כמעט פספסתי את התאריך הזה ...
לא בגלל ששכחתי , דווקא זכרתי מצוין .
איך אפשר לשכוח את התאריך מלפני חמש שנים , בו העליתי את הפוסט הראשון בחיי???
זה היה פוסט קצר , פרי של למידה. מאותו קורס שבכלל לא התכוונתי ללכת אליו ...
הרבה דברים קרו בחמש השנים האלו מאז שהבלוג נולד .
אני חושבת שהדבר הכי משמעותי אולי שקרה הוא :שהבנתי שיש אנשים שממש קוראים את מה שאני כותבת ...
הרי כשהתחלתי לכתוב אי שם ב - 2009 , או בעצם אם נדייק כשהתחלתי לשתף , כי אני הרי כותבת מאז שהייתי בכיתה א' ... הייתי בטוחה שרק אני קוראת את מה שאני כותבת ...
אני ואימא שלי בעצם ...
אולי גם האחים שלי , מתוך נימוס ...
אולי גם האיש שלי , מסיבות השמורות עימו ...
אבל לאט לאט התברר לי , שכנראה אני טועה ...
ויש עוד אחד או שניים או יותר - שקוראים ומזדהים ...
פתאום התחלתי לקבל מיילים מאנשים שאני לא מכירה , שכתבו לי ...
מישהו ביקש לפרגן אחרי שתיארתי את זה ...
מישהו ביקש להקריא קטע שלי באירוע פרטי של המשפחה שלו ...
אנשים כתבו תגובות בבלוג , ואחר כך בפייסבוק כששמתי שם קישור ...
התחלתי למדוד את מספר הכניסות לבלוג דרך גוגל אנליסיקס , וראה זה פלא ... גם מחוץ לישראל הבלוג הזה נקרא ...
אני מודה שעם השנים, אני כותבת פחות . זה לא בגלל שאין לי מה להגיד כמובן ...
בעצם זה לא שאני כותבת פחות ... אני מעלה פחות לרשת .
אני כותבת למחברת שלי ...
זה בעיקר בגלל הלחץ והטירוף של החיים המודרניים ...
זה לא שאני מתלוננת שאין לי זמן ,
יותר שאין לי כוחות נפש .
כל מי שמכיר קצת את אופן הכתיבה שלי יודע עד כמה אני משקיעה בכל פוסט ופוסט ...
ולמרות שהמורה המיתולוגי , היקר שלי טען :"שלכתוב פוסט לוקח עשר דקות" ...
אז בפועל ... לי זה לוקח הרבה יותר זמן ...
אז נכון שאם שמים את מידת ההנאה שאני מפיקה מהכתיבה אל מול מידת ההשקעה ...
יש סיכוי שמידת ההנאה גדולה יותר ...
יכול להיות שאני צריכה להתאמץ קצת יותר .
יום הולדת חמישי לבלוג ...
כשאמרתי לבתי הצעירה שהיום הזה מתקרב היא קפצה כנשוכת נחש :"את חייבת לכתוב משהו! חייבת!"
הזכירה לי את הקוראת מספר אחת שלי , שכבר לא נמצאת פה ...
זאת שהייתה נכנסת שלוש פעמים ביום לבלוג , לבדוק האם כתבתי משהו חדש ...
וכשהייתה מגלה שלא , הייתה מתקשרת אלי מאוכזבת :" נו ... תכתבי כבר משהו ... מזמן לא כתבת"...
זה עוד דבר שהשתנה פה בשנים האחרונות ...
אימא שלי כבר לא פה . ומי שעוקב אחרי הבלוג יודע שגם על זה הרביתי לכתוב .
אז הבטחתי לילדתי הצעירה שהיום הזה לא יעבור בשקט , שאני אציין אותו .
שאציין שכבר חלפו להן חמש שנים מאז שהבלוג נולד .
וכמו בשיר :"חמש שנים על מיכאל חלפו בריקודים" ... אולי זה הזמן להעלות אותו כתה .
את הבלוג ...
אולי אני צריכה לקחת הילוך קצת יותר גבוה בכתיבה .
אז לכבודן של שתי הקוראות הנאמנות ביותר שלי : שתי הבנות שלי , ולזכרה של הקוראת מספר אחת שלי ,
אני חוגגת לו לבלוג יום הולדת .
יום הולדת שקט .
בלי עוגה וריקודים .
יום הולדת חמישי , של הרבה פוסטים מאחור , הרבה נושאים שהעליתי והבעתי את דעתי עליהם .
נושאים שהשתדלתי לא לפגוע באף אחד - גם אם הם בערו בי והנושא היה בנפשי .
מה אני מאחלת לו ולי?
שהרי שנינו חוגגים ביחד :-)
אני מקווה להמשיך לכתוב עוד הרבה פוסטים, אני מקווה שהרבה אנשים יקראו ויגיבו .
שהרי כל בלוגר אוהב את התגובות .
אני מקווה לכתוב גם אם אין לי חשק וגם אם אני עייפה .
לא לוותר לעצמי , כי האמת היא שאני כל כך נהנית מהמוצר המוגמר ... שחבל לפספס!
לא בגלל ששכחתי , דווקא זכרתי מצוין .
איך אפשר לשכוח את התאריך מלפני חמש שנים , בו העליתי את הפוסט הראשון בחיי???
זה היה פוסט קצר , פרי של למידה. מאותו קורס שבכלל לא התכוונתי ללכת אליו ...
הרבה דברים קרו בחמש השנים האלו מאז שהבלוג נולד .
אני חושבת שהדבר הכי משמעותי אולי שקרה הוא :שהבנתי שיש אנשים שממש קוראים את מה שאני כותבת ...
הרי כשהתחלתי לכתוב אי שם ב - 2009 , או בעצם אם נדייק כשהתחלתי לשתף , כי אני הרי כותבת מאז שהייתי בכיתה א' ... הייתי בטוחה שרק אני קוראת את מה שאני כותבת ...
אני ואימא שלי בעצם ...
אולי גם האחים שלי , מתוך נימוס ...
אולי גם האיש שלי , מסיבות השמורות עימו ...
אבל לאט לאט התברר לי , שכנראה אני טועה ...
ויש עוד אחד או שניים או יותר - שקוראים ומזדהים ...
פתאום התחלתי לקבל מיילים מאנשים שאני לא מכירה , שכתבו לי ...
מישהו ביקש לפרגן אחרי שתיארתי את זה ...
מישהו ביקש להקריא קטע שלי באירוע פרטי של המשפחה שלו ...
אנשים כתבו תגובות בבלוג , ואחר כך בפייסבוק כששמתי שם קישור ...
התחלתי למדוד את מספר הכניסות לבלוג דרך גוגל אנליסיקס , וראה זה פלא ... גם מחוץ לישראל הבלוג הזה נקרא ...
אני מודה שעם השנים, אני כותבת פחות . זה לא בגלל שאין לי מה להגיד כמובן ...
בעצם זה לא שאני כותבת פחות ... אני מעלה פחות לרשת .
אני כותבת למחברת שלי ...
זה בעיקר בגלל הלחץ והטירוף של החיים המודרניים ...
זה לא שאני מתלוננת שאין לי זמן ,
יותר שאין לי כוחות נפש .
כל מי שמכיר קצת את אופן הכתיבה שלי יודע עד כמה אני משקיעה בכל פוסט ופוסט ...
ולמרות שהמורה המיתולוגי , היקר שלי טען :"שלכתוב פוסט לוקח עשר דקות" ...
אז בפועל ... לי זה לוקח הרבה יותר זמן ...
אז נכון שאם שמים את מידת ההנאה שאני מפיקה מהכתיבה אל מול מידת ההשקעה ...
יש סיכוי שמידת ההנאה גדולה יותר ...
יכול להיות שאני צריכה להתאמץ קצת יותר .
יום הולדת חמישי לבלוג ...
כשאמרתי לבתי הצעירה שהיום הזה מתקרב היא קפצה כנשוכת נחש :"את חייבת לכתוב משהו! חייבת!"
הזכירה לי את הקוראת מספר אחת שלי , שכבר לא נמצאת פה ...
זאת שהייתה נכנסת שלוש פעמים ביום לבלוג , לבדוק האם כתבתי משהו חדש ...
וכשהייתה מגלה שלא , הייתה מתקשרת אלי מאוכזבת :" נו ... תכתבי כבר משהו ... מזמן לא כתבת"...
זה עוד דבר שהשתנה פה בשנים האחרונות ...
אימא שלי כבר לא פה . ומי שעוקב אחרי הבלוג יודע שגם על זה הרביתי לכתוב .
אז הבטחתי לילדתי הצעירה שהיום הזה לא יעבור בשקט , שאני אציין אותו .
שאציין שכבר חלפו להן חמש שנים מאז שהבלוג נולד .
וכמו בשיר :"חמש שנים על מיכאל חלפו בריקודים" ... אולי זה הזמן להעלות אותו כתה .
את הבלוג ...
אולי אני צריכה לקחת הילוך קצת יותר גבוה בכתיבה .
אז לכבודן של שתי הקוראות הנאמנות ביותר שלי : שתי הבנות שלי , ולזכרה של הקוראת מספר אחת שלי ,
אני חוגגת לו לבלוג יום הולדת .
יום הולדת שקט .
בלי עוגה וריקודים .
יום הולדת חמישי , של הרבה פוסטים מאחור , הרבה נושאים שהעליתי והבעתי את דעתי עליהם .
נושאים שהשתדלתי לא לפגוע באף אחד - גם אם הם בערו בי והנושא היה בנפשי .
מה אני מאחלת לו ולי?
שהרי שנינו חוגגים ביחד :-)
אני מקווה להמשיך לכתוב עוד הרבה פוסטים, אני מקווה שהרבה אנשים יקראו ויגיבו .
שהרי כל בלוגר אוהב את התגובות .
אני מקווה לכתוב גם אם אין לי חשק וגם אם אני עייפה .
לא לוותר לעצמי , כי האמת היא שאני כל כך נהנית מהמוצר המוגמר ... שחבל לפספס!
