יום שישי, 19 בספטמבר 2014

בואו נדבר קצת על פייסבוק..

כבר זמן מה שאני מתלבטת אם לכתוב את הפוסט הזה ...
הוא יושב לי בלב , בנשמה ומטריד אותי .
הצד ההגיוני, הרציונאלי שלי אומר:"עזבי . בשביל מה? עזבי . אין צורך . סתם תכנסי לפינה של ביקורת . עזבי, לא צריך!" ... הצד האמוציונאלי שלי (שהוא כנראה הצד החזק אצלי) אומר:  "בטח שצריך ! תגידי מה שאת חושבת . למה לשתוק? הכי גרוע זה לשתוק כשיש משהו שמפריע לך "...
ואני מתלבטת מודה ...
לפני שבוע אמר לי אהובי בשיחה נוקבת שניהלנו , אחרי שעשיתי משהו שהיה מאוד לא מקובל עליו ... "לא תמיד צריך להגיד את האמת!" ואני עניתי לו בכעס גדול :"תמיד צריך להגיד את האמת!" ...
והוא ענה לי בשקט המופלא שלו :"את טועה. לא תמיד צריך להגיד את האמת"...
אז יש ויכוח .
ביני לבין עצמי .
אם לכתוב את השורות הבאות או לא ...

יאללה בואו נתחיל ...
בואו נדבר על הסלידה העמוקה שלי מפייסבוק.
בואו נדבר על הבחילה הקיומית שיש לי מהפלטפורמה הזאת .
בואו נדבר על מציאות וירטואלית, שקרית,שטוחה ולא אמיתית .
אבל בואו נתחיל מהסוף דווקא ...
שכן , לפחות אחד מידידי קופץ עכשיו ממקומו ואומר :" איזו צבועה ... יש לך פרופיל בפייסבוק, מה את מקשקשת " ...
אז ככה : אם יש משהו שאי אפשר להגיד עלי הוא :"צבועה" ... כל מי שטיפה מכיר אותי יודע ...שמה שיש לי בלב - יש לי בפה .
וכמו שאהובי טוען - זה לא תמיד טוב .
אבל זאת אני .
אני לא חושבת שבגילי המופלג - אשתנה .
אז נכון, יש לי פרופיל בפייסבוק .
פתחתי אותו יחסית ממש לא מזמן , אתם מוזמנים לבדוק . במשך תקופה ארוכה ארוכה, הצהרתי שאני לא מצטרפת לרשת החברתית. שזה נורא בעיני הציבוריות יתר הזאת, ואני לא מוכנה להשתתף בזה . רבים מחבריי ניסו לשכנע אותי להצטרף , וזכו לקבל את "נאום" הנגד שלי ...
אבל גם אני יודעת שיש דברים שכבר נמצאים פה והם לא יעלמו ... מה ששבר אותי וגרם לי בכל זאת לפתוח פרופיל , הוא סיבה פרוזאית לגמרי ... וזה עוד לפני שהיה לי סמארטפון ...
אחי היקר והאהוב , זה שבחר לחיות את חייו בארץ אחרת - העלה לפרופיל שלו תמונות מטיול אופניים שעשה עם חבריו במדבר מוהאבי... הבנות שלי התעייפו מהאימא המעצבנת שמבקשת כל רגע לראות עוד תמונה ועוד תמונה ..
אז עשיתי מעשה ... ופתחתי לי פרופיל.
בגלל דרורי .
כדי לראות את התמונות שלו ...
זאת הסיבה . טיפשית ככול שתהיה.
אפילו כתבתי על זה פוסט בזמנו ...
אם תסתכלו טוב בפרופיל שלי , תראו שיש שם ממש מעט חברים , וגם חצי מהם זה ספריות ציבוריות ...
הנה עוד עניין גדול לסלידה שלי ...
"חברים" ...
לעולם אינני מאשרת חברות לאדם אותו אינני מכירה . כמו שלא אכניס לסלון שלי , אדם שאותו אינני מכירה . על אותו משקל .
והקטע הזה של חברים ...
כאילו מה נסגר איתכם ?? אם יש למישהו 2000 חברים זה עושה יותר נחשב ממישהו שיש לו 100 חברים?
רבאכ  תתעוררו ... זה לא באמת חברים שלכם!! אלו אנשים שאישרתם, אתם לא באמת מכירים אותם !!!
יש אצלי רשימה של כמה עשרות אנשים שביקשו ממני חברות ועדיין מחכים לאישור .
אל תעלבו . זה לא יקרה ...
שלא לדבר על תמונות פרופיל ...
זה בכלל קטע שהורס אותי כל פעם מחדש ...
אני מכירה לפחות שלושה אנשים מבוגרים ממש ... ששמו תמונות בוא נגיד בעדינות , מגיל שתיים עשרה וחצי ....
את מי אתם מרמים ??
שלא לדבר על הפדופיליה שיש לה פריחה מאז הרשת החברתית , על הרמאים, המתחזים והשקרנים שנמצאים שם .
לפני תקופת מה שאלתי ידיד , (שהוא במקרה שוטר , במקרה במחלקת המחשבים במשטרה) שאלה בעניין פייסבוק וככה ניהלנו שיחה קצרה והוא אמר לי שתשעים אחוז מהתלונות שהם מקבלים , קשורות לרשת החברתית ...
באחד הכנסים שלנו , שמענו הרצאה של גלעד האן
חוקר , שמתעסק בפשיעה באינטרנט וברשת החברתית ...
תאמינו לי יצאתי חיוורת מההרצאה הזאת . כדאי לכם לשמוע אותו ...

אז נכון , יש גם דברים טובים .
אני מודעת אליהם . לרשת יש כוח , אפשר לעשות מהפיכות . להעביר מידע במהירות .
אבל מה שאני טוענת זה שהחסרונות עולים על היתרונות .
לפעמים ממציאים משהו בכוונה ממש טובה, והשימוש שנעשה בו אחר כך - הוא הרסני ביותר.
ראו ערך הדינמיט ...
והקטע שהכי הורס אותי ...
" ראיתם כמה הרבה לייקים עשו לי?" ...
כאילו שתמצית חיינו נכנסת לתבנית ה"לייק".
עשו לך לייק - משמע אתה קיים ...
אז נכון שזאת דרך לתקשר ... דרך איומה בעיני. אני רואה את הנערות בספרייה , כל אחת במחשב מתקשרות דרך הפייסבוק ...
הלו !! אתן יושבות אחת ליד השניה ...
דברנה !!!  אפשר לעשות שימוש גם בקול , לא רק באצבעות !!
מה שעוד רציתי להגיד הוא...  שיש חיים בעולם האמיתי ... אולי לא שמתם לב , אבל יש .
ה" חברים" בפייסבוק הם לא העולם האמיתי .
בעולם האמיתי שלי, יש את פנינה חברתי הטובה ... שבפעם הלפני אחרונה שנפגשנו ...
ישבנו במטבח שלי והיא סיפרה לי משהו .
ואני ...שהקשבתי לה רוב קשב ומה שהיא אמרה נגע לי בנשמה ... לא שלטתי בדמעות ..
והיא אמרה :" די אל תבכי . אני לא אספר לך אם תבכי ..." ואז גם היא בכתה ...
ובכינו ביחד ... והתחבקנו ...
וזה היה נפלא !!
כי בחיים האמיתיים ... גם החברים הם אמיתיים . לא וירטואליים ...
ויש צחוק (לא סמיילי מחייך) ודמעות , ומילים וקולות ומגע ...
.
אז נכון שחלק מהוירטואלים , יכולים להפוך לאמיתיים . זה גם נכון .
אבל כמו שאמרתי , אני פה בעניין החסרונות שעולים על היתרונות .
יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל נראה לי שאעצור כאן .
וממש ימים ספורים לפני ראש השנה , אני רוצה לאחל לכולנו שתהיה שנה טובה .
פשוט שנה טובה .
שיקרו בה רק דברים טובים. שנאהב יותר , שנריב פחות , שנקשיב אחד לשני .

ואני רוצה  להקדיש את השיר הבא , לפנינה חברתי האהובה והיקרה לי כאחות !