יום רביעי, 25 בפברואר 2009

"בשביל זה למדתי כל-כך הרבה שנים?"...

יום חמישי . שבע וחצי בערב . אחרוני הקוראים הלכו הביתה , ואני מסתכלת ביאוש על ספרית הילדים שלי ...ספרים מפוזרים על הריצפה , מדפים הפוכים , מישהו הזיז את כל פינת הישיבה לקצה הרחוק של הספריה... מה היה לו לעשות שם?...
ואז ...
אז מתגנבת לה המחשבה שחונקת אותי תמיד :"בשביל זה הלכתי לאוניברסיטה? בשביל זה אני מקפידה ללמוד ולהתעדכן כל הזמן? בשביל זה?בשביל להרים ספרים מהריצפה??
אבל לפני שאני נותנת למחשבה הזאת להשתלט עלי ...אני נזכרת בנערה החמודה שמגיעה בקביעות לספריה , מחכה בסבלנות שאתפנה ומבקשת בקול שקט :"את יכולה להמליץ לי על ספרים?"
ואני כמו כל שבוע עונה לה בחיוך :"בשמחה" .
ואז , אנחנו מסתובבות ביחד בין המדפים וכל ספר שאני בוחרת - היא לוקחת . בלי להגיד :"לא בא לי ... לא נראה לי ... לא רוצה..." ואנחנו מנהלות שיחה על הספרים.
היא כנראה סומכת עלי , הילדונת הזאת .
עובדה .
אנחנו עושות את אותו דבר , כל שבוע - כבר שבועות רבים .
ואז אני נזכרת בעוד משהו : בסטודנט שהגיע לכאן לפני זמן מה ובמבט מוטרד מאוד אמר לי :"יש לי עבודה להגיש , לתואר ראשון , לא מצאתי כלום באינטרנט , אני כבר חייב להגיש"...
ואני שואלת:"מה הנושא ? חכה שניה"...
והוא מחכה ...ודי מהר , הוא מביט בי במבט נדהם נוכח התוצאות של חיפושי : "מה... מה עשית? איך חיפשת? איפה מצאת את כל זה?"...
ואני עונה:" בוא , שב , תלמד "....
ומראה לו איך לחפש כדי למצוא .
הוא מגיע כעבור חודש וחצי , עם הציון , להראות לי : 97 .
ועוד זכרון?עבודת הגמר שקיבלתי עותק ממנה עם הקדשה: "שרהל'ה , מה הייתי עושה בלעדייך?"...
ו... תוך כדי המחשבות הללו שמגרשות את המחשבה הראשונית שלי ...אני שמה לב , שאספתי כבר את כל הספרים , עוד שניה הם יהיו במקום ו... הכל בסדר .
לא נורא שאני לומדת כל הזמן ... גם אם בימי חמישי כנראה אמשיך לאסוף ספרים מהריצפה ...

יום חמישי, 19 בפברואר 2009

"ואני... בכלל לא התכוונתי לבוא לקורס הזה"...

"רציתי להודיע לך שהקורס שנרשמת אליו , התבטל". כך אומרת לי ציפי מ"מרכז ההדרכה לספריות " .
"מה התבטל? אני נדהמת . הרי נרשמתי בזמן , עשיתי הכל כמו שצריך והכל היה בסדר"...
"התבטל , ממשיכה ציפי , פחות מדי נרשמים , את יודעת ...אולי תרשמי לקורס אחר במקום?...
"מה קורס אחר , ציפי , אני נאנחת , לא מצאתי ענין בשום קורס אחר בחוברת שלכם" ...
"אל תגזימי ממשיכה ציפי באסרטיביות , בואי נעבור על הקורסים ביחד , ונמצא לך קורס"..
"אין סיכוי , אני מתעקשת , אין".
אבל ציפי , בסבלנות ראויה לציון ממשיכה:"הנה קורס מדליק :"ספרים וסיפורי מסע ברשת"...
" עזבי ציפי , אני עונה , לא מענין! מה כבר אפשר ללמוד בקורס הזה?..."
אך היא , לא מוותרת : "מה אכפת לך? המרצה מצוין"...
וקצת בלית ברירה אני נרשמת לקורס: "ספרים וספורי מסע ברשת ". מרצה:
יגאל חמיש .
ואני ממשיכה לחשוב לעצמי:" מה כבר אלמד שם?"...
נו , ומה אגיד לכם עכשיו , כשאני כבר מסיימת את הקורס , אם לצטט את דבריו של המרצה(הבאמת מצוין , כדברי ציפי) ,
החיים שלי נחלקים לשניים: לפני שלמדתי את הקורס הזה ... ואחרי שלמדתי את הקורס הזה...
למדנו על היישומים הרבים שיש לגוגל , קיבלנו רעיונות מצוינים כיצד לרתום את היישומים הללו לטובת אטרקטיביות הספריה שלנו .
למשל: לקיים שעת סיפור באמצעות
Google Earth . להראות לילדים סיפור מסע , על המפה . אחר-כך כולם ירוצו לקרא את הספר ...

למדנו על
Google maps , וכמו שתראו במפה שיצרתי , אפשר לקחת סיפור מסע , ליצור את המסלול של המפה בעזרת סמנים , בכל סמן להכניס מידע , קישור , או סרט מ You Tube .
ולהלן המפה שיצרתי בעקבות ספרו הנהדר של הסופר :ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום" .
אני ממליצה להקליק על המילים מתחת למפה ולהגיע למפה הגדולה , כך תוכלו להנות יותר מכל המידע שיש בה:

הצג מפה גדולה יותר


למדנו להשתמש ב-
RSS באמצעות Google Reader, אשר מאפשר לנו לקרא את המידע שמעניין אותנו באמת ולא לטבוע בים המידע שהאינטרנט מציע לנו .
הכרנו את היישום
Panoramio , אשר ע"י הרשמה ופתיחת חשבון מאפשר להעלות תמונות מטיולים שלנו , למקום הרלוונטי על המפה של גוגול .ואם תקליקו כאן - תוכלו לראות שתי תמונות שלי - מהטיול שעשינו לסלובניה-קרואטיה - על המפה .
למדנו על היישום (המופלא בעיני)
Google Earth , שמאפשר לנו לטייל בעולם - מבלי לקום מהכסא .אנו יכולים להנות מהרבה מאוד שכבות מידע כמו : מבנים בלת מימד , כבישים , תחבורה ציבורית ועוד .
למדנו להפוך את Google Earth ל -
Google Sky ול - Google Moon - כאן אפשר לבחון את גורמי השמיים הנמצאים מעל הנקודה שממנה עברנו מ- Google Earth .
תוך כדי הקורס גוגל השיקו את הגירסה החדשה של
Google Earth , המאפשרת עוד שכבת מידע מרהיבה באוקיינוס .
גם ב -Google Earth לנעוץ סמנים במקומות נבחרים , ולהכניס מידע וסרטים .
אפשר "ללכת" על ציר הזמן ולראות מקומות בפרספקטיבה היסטורית . (היה מאוד מעניין לראות את פרוייקט הדקלים בדובאיי בשלבים שונים של העבודה) .
אפשר "להקליט" , מסע פרטי משלנו - ולראותו על התוכנה . וכפי שהסתבר לי , גם את זה - אפשר "לשתול" בתוך הבלוג .

קיבלנו טעימה קצרה מתוכנת
Microsoft WorldWide Telescope , המאפשרת צפיה ולמידה על גורמי השמים , באופן מעמיק . כלי נהדר לכל המתעניינים באסטרונומיה , מצוין למורים לגאוגרפיה- אנציקלופדיה ויזואלית ממש .

היריעה תקצר מלהכיל את כל מה שלמדנו , אכן צדקה ציפי ...
יגאל הדביק אותנו בלהט שלו והתגלה כמורה - שמאוד רוצה ללמד ...
מה שהוא לא יודע , ולא נגלה לו כמובן זה שלמדתי ממנו דברים , גם כשהוא לא התכוון ללמד ...
אני נהניתי .
וכששואלים אותי :"מה למדת בקורס?"
אני עונה בחיוך :"מה זאת אומרת? להיות מקצוענית כמובן"...
תודה לציפי שהתעקשה ... והרבה תודה ליגאל .

יום ראשון, 8 בפברואר 2009

"תביאי את נגה , שתעשה בלגאן בספריה"...

נגה היא ילדה מקסימה . שובבה , צוחקת , משתוללת .
ילדה .
עוד לא בת חמש .
נגה מאוד אוהבת לבוא לספריה .
היא אוהבת במיוחד , מדף ספציפי...
את המדף שעליו עומדת סדרת "חלומות מתוקים" ... המדף הזה ,הוא בדיוק בגובה של נגה . היא נכנסת לספריה , רצה למדף ... ולפני שהספקתי לצייץ ... כל הספרים על הרצפה ... והיא מסדרת אותם בריבועים , בערמות , כאילו משחקת בפאזל . ילדה יצירתית בלי שום ספק .
ואני? מסתכלת על הקטנטונת הזו , שמגיל מאוד צעיר מחבבת להפוך מדפים עם ספרים , וכמובן שאינני כועסת עליה. איך אפשר?
אני כועסת על אימא שלה! אימא של נגה , חברתי הטובה , שעומדת בנחת , בוחרת לעצמה ספרים – וממש לא מתרגשת ממה שבתה עושה . "נו אני תכף אסדר אחריה"... כך היא אומרת כלאחר יד, ונגה שגאה מאוד בעצמה – פונה לטפל בעוד מדפים ...
ככה זה נראה , בכל פעם שנגה ואימא שלה מגיעות לספריה .

לפני חודש נכנס אחד הילדים לספרייה ואמר לי :" הייתה תאונה בישוב . נפגעה ילדה בת חמש , אולי את יודעת מי זאת?" בלי נשימה התחלתי להעביר לי בראש את כל הילדות בנות החמש שיש לנו בישוב ...
אחרי שעתיים קבלתי ס.מ.ס. מהבת שלי . נגה . זאת נגה .
אין לתאר מה עבר לי בראש ובלב באותן דקות שניסיתי להבין מה קורה .
נגה נפגעה בקרסול , פגיעה קשה . היא תצטרך עוד לעבור ניתוח , ותהיה מוגבלת לתקופה מסוימת . אבל היא תהיה לגמרי בסדר . בינתיים אימא שלה , לוקחת אותה בעגלה ממקום למקום .
ואני? בפעם האחרונה שפגשתי את אימא של נגה אמרתי לה: "תביאי את נגה , שתעשה בלגאן בספריה ... רק תביאי אותה "...

יום ראשון, 1 בפברואר 2009

"אבל אין לי מנוי בספריה"...

אומרת לי האישה הצעירה שעומדת מולי .
יום חמישי , שש בערב , הספריה הומה אנשים .
"אני צריכה להגיש עבודה ותראי מה מצאתי , מדף שלם שכאילו חיכה רק לי ... ובמכללה לא מצאתי כלום ... אבל אין לי מנוי
בספריה..." היא ממלמלת .
"אל תדאגי" , אני מחייכת אליה, "אתן לך את הספרים" .
"באמת?" עיניה מאירות , "אפילו שאני לא רשומה?" ...
והיא ממהרת לשולחן , לוקחת את הטלפון הנייד שלה ומתקשרת:"אתה שומע , הספרנית תיתן לי את הספרים . כן , אני יודעת שאין לי מנוי , מסתבר שזאת לא בעיה כזאת גדולה בספריה כאן"...
אני שומעת אותה בחצי אוזן , כאמור יום חמישי היום ... אני מוקפת אנשים שזקוקים לעזרתי ,
ואני מחייכת לעצמי ...
אתם מבינים?
את הכללים , אני קבעתי . אני גם יכולה לשנות אותם לפי הצורך ...
והאישה הצעירה? ביום ראשון תבוא להירשם , בזה אין לי ספק .
והספרים שכל כך שימחו אותה?
הנה הם :
כאן , כאן ,כאן וגם כאן .