יום שבת, 7 בנובמבר 2009

אל תבכי נעמי...

. נעמי
.ילדה קטנה, חמודה 
 .צמה ארוכה משתלשלת לה מאחור  ועיני  שקד  ענקיות
 ...חיוך  ביישני  יש לה לנעמי , וכשהיא מחייכת ... כל העולם מחייך איתה
 .נעמי  אוהבת לקרא , אוהבת את הספריה שלנו
כל פעם כשאני שומעת מישהו מנסה לפתוח את הדלת של הספריה ומתקשה בכך , אני יודעת שזאת נעמי
ואני כבר לא קמה ממקומי במהירות , כדי לעזור לה לפתוח את הדלת , כבר הבנתי שבעצם העזרה שלי - אני לא  עוזרת לה ...  היא צריכה להתמודד לבד
וכמה שקשה לי להישאר במקומי ... אני עוצרת נשימה , וכשנעמי מתגברת על הדלת ונכנסת בריצה , ישר למדפים , לעיתים שוכחת לומר לי שלום ... אני אף פעם לא מתרגזת על השיכחה הזאת ... להפך , אני קוראת לה בקול (ולא משנה כמה  אנשים מקיפים אותי)... "הי נעמי , מה עניינים?"  והיא מחייכת אלי , את החיוך הענק שלה , זה שממיס את ליבי כל פעם מחדש... "בסדר" היא אומרת וכבר נעלמת בינות למדפים , אל הספרים האהובים עליה.
...אני מודה  שמדי פעם ילד כזה או אחר נכנס לי ללב קצת יותר מהשאר
כזאת היא נעמי הקטנה , נמצאת לה בליבי כבר הרבה זמן ... מאז שעוד הייתה בראשית בית הספר היסודי ורק  למדה לקרא
 ...יום חמישי   
כבר שמתי לב שהדרמות תמיד מתרחשות אצלנו ביום חמישי ... ואין לי הסבר הגיוני לכך 
 "?אבא של נעמי בטלפון :"הארי פוטר החמישי נמצא בספריה
 אני בודקת במחשב - וכן הוא נמצא . "נעמי תכף תבוא לקחת אותו , היא במתח . עכשיו היא קוראת את כל  .
 ...הסידרה של הארי פוטר " .הוא אומר לי , כאילו שאני לא יודעת מה נעמי קוראת
חברי הספרנים בוודאי מודעים לבעיה שלעיתים ספר מופיע במחשב - כנמצא בספריה , אבל בפועל הוא לא על המדף ...זה קורה מכל מיני סיבות . מישהו החזיר למקום , רק לא למקום הנכון , מישהו הניח אותו על אחד   השולחנות , אולי הוא בתיקון ... כל מיני סיבות . התוצאה היא לא נעימה .
... אמרתי שספר נמצא , והוא לא
... וזה מה שקרה באותו יום חמישי
. נעמי באה בשמחה ... ולא מצאנו את הספר על המדף
כמובן שיש לי מספר עותקים מכל אחד מספרי הארי פוטר , אבל במקרה הזה - זה לא עזר . לא היו עותקים   בספריה.
ראיתי את האכזבה על פניה של הילדה החביבה עלי ... "אנחנו נוסעים לשבת ואני רוצה את הספר , אני     במתח ... אני לא יכולה לחכות עד יום ראשון ", היא אומרת לי בקול עצוב . 
..."חכי שניה , בואי נבדוק איפה הוא , אולי מישהו מאחר , אני אתקשר ואבקש שיחזירו "
 .נעמי מחייכת בשמחה
 .אני בודקת , מגלה שאחד העותקים באמת באיחור  
 .אני מתקשרת אליהם , מבקשת שיחזירו
 .הם מסרבים  
 .לא סיימו לקרא
 .אני מנסה להסביר שהם מאחרים בהחזרת הספר וזה לא הוגן , בבקשה שיחזירו
 .אין עם מי לדבר
...מכל קהל הקוראים הנפלאים שלי , דווקא הספר הזה - נפל אצל משפחה לא מייצגת 
 .אני מסיימת את השיחה בהרגשת תיסכול גדולה  
 .זה מצב נדיר
 בדרך כלל כשאני מתקשרת ומבקשת ספר שנמצא באיחור - מיד הספר מוחזר בתוספת  התנצלות
 .נעמי מאוכזבת
 היא מתיישבת על הספה הקטנה בספריית הילדים . "זה לא פייר" היא אומרת . ואני רואה את הדמעות 
 ...בעיניה הגדולות
..."אל תבכי נעמי , זה רק ספר , אל תבכי"
 ...הדמעות שלה שוברות לי את הלב
 ...היא הולכת
... אני נשארת עם טעם מר ... אולי לא עשיתי מספיק
... אני מתקשרת שוב למשפחה , נענית בגסות ומחליטה לוותר
 .הטלפון מצלצל
 .אבא של נעמי
"?אולי תגידי לי אצל מי הספר ואני אדבר איתם"
 .אנחנו לא עושים דברים כאלו . לא אומרים אצל מי ספרים נמצאים
 .עזוב , אין טעם . אין עם מי לדבר " - אני עונה לו
.נעמי מאוכזת נורא " - הוא אומר לי
..." אני יודעת" , אני עונה לו - "תן לי שתי דקות ואני פותרת את הבעיה אוקי? תכף אני מתקשרת אליך בחזרה"
... המוח הספרני שלי , זה שמתוכנת לפתור בעיות - פועל במרץ
. אני מתקשרת הביתה , לבכורתי ... זאת שכל ספרי הארי פוטר שקניתי לה - נמצאים על המדף בחדרה
.תגידי , יש מצב שאת מרשה באופן חד פעמי להשאיל את הארי פוטר החמישי לנעמי?" אני שואלת
 אמא" , היא צוחקת מעבר לקו "אני מרשה להשאיל את הספרים שלי - זאת את שקבעת את הכלל שספרים  פרטיים שלנו לא משאילים 
אופס ... נכון , יש לי כלל ברזל ... אני מאוד רכושנית לגבי הספרים הפרטיים שלנו .  זה נובע מנסיון מר .עם   ספרים שהשאלתי ולא חזרו או שחזרו במצב פיזי רע מאוד. 
 ...טוב , נו ... אני קבעתי את הכלל ... אני יכולה לשנות אותו
 ...באופן חד פעמי כמובן
 .תוך דקות בכורתי מביאה את הספר שלה לספריה
אני מתקשרת לאביה של נעמי ומבשרת לו :"יש ספר!" מדמיינת  לעצמי את החיוך של הילדה כשתקבל את       הספר - זה עושה לי את היום.
 .אבא של נעמי לוקח את הספר בשביל בתו 
.הוא מאושר
.אני מאושרת
...נעמי מאושרת - שזה הכי חשוב
 ?וביום ראשון
 נעמי נכנסת בריצה לספריה , מחזירה את הספר של בכורתי ושואלת בנשימה עצורה:
   "?הארי פוטר השישי נמצא   בספריה

14 תגובות:

  1. יקרה שלי!
    איך שהתחלתי לקרוא את הפוסט ניחשתי את ההמשך ברור של תשאירי ילדה חביבה עליך במתח ותתני לה ספר מהבית, זאת הגדולה שלך!!!
    תמשיכי כך
    אוהבת אותך
    אמא

    השבמחק
  2. הי אמא ,
    את מנחשת אולי למי אני דומה ? :-)
    מי לימדה אותי להיות כזאת ? ...

    השבמחק
  3. פוסט מקסים ואת מקסימה.
    זה מה שאני אוהבת בספרנים. אנחנו רואים במקצוע שלנו גם שליחות ועובדים עם כל הלב והנשמה, למרות המשכורת המביישת וחוסר ההערכה הכללית למקצוע שלנו.
    את המשפחה המאחרת והגסת רוח הייתי שמחה ללמד לקח פעם. איך, אני לא יודעת. )-:

    השבמחק
  4. שרה,

    הסיפור כ"כ מרגש! כשקראתי את השורות הראשונות היה לי ברור שאין סיכוי שהילדה הזו יצאה מהספריה ללא הספר.

    ספרנים...איזה עם :)

    ירדנה

    השבמחק
  5. ביילע יקירה ,
    תודה רבה !
    כמה שאת צודקת , בעניין של השליחות .
    בעניין חוסר הערכה למקצוע שלנו - אני מרגישה שיש שינוי .
    פעם זילזלו במקצוע יותר ...
    כשהייתי ספרנית מאוד צעירה , זה גרם לי להמון תיסכול, היום כשאני יודעת כמה ידע יש לנו הספרנים- אני מאוד שלמה עם המקצוע שבחרתי לי ,ואני חושבת שככול שיהיו יותר ספרנים כמוך וכמו ירדנה - הערכה אלינו רק תגבר .
    בעניין המשכורת ... עזבי , נדון בזה במקום אחר .

    השבמחק
  6. ירדנה ,
    אתמול סיפרתי לרכזת תרבות שלנו על הפעילות המדהימה שערכתם בספריה שלך לילדים בקיץ .
    היית צריכה לראות איך העיניים שלה נצצו ואיך היא התפעלה .
    וכשהראיתי לה את התוכנה שכתבת עליה באחד הפוסטים
    microsoft office publisher -
    כל הילדים שהיו בספריה התקבצו סביבי כדי ללמוד ...
    אנחנו באמת עם :-) .
    תודה !

    השבמחק
  7. איך עושים עולם טוב יותר?
    אנשים פשוטים עם נשמה גדולה.
    המעשים הקטנים האלה מטביעים את חותמם לנצח.
    חבל שכה מעטים האנשים שחושבים ועושים כמוך.
    אבל כוחם עצום.

    השבמחק
  8. סיפור יפה, שרה!
    רק חבל שלא תמיד יש סוף טוב...

    השבמחק
  9. תודה עידית , זה נכון מה שאת אומרת .
    אבל , מבחינתי - אני משתדלת לעזור ל"סופים" - שיהיו טובים :-) ...

    השבמחק
  10. אמא, באמת שאין מילים..
    אני הייתי באותו יום בספריה..ואני זוכרת את המאמץ שלך, והרצון לנתינה אמיתית.
    אני מכירה את זה מקרוב ;)
    והכתיבה כמו תמיד מדהימה!! אני כ"כ נהנת לקרוא
    מה שאת כותבת!
    בקיצור, אין כמוך! ואת כבר יודעת..אני כל הזמן אומרת לך.
    נשיקות,
    שיר

    השבמחק
  11. שיר שלי הקטנה ,
    מקסימה ומפרגנת לאמא שלה :-) ...
    תודה!

    השבמחק
  12. היי שרה
    פוסט מקסים, קולח ומרגש.
    כמו אמך, גם אני ניחשתי מיד בהתחלה את סוף הסיפור..
    אין כמוך! כל הכבוד.
    אגב,
    האם בינתיים הספר הוחזר???...
    אילנה

    השבמחק
  13. אילנה יקרה , תודה !
    כן - הם החזירו לבסוף את הספר .
    אבל החוצפה שלהם ... זה משהו שבאמת לא קורה אצלנו הרבה .

    השבמחק