יום שישי, 15 באפריל 2011

"שמחה רבה , שמחה רבה , אביב הגיע פסח בא"...

האמת היא שצריך להודות לחברתי היקרה על הפוסט הזה ...
היא שכתבה לי את התגובה הזאת , גרמה לי להתגבר על התלבטויות רבות ולפרסם את הפוסט הזה - שבעצם לא חשבתי שאפרסם ...
כי עכשיו בזכותה אני מבינה שבכל זאת אני כנראה כן נורמלית , וזה ששבועיים אני מנקה ובוכה - זה טבעי ...
וזה שאני מרגישה חלולה מבפנים , ועכשיו לפני פסח זה יותר חזק ממקודם - זאת תגובה טבעית לכך שאמא שלי לא פה
הכל קשה לי לקראת החג הזה .
ההכנות , הנקיונות , התוכניות ...
הכל זה בלעדיה ...
חסרים לי הטלפונים אליה ...
לספר לה כל יום מה עוד ניקיתי ... מה עוד עשיתי לקראת החג .
חסר לי הפירגון האינסופי שלה , שלפעמים הייתי צריכה להגיד לה : "טוב אמא , כולם מנקים לא רק אני"...
וזה אחרי שהיא הייתה מתפעלת כשסיפרתי  לה על השיטה שאני מנקה את החריצים במקרר ...
הטירוף של  פסח בלי אמא , הוא לא אותו דבר ... אין לו את אותו הטעם ...
אבל הכי קשה ...
מה שהיה לי הכי קשה ...
זה הקניות ...
בחמש השנים האחרונות ,מאז שאמא חלתה בפעם הראשונה - הם היו באים אלינו לליל הסדר .
ונדמה לי שלפחות פעמיים או שלוש הם נשארו אצלנו כל הפסח .
ועכשיו המורכבות  הקלה...
ההורים שלי אשכנזים והאיש שלי ספרדי .
מי שמבין קצת יודע שלספרדים ואשכנזים יש מנהגים שונים בפסח , בעניין קטניות  ואוכל בכלל .
אנחנו אוכלים קטניות , אבא ואמא לא .
ובגלל שהם היו באים אלינו - נהגנו כמותם .
לכבד אותם .
אז עשינו פסח בלי קטניות  ובלי אורז - ולא קרה שום אסון ...
מה שהיה קורה בפועל , בקניות ... זה שהייתי מתקשרת לאמא שלי כל שתי דקות ושואלת :
"אמא , על הטונה אין מהדרין אבל יש בד"ץ , זה בסדר"?
"אמא , בד"ץ  הבית - יוסף" זה  מספיק טוב"?
"אמא , שתי קופסאת מיונז יספיקו"?
 ואמא הייתה צוחקת מעברו השני של הקו , על כל צילצול שלי ...
 "שוב פעם את מתקשרת? אמרתי לך - מה שתקני זה טוב "... 
אבל אני שרציתי שהכל יהיה מושלם  וכמו שהם רגילים , לא התפשרתי והייתי ממשיכה להתקשר :
"אמא , אם אני קונה חרוסת מוכנה , ולא אכין בעצמי ... זה בסדר"? ...

ככה כל הקניות ...
זה היה כאילו היא עומדת לידי  ואנחנו קונות ביחד לחג ...
וזה היה גם מצחיק וגם משעשע ...
וגם ... הייתי רגילה להתקשר ולשאול ...

והשנה?...
עשיתי את הקניות בראש מושפל , שלא יראו את הדמעות ...
רק רציתי שזה יגמר ...
עברתי ממדף למדף , לקחתי מה שצריך ...
ההרגל לבדוק את ההכשרים  נשאר , אבל לא התקשרתי  לשאול ...