רומיאו של ג'ולייט ...

נחתנו בשדה התעופה מלפנסה  במילאנו .
הייתי מצפה משדה התעופה של בירת האופנה של העולם לקצת יותר  ...
השדה  קטן ואפרורי ... אפילו לא מתקרב לנתב"ג הנוצץ שלנו ...
אבל זאת כמובן רק דעתי ...
אני מסתכלת סביבי , מנסה להבין מי הם חברי הקבוצה שאיתם אנו אמורים לבלות את כל השבוע הקרוב ...
מקווה בליבי שיהיו אלו אנשים נחמדים (התברר שהם היו מאוד נחמדים , אבל את זה עוד לא ידעתי באותו הרגע) ...
אוספים את המזוודות . היה שם רגע מוזר בשדה  התעופה ,  כשניגש אלינו פתאום אדם גבוה ושאל באנגלית :"מאיפה אתם"? ואנחנו ... בכלל בלי לחשוב פעמיים ענינו במקהלה :"מישראל"... הוא חייך והלך .
ואז התחילו לי דפיקות לב  וחשבתי לעצמי: "המצב הבטחוני כל-כך גרוע , רק לפני שבוע וחצי היה פיגוע מחריד בבורגס , איך אנחנו אומרים לו שאנחנו מישראל? הוא היה יכול להיות מחבל" ...
יצאנו מהשדה והתחלנו את הטיול בנסיעה לאורך עמק הפו . אזור מקסים . הכל טובל בירוק , שפע של מים .
נהר הפו זורם ומפתל לאורך 652 ק"מ. מקור הנהר באזור האלפים ובעשרות הק"מ הראשונים שלו הוא יורד כ- 1600 מטרים .
תחנה ראשונה : הארנה של ורונה ... אמפיתאטרון ענק שם מתקיימים מופעי קיץ מכל העולם . איזה יופי! איזו ארכיטקטורה ... אין מה לומר . איטליה היא פסגת הארכיטקטורה של העולם ... וגם זה , לדעתי כמובן ...
בנין העיריה עומד בקרבה רבה לארנה . מעליו מתנופפים ארבעה דגלים .
הדגל של האיחוד האירופי , דגל איטליה , דגל הארי המכונף - שהוא כמובן דגלה של ונציה אשר שלטה בכל האיזור והדגל של ורונה כמובן .
אנחנו מסתובבים קצת באיזור ופונים לחצרה של יוליה ...
רומיאו ויוליה ... כמה אגדות  נכתבו בהשראת סיפורים הטרגי ...
כמה סרטים נעשו בשם אהבתם הבלתי ממומשת ...
כמה הצגות תיאטרון הועלו ...
מעריצי רומאו ויוליה מאמינים שהמרפסת שבה התוודה רומיאו על אהבתו ,נמצאת בחזיתו של בית מהמאה  13 ...
יש סיכוי גדול שזאת רק אגדה ...סיפורם של רומאו  ואהובתו ג'ולייטה (כפי שהאיטליקים מכנים אותה) - הוא מחזה של שייקספיר שיתכן ואין שום קשר בינו ובין המציאות .  אבל כמה כייף להאמין ...
מול המרפסת המדוברת ניצב לתפארת פסלה של יוליה ...
יש אמונה חזקה הגורסת שכל מי שיאחז בפסל בצד הימני שלו - יזכה לאהבת עולם ...
אך מי שיטעה ויאחז בפסל בצידו השמאלי ... אוי ואבוי ... לא יזכה לכלום ...
אותי זה די שיעשע לראות את מאות התיירים מתגודדים מסביב לפסל ונוגעים בו אחד אחרי השני ...
אני הסתפקתי בלצלם ולהסתכל מרחוק ...
מי שמכיר אותי יודע שאין סיכוי בעולם שאני אגע במשהו שאלפי ידיים כבר נגעו בו ... מי יודע איזה מחלות מסתובבות שם ...
הסתובבנו קצת בגטו היהודי של ורונה . ראינו את בית הכנסת על שם ריטה רוזני , הפרטיזנית היהודיה . הלכנו לעיר העתיקה וראינו את המצודה של משפחת סקליג'רי אשר שלטה באיזור . בתוך המצודה נמצאים גם הקברים המהודרים של בני המשפחה .
כבר  ערב .
באיטליה, כמו בכל אירופה שעון הקיץ הוא של שעתיים ... אז מחשיך ממש מאוחר .
בשמונה בערב  אור היום מבלבל אותנו ...
התחלנו בנסיעה לכיוון המלון שלנו .
המלון ממוקם בעיירה סרמיונה ממש על אגם גארדה .
היה סיפור כשהגענו למלון ...
התברר שהייתה איזו טעות והכניסו אותנו לחדר קטנטן שמיועד ליחיד ...
"יופי ... חשבתי לעצמי כך אנחנו הולכים לחגוג את חתונת הכסף שלנו"...
לא סיפרתי קודם , אבל  בימים אלו אנחנו חוגגים עשרים וחמש שנות נישואים .
חשבתי שיהיה יפה לחגוג באיטליה ... אין כמו  ונציה והגונדולות שלה לחגיגות מסוג זה ...
והנה אני פה , מסתכלת על הכוך שדחפו אותנו לתוכו עם נוף ישר לכביש ...
ובא לי לבכות ...
אבל אל דאגה הכל נגמר בטוב  ...
אחרי מלחמה קצרה (האמת לא כל-כך קצרה)... עם פקידת הקבלה ואחריי שהמדריך (שהתברר אחר כך כאיש מקסים , אבל גם את זה לא ידעתי באותו הרגע) התערב לטובתינו , קיבלנו חדר אחר , קצת יותר גדול אבל עם נוף לאגם ...
מה שהיה הכי כייף בחדר הזה - זה החלון הגדול שלו , שדרכו יכולתי לקפוץ החוצה למרפסת רחבה ולראות את האגם עוד יותר מקרוב , לשמוע מלמטה את השיחות של אורחי המלון ... לדעת מי מהקבוצה יושב שם והאם כדאי לנו לרדת למטה להצטרף ... אף אחד מהאנשים בחדרים הסמוכים כנראה לא עלה על הרעיון הזה ... אז כשקפצתי מהחלון החוצה , הייתי שם לגמרי לבד ...

למחרת בבוקר התעוררנו ממש מוקדם בגלל שבאיטליה השעון מקדים בשעה ואנחנו גם ככה מתעוררים מוקדם ...
כבר בשש בבוקר ירדנו לאגם לראות את  הזריחה...
ואיזו זריחה יפה יש באיטליה ...
אולי חמישים תמונות של הזריחה , בפוזות שונות יש לי ...
למשמע מילות ההתפעלות שלי , אמר האיש שלי:"גם בישראל יש זריחה יפה"...
ואני עניתי לו ש... "ברור , אבל מתי לאחרונה ראינו את הזריחה בישראל"?! ...
הגברים התפללו שחרית  ואנחנו חיכינו להם לארוחת הבוקר .
הבוקר הראשון שלנו ביחד כקבוצה  היה  מאוד נחמד ...
אני עוד אספר על  אנשי הקבוצה - אבל בפוסט אחר ...
עכשיו אנחנו מתארגנים ונוסעים לונציה ...
יש לנו שעתיים בערך באוטובוס ,  יום ארוך של טיול ,  והמון ציפיות ...

המשך יבוא ...

*כל הפוסטים על הטיול נכתבים אחרי שחזרנו לארץ .