יום שבת, 16 בפברואר 2013

הידד לטכנולוגיה...

זה היה די פתטי אני מודה ...לצאת מהחנות בדילוגים ובקריאות שמחה ...
אני יודעת שהאישה המוזרה ( אני )  והצוהלת , משכה אליה כמה מבטים וכמה גבות הורמו אפילו למראיה ,  אבל לא יכולתי להתאפק .
אחרי הרבה התלבטויות והרבה מחשבות , אחרי  הרבה בעד  והמון נגד ...
החלטתי להצטרף למין האנושי  ובאיחור לא אלגנטי בכלל , לקנות לעצמי סמארטפון ...
למה בעד?  זה הרי ברור .  להיות מעודכנת , לצעוד עם הקידמה והטכנולוגיה , להיות כמו כולם ...
למה נגד?  כי קודם כל הסתדרתי טוב מאוד בלי . אז בשביל מה?
זה נכון שכולם אמרו לי , שברגע שאני אתרגל לפלא החדש , לא אבין איך הסתדרתי קודם , וכנראה שהם צדקו , אבל באמת  שלא היה לי חסר .

הסיבה השנייה והפרוזאית משהו היא ... שפשוט אני כל-כך אוהבת את מכשיר הטלפון הנייד הישן והלא מתקדם שלי , שממש היה קשה לי לוותר עליו .

הסיבה השלישית והכי אמיתית אני חושבת  היא : שגם ככה אני מכורה קשות לטכנולוגיה .  למחשב , ללפטופ .  לפעמים נדמה לי שאני מבלה ברשת יותר שעות מאשר אני נמצאת בעולם האמיתי ...אז להוסיף על זה עוד סמארטפון שהוא כמובן מחשב לכל דבר ,  נראה לי  שאני בכלל אתנתק מכל מגע אנושי ...

אתם יודעים , יש מרפאות מיוחדות בבריטניה שמטפלות באנשים שמכורים לטכנולוגיה ... גם לפני הסמארטפון יש חלקים  במשפחה שלנו שחושבים שצריך לשלוח אותי דחוף לשם ...
האמת היא שמה ששבר אותי היה הוואטצאפ .   מכירים נכון?  אפליקציה מתוקה להפליא שאפשר לתקשר דרכה בחינם , ומה שהכי כייף בה זה שאפשר לבנות קבוצות , ואז מתקשרים עם כמה אנשים ביחד .  אז אחרי שהבנתי שאחיי משתעשעים להם בקבוצת  משפחה – בלעדי...  החלטתי שזה ממש לא יעלה על הדעת!  קבוצת משפחה בלעדיי ...
ופתאום כל-כך התחשק לי מכשיר חכם ...  פשוט לא שלטתי  בעצמי, והלכתי לקנות .
זהו .
עכשיו אני מתקדמת באופן רשמי . מחוברת בכל מקום לכל מקום ו... אז התחילו הבעיות .
הבעיה הראשונה התגלתה בפעם הראשונה איתו , כשרציתי לנסוע  באוטו שלי לאנשהו ...
"איך לעזאזל אני מחברת את הדבר הזה לבלוטוס  של האוטו"?  אני שואלת את עצמי ...   את הטלפון הישן חיברתי בשנייה . לא היו יותר מדי אופציות . אבל החבר החדש והנוצץ שלי ... זה כבר סיפור אחר .
"אימא תשחקי איתו " .   כך הקטנה שלי ... היא הראשונה אצלנו בבית שקיבלה סמארטפון מתנה מסבא . והיא אלופה , אין דברים כאלה ... "תיזהרי על האצבעות שלך "... אני מעירה לה תמיד , "שלא תקבלי נקע מרוב המהירות שהן זזות על הסמארטפון"...

לדור שלהם אין בעיה . הם הרי נולדו מחוברים לחיבור אלחוטי . הדור הזה שכבר מהגן שיחקו עם משחקי מחשב , כמו שאנחנו היינו אלופים בדוקים ...  הם לוחצים פה , מזיזים שם ... והכול עובד  להם כמו שעון שוויצרי ... "שיחקתי" , אני עונה לה .  "לא עובד"...
טוב , זאת לא בדיוק האמת .  הסמארטפון חדש ונוצץ ... אני לא רוצה לקלקל אותו חלילה ...

מזל שאחותי  קצת יותר נועזת ממני ... לחצה פה , החליקה שם והמכשיר התחבר לבלוטוס ...  יופי , סוף סוף אפשר לנסוע ברוגע . (לפני שמצאנו את החיבור , נאלצתי לעצור בצד כדי לקבל  שיחות , שזה מסוכן כשלעצמו ... אבל הכי מרגיז היה שגם את הרמקול , לקח לי זמן למצוא)...
בעיה נוספת התגלתה כשהבנתי שאמנם אני מחזיקה מעצמי מתקדמת טכנולוגית (יחסית לגילי) ... אבל מסתבר שבזמן שסירבתי להתחבר לעולם האמיתי של הסמארטפונים  העולם הלך עוד כמה מאות צעדים קדימה , ואני נותרתי מאחור .  אין ברירה אלה להיעזר  בילדה הקטנה שלי , שהיא כנראה כבר לא כל-כך קטנה ... ולא תמיד יש לה עצבים לאימא שלה , מה לעשות ...

אז אנחנו יושבים בערב בסלון ...  ואני לא מפסיקה לשאול שאלות ...  "אוף אימא , נסי לבד . אמרתי לך כבר , תשחקי איתו .  ככה תלמדי "...  כך הקטנה .  "וחוץ מזה אימא , את ממש מכורה אולי תעזבי אותו קצת?"...   ממשיכה הקטנה שלי להטיף לי מוסר ... זאת שקמה בבוקר עם המכשיר החכם שלה , הולכת איתו לישון , ויש לה גם מטען נייד עבורו שחלילה לא תתקע באמצע הדרך בלי סוללה ...

אני הרי ידעתי שזה יקרה !  ידעתי שאם יהיה לי מכשיר חכם הוא יהפוך לאחד האיברים החיוניים בגוף שלי ... "אימא"!   מישהו קורא לי ...   אופס , לא שמעתי .  "מה"?  אני מרימה את בבהלה את הראש מהמכשיר . לא נעים ...  הבנות צריכות אימא ...  הבעיה שכל צפצוף מהווטצאפ מקפיץ אותי בחזרה אליו ...   טוב די זהו !  אני מחליטה לכבות את הרשת האלחוטית ולהתנתק קצת מהעולם האמיתי , וירטואלי , רשתי  ...  קצת שקט .  סלון , בנות , כוס קפה  וזהו ...  זאת הבעיה של הדור הזה . אנחנו כל הזמן מחוברים למשהו ... כבר  שכחנו מה זה סתם ערב שקט , בבית , בחיק המשפחה .  אז אחרי שאני כיביתי את הרשת האלחוטית שלי וככה עשו גם כל בני הבית  , גם אלו שמקטרים עלי ... היה לנו ערב שקט ונחמד ביחד .