוכים הבאים לגרמניה "... "די , נו - אני נוזפת בעצמי בלי מילים ... תזרמי כבר "... אני מנסה לזרום ... 16:30 - אנחנו נוסעים צפונה לכיוון בכרך . הדרך יפה ופסטורלית . הכל ירוק ופורח . נהר הריין שלאורכו אנו נוסעים , רחב ושקט . "כמה מים יש להם" , אנחנו אומרים במקהלה כמעט ... לאורך כל הדרך בתים ציוריים , טירות עתיקות שבנו שליטים קודמים , כרמים שעומדים על צלע ההר ( "איך הם מגיעים לשם" , אנו תוהים בקול ... זה יתברר לנו בהמשך... ) ובתוך כל אילו , בתוך כל היופי עוצר הנשימה הזה ... פסי הרכבת ... לאורך כל הדרך - פסי רכבת שמצמררים את כולנו ...
יום ראשון בבוקר 12.07.09 . תארו לעצמכם : שני זוגות . האחד : מסודר , מאורגן , דייקן , קצת לחוץ , טיפה היסטרי , אבל נחמד בסך הכל ... השני : מבולגן , אדיש , מאחר כרוני , זורם ... החיים עוברים לידו , אבל נחמד בסך הכל ... הנשים - אחיות . הגברים - בני זוגן . בקיצור : אחותי ואני ... תארו לעצמכם מצב שארבעת אילו נוסעים לחו"ל , לעשרה ימים - ביחד ... עשרה ימים , אחד בתוך השני ... המאורגן עם המבולגן , הלחוץ עם האדיש , הדייקן עם המאחר הכרוני , ( אולי נקנה להם מתנה שעון? לא יעזור... ). מתחיל בבוקר: 05:30 - אנחנו מחכים ארוזים ליד הדלת . והם? יש להם זמן ... המטוס - הרי לא ימריא בלעדיהם ... 06:10 - הם הגיעו . איחור לא גדול , יחסית אליהם ...בהנחה שקבענו ב - 05:45 ... קצת נזיפות ( מצידנו) , קצת התנצלות (מצידם) לא שזה יעזור לפעם הבאה ... ו... עפנו לשדה . אה ... לפני כן צריך לעבור ברמלה , לקנות לחם , שהרי הטיסה ביום ראשון בבוקר - וגיסי חייב לחם טרי ...(בהנחה שנמצא חנות פתוחה ...) . מצאנו . הגענו ב- 07:10 לשדה . טוב ... כאן נגזל ממני חופש הביטוי , גיסי למרות התכונות הפחות טובות שלו - יש לו גם כמה תכונות חיוביות , ומספר קשרים במקומות מסוימים שמקילים על החיים . למשל קשרים טובים בנתב"ג .( וכאמור דווקא את זה אסור לי לספר)... אם כי אומר בעדינות שתהליך הכירטוס שלנו היה מהיר מהמומצע ... 07:30 - יושבים במסעדה האיטלקית לארוחת בוקר .
08:15 - "יאללה לדיוטי פרי" - אומרת אחותי ואנחנו הולכות ... 09:10 - "ענת בראון , ענת בראון - צאי בבקשה מהדיוטי פרי ... טיסה 358 מחכה לך " ... כמובן שאין קריאה כזאת ברמקולים של נתב"ג , וחבל שאין ... אולי כך היה אפשר להוציא את אחותי מהדיוטי פרי בזמן ... ולחסוך את הריצה המטורפת למטוס ... כרגיל , אנחנו אחרונים ... אה - יש עוד זוג אחד אחרינו ... "את רואה? היינו יכולים להישאר עוד קצת" ... ממלמלת אחותי ... (מיותר לציין שלא קנינו כלום)... זהו . אנחנו במטוס . קפטן עמוס מברך אותנו בעברית ובאנגלית . לא יאומן , אנחנו באויר ... הסתיימו ההכנות , ההתארגנויות , הויכוחים הקלים ... הי אירופה ... הנה אנחנו מגיעים ... ( המשך יבוא ) ...
אז נכון , קצת באיחור ... לא חגגנו בתאריך הרשמי ... אבל חגגנו ואיזו חגיגה! זה התחיל משיתוף הפעולה שעשיתי עם המתנ"ס שלנו . אני בעד שיתופי פעולה , בכל תחום . זה תמיד מועיל , יש עוד מישהו שחושב איתך ובדרך כלל - השיתוף מניב משהו מוצלח ביותר . כמו שהיה אצלנו ... נכון שההתארגנות הייתה קצת לחוצה , התארגנו רק מספר ימים מראש , אבל התוצאה ... הייתה בהחלט משביעת רצון . מחוץ לספריה , היו מתנפחים ועשרות ילדים השתוללו שם , דוכנים רבים למימכר ספרים קישטו את הדשא הגדול שליד הספריה , דוכני אוכל וממתקים ואפילו כמה דוכנים למימכר בגדים . אם כבר , אז כבר ... ובתוך הספריה : תיאטרון בובות לילדים הצעירים . ההצגה המוצלחת :"מוקי ברוגז עם אמא " , ע"פ סיפרהשל ימימה אבידר - משכה כל-כך הרבה ילדים , ששלושת המזגנים שלנו , אשר עבדו במרץ רב - לא עמדו בעומס ... מעולם לא ראיתי את הספריה מלאה כל-כך ... והספריה שלנו , מלאה ברוך השם ... לדעתי היו שם יותר ממאה ילדים ואימהות ועגלות ... לא היה מקום לזוז ... אחרי שהסתיים התיאטרון , הגיע שי צ'רקה - המאייר הנערץ על כל ילדינו ... בהרצאה מרתקת תוך שילוב של איורים תוך כדי ... הוא שבה את ליבם של כל היושבים מולו . ילדים ומבוגרים ... שאח"כ , אפילו התווכחו מי יקבל את האיורים שהשאיר לי . בינתיים הם אצלי ... נראה מה אחליט לעשות איתם ... היה אירוע מרגש ומחמם את הלב . הצלחה גדולה , קיבלנו הרבה מחמאות . הנה חלק מה"רכבים" שהגיעו אלינו :
הרבה תודה למתנ"ס וביחוד לאילנה - ששיתוף הפעולה ביננו מוכיח את עצמו פעם נוספת ! תמונות נוספות כאן .
