יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

סבא שלי ...

דצמבר  1919 גרוייץ פולין - 

היה קר באותו לילה . 
קפוא .
ערמות השלג הצטברו מחוץ לבית הקטן .
העלטה בחוץ הייתה כבדה .
רק הירח  ניבט  מבין  העננים ...
אמצע החודש .
היולדת שכבה במיטתה נאנקת מכאבים ...
חמשת בנותיה הקטנות הצטופפו  בחדר  השני , מבוהלות .
כבר שעות ארוכות הן סגורות בחדר לבדן .
אביהן  נשלח למקום אחר ....
המיילדת  הזקנה ניגבה את מיצחה של האישה הצעירה ואמרה:" עוד קצת מיידעלה , עוד מאמץ קטן " ...
זאת הלידה השישית שהיא מלווה את האישה הצעירה , הלידות הקודמות לא היו כאלה .
הן היו מהירות  .
זאת מתארכת ומתארכת ....  כאילו התינוק מסרב לצאת אל העולם ....
המיילדת החלה לחשוש  לבריאותה של האם .
היא כבר תשושה  מכאבים ומאמץ ....
אבל  אז ...  אחזה האישה הצעירה  בידה של הזקנה ...
"הנה זה מגיע ,  אני מרגישה " ....
המיילדת  כורעת  על ברכיה  :"עכשיו תלחצי חזק!"  היא פוקדת .
והנה ...
התינוק שחיכו לו כל-כך הרבה שעות , מחליק החוצה ו... צורח  בקול מחריש אוזניים ...
"יש לך בן!"   צוהלת   המיילדת ...
"תראי כמה הוא גדול ויפה "...
האישה הצעירה מחייכת  חלושות .
המיילדת מנקה את התינוק  ועוטפת אותו בחיתול .
היא מניחה אותו בחיקה של האם .
"ליאון  ....
אני אקרא לו  ליאון ...
על שם אבא שלי  .  שיגדל ויהיה  חזק כמו אריה "...

התינוק  הזה  שנולד  באותו לילה  - היה סבא שלי .
סבא אריה שלי .
אריה הנפח .
ככה מכירים  אותו תושבי  אזור  גבעת  עדה .
סבא שלי -  שסיפור חייו  יכול למלא  שלוש  טלנובלות כמו כלום .
סבא שלי - שעד גיל  שבע למד ב"חדר" ...
סבא שלי - שעלה לארץ כשהיה בן 14 ושלח מדי חודש כסף לאמא שלו כדי לעזור בפרנסת הבית...
סבא שלי - שהיה חילוני עד כאב ...  אבל מעולם לא ראיתי אותו יושב לאכול  ללא כובע  לראשו ...
סבא שלי -  שהיה חקלאי  עובד  אדמה  ונפח .
סבא שלי -  שהיה גאה  בדיפלומת  הנפחות שלו - אותה קיבל  בפולין , כמו שאני גאה  בתואר שלי ...
סבא שלי -  שאהב את אמא שלו  אהבה  אדיפלית ועד יומו האחרון לא הפסיק לדבר עליה ...
סבא שלי -  שאני קרויה  על שם אימו  ובכלל לא היה פשוט לגדול בצל  שמה של האישה המושלמת הזאת ...
סבא שלי  -  שלפי דבריו : שתה  תה ואכל לחם יבש  ובצל  - כדי שיוכל לחסוך ולקנות אדמות ...
סבא שלי  - שהיה מספר את אותם  סיפורים שבע מאות  פעם ובכל פעם השתמש באותן המילים ...
סבא שלי - שאהבתי אותו עד אין קץ  והוא היה אחד האנשים הקשים שהכרתי בחיי ...
סבא שלי -  שחייו עם סבתא שלי לא היו פשוטים  בכלל , מהסיבה שהם כל כך לא התאימו ...
סבא שלי -  שכמעט השתגע מצער , אחרי שהיא נפטרה ...  למרות הכל ...
סבא שלי -  שדיבר ערבית  יותר טוב  מכל פועל ערבי  שעבד אצלו אי פעם ...
סבא שלי -  שגם בגיל שמונים , נשים היו מסובבות אחריו את הראש ברחוב ...
סבא  שלי - שנפטר ממחלה קשה  כשהיה בן  שמונים וחמש כמעט ...
סבא  שלי -שאני כל-כך מתגעגעת אליו ...

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

גלעד וגלעד וגלעד ....

לפני שנתיים בדיוק , כתבתי כך .
בדיוק שנתיים ... 
בדקתי את התאריך וזה ממש לא היה מתואם שיעברו בדיוק שנתים  ואני אכתוב שוב ...

לפני שנתיים , קצת אחרי שראינו את גלעד בקלטת ...
אני חשבתי :"כמה הוא רזה  וחיוור  ויש לו שחור מתחת לעיניים"...
הייתי בטוחה שתוך ימים אחדים ישחררו אותו ...
זה היה לפני שנתיים ...
ביום שלישי האחרון , קצת אחרי שחזרתי מהעבודה הדלקתי טלויזיה וישבתי במטבח .
הדלת הייתה פתוחה , האיש שלי עם הסכך בסוכה ....
ואז  המוסיקה בטלויזיה של :"משדר מיוחד" ...
האיש שלי מזנק פנימה הביתה ....
המנגינה המלחיצה של משדר מיוחד ... של  עוד פיגוע ...
אבל הכיתוב על המסך אומר אחרת " עסקה לשחרור גלעד שליט" ...
היה לי משהו בידיים אין לי מושג מה ...  זה נפל על הריצפה ...
"שיואו "!!!  זה מה שפיני אומר ...   "אני לא מאמין"  ....
הוא שוכח את הסוכה  והסכך ....
אני לא מצליחה לעצור את הדמעות ....
אנחנו נדבקים  למסך הקטן ...
ומאז ... מאז יום שלישי אני מתפללת שיפסיקו כבר לדבר בטלויזיה ....
שגלעד יחזור כבר ....
שנראה אותו פה , בריא ושלם ...
שהוא יוכל לחזור לחיים רגילים ...
שיהיה  קצת אלמוני ...
שאביבה ונועם יוכלו לישון בלילה  ....
יאללה ...  שיגיע כבר יום שלישי ...

יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

שבת שלום הונגריה ...

ערב שבת יורד ...
מאוחר , אם לומר את האמת .
שבת נכנסת באירופה -בימי  הקיץ  ממש מאוחר ...
בגלל שעון הקיץ .
אבל סבבה , עשינו שייט מדהים על הדנובה , חזרנו למלון ואנו מתכוננים לשבת .
אנחנו אמורים להתפלל  בבית חב"ד  בבודפשט .
וגם לאכול שם את כל ארוחות השבת .
שליח חב"ד  בבודפשט  הוא הרב שמוליק רסקין .
השם גורם לי לחייך .
לפני הרבה שנים הייתה חנות בגדים  בקרית מלאכי .
הייתי קונה שם הרבה .
גם אמא שלי הייתה מצטרפת אלי לקניות .
בעלת חנות היתה אימו של שמוליק ...
וש לי זיכרון עמום שלו , כשהוא מסתובב שם לפעמים ...
נער צעיר ...  בן  חמש עשרה , שש עשרה ...
זה היה מדהים לראות אותו עם אישתו והילדים .
מה שהשנים עושות לבנאדם ...
במקרה שלו ... רק טוב .
הדלקנו  נרות , התפללנו - תפילה מרגשת במיוחד ...
והלכנו לאולם הגדול לאכול ארוחת שבת .
איתנו היו עוד כמאתיים אורחים .  חלקם ישראלים , חלקם לא .
הקבוצה שלנו ישבה לאורכם של שני שולחנות ....
איזו שירה שעלתה מהשולחנות הללו ...
ג' , שהתגלה כזמר לא קטן , הנעים לכולם בקולו המרגש ,
ואנחנו  עודדנו אותו  במחיאות כפיים  ובהשתתפות בשירה ....
הרב רסקין  שאל אותי אחר כך אם אנחנו (הקבוצה שלנו) מכירים מקודם ....
סיפרתי לו שנפגשנו רק שלושה ימים קודם לכן בשדה התעופה של פראג ...
חלקנו , האמת ...  נפגשו כבר בנתב"ג ...
מבחוץ  אנחנו נראים  קבוצה מגובשת , שכבר שנים מטיילת ביחד ...
זאת הייתה חוויה מרוממת נפש .
אנחנו , אחי וגיסתי , אבא שלנו , פנינה ואמנון חברנו החדשים והיקרים ,
וכל שאר חברי הקבוצה שהתקבצה לה כך סתם במקרה , או שלא במקרה ...
כולנו ביחד  בערב שבת  מקסים ומרומם נפש .
כשחזרנו למלון  ישבנו קצת בלובי .
"אנחנו הולכות מחר לבית הכנסת הנאולוגי לראות את התפילה "  אומרת לי פנינה .  "רוצה לבוא?" .
"בטח שאני רוצה " , אני מתלהבת .  "אז ניפגש פה בשמונה בבוקר "  היא מסכמת .
האיש שלי ואני עולים במדרגות  לחדר , ואז אני שומעת אותה צועקת לי מלמטה :"שרהלה , בשמונה וחצי !"  .   "בסדר" , אני עונה לה בצעקה , מהקומה השישית ...
היא לא בטוחה ששמעתי , וחוזרת  על עצמה ...
אחר כך התברר לנו שכל המלון שמע את השיחה הקצרה ביננו ...

בבוקר  אנחנו נפגשים לארוחה קלה , שאנחנו מכינות כמובן  מהמוצרים שהבאנו מהארץ .
התפילה  בחב"ד  מתחילה מאוחר  יותר מהזמן שאנחנו רגילים ,  אבל כאן זה דווקא נוח לנו .
הגברים הולכים  לבית חב"ד .
פנינה , אני וגיסתה של פנינה מתחילות לצעוד  לכיוון  בית הכנסת  הנאולוגי ...
כל פעם  כשאני נמצאת  בשבת בחו"ל , אני נדהמת  מכמה שהשבת לא מורגשת פה ...
יום רגיל .  החנויות פתוחות .  הכל  זז כרגיל ....
תחושה קצת משונה .
גם בארץ  יש מקומות שלא מרגישים את השבת , אני יודעת ....
ובכל זאת ...  בחו"ל  התחושה שלי  הפרטית , מקבלת עוצמות אחרות ...
בארץ זה פחות מפריע לי ...
בית הכנסת  הנאולוגי , נמצא בדיוק מול בית חב"ד .  ממש מעבר לכביש .
אנחנו מתקרבות לכניסה .
השומר  בפתח , מסתכל על שלושתינו ...  בעיקר עלי כך נדמה לי ...  ואומר באנגלית : " זאת לא תפילה  אורתודוכסית "...
"אנחנו יודעות " ,  עונה לו פנינה מיד .
"אנחנו רוצות לראות" ...
נכנסנו ...
שוב ...  תחושת הכנסייה מכה בי שנית ...
כמה יופי , כמה פאר ,  כמה לא יהודי ...
המושבים מחולקים לשלושה .
אמצע , ימין  ושמאל .
הגברים יושבים באמצע .
הנשים מימין  ומשמאל ...
נשים וגברים לא יושבים אחד ליד השני , שזה דווקא מפתיע אותי ...
התפילה נשמעת בסדר בינתיים ...
חזן ...  מתפלל ...  עדיין לא שמתי לב ללבוש שלו ...
תכף זה יגיע ...
סיפרו לנו אתמול על התפילה ....
אבל סיפור לחוד ....  ולראות את זה בפועל לחוד ...
עוד רגע קריאת התורה ...
החזן מתחיל את : "ויהי בנסוע הארון "...
ולמרות שידענו  מה הולך לקרות .... זה היה נוראי ....
החזן  לוחץ על כפתור נסתר  מאחורי הפרגוד ...  הפרוכת  מתחילה  לעלות ...
"זה חשמלי " ...  לוחשת לי פנינה .
אני שמה לב שהחזן לבוש בגלימה שחור  ומצנפת  מוזרה לראשו ...
אחר כך יסביר לי האיש שלי שככה היו לבושים החזנים  במאה ה - 19 ...
"הוא נראה כמו כומר " ...  אני לוחשת לפנינה ...
בשניה שהפרוכת מתחילה לעלות ...  העוגב מתחיל לנגן  ומקהלת  הנשים הנוצריות  שנמצאות למעלה  ולא רואים אותן ...  מתחילה לשיר עם  החזן ....
החזן  נכנס  לחדר עם ספרי התורה ,  ולוקח את אחד הספרים ...
מה אני אגיד?
חזן ...
שנראה כמו כומר ...
מחזיק ספר תורה ...
ושר עם נשים  נוצריות ...
בליווי מוסיקת  עוגב ...
אתם מדמיינים את הסיטואציה ?
יש לי בבית , בעוונותי ... דיסק של מוסיקה כנסייתית ...  ככה זה נשמע ...
אני מרגישה שקרח זורם לי בוורידים ...
פנינה לידי , מחווירה ...
התחושה הקשה היא לא רק שלי ...
"מה זה הדבר הזה?" ...  היא שואלת אותי ...
לפני שאני מספיקה לענות ...  מצטרף אלינו בחור צעיר שמגיע מאחור ...
הוא שומע שאנחנו מדברות עברית ...
"אתן מישראל?" ....  הוא שואל .
"כן" ,  אנחנו עונות .
"אהבתן את התפילה?" ...  הוא ממשיך ,
פנינה ממהרת לענות לו ...
"אצלנו היהודים ...  זה לא ככה"...
הוא מביט בה במבט נבוך  וממלמל :"אבל גם אנחנו יהודים"...
אני מסתכלת על פנינה במבט נוזף והיא ממהרת להתנצל ...
"כמובן שאתם יהודים , לא התכוונתי ... פשוט אני לא רגילה לדבר כזה "...
פנינה חברתי היקרה ...  איננה אישה דתיה ...
ולמרות זאת , עושה רושם  שאת רוב ההלם  היא חטפה ...  אפילו יותר  ממני ...
מסתבר לנו שהבחור הצעיר  - לומד להיות רב קונסרבטיבי ...
הוא ממהר להגן  על התפילה ולהסביר לנו שככה שומרים  על היהודים ביהדותם ...
הסבר שכבר שמעתי , אני לא אחזור עליו  וכמובן שאינני מסכימה עימו ...
אנחנו יוצאות מבית הכנסת ...
"מזעזע  ביופיו"... 
ממציאה פנינה הגדרה  חדשה ...
לתאר את מה שראינו כרגע ...
"זה נוראי" ...  אני מצטרפת .
אנחנו חוצות את הכביש  והולכות לבית חב"ד .
להרגע קצת ...

אחרי התפילה אנחנו שוב מתכנסים לארוחת שבת .  עושה רושם שיש פחות אנשים .
הרב רסקין  אוכל בביתו  עם משפחתו , ומעביר  לאחי הקטן  את השרביט , לנהל את הארוחה ...
איזה  כייף ביחד .
אנחנו נהנים מכל רגע .
חזרנו למלון למנוחה קצרה , וקבענו עם ח'  המדריך  טיול  רגלי  אחרי הצהריים  - שנסיים אותו בבית חב"ד  לתפילת מנחה , סעודה שלישית  וערבית של מוצ"ש .
שבת  עמוסת חוויות מסתיימת לה .
אנחנו יוצאים החוצה  , מבית חב"ד כדי לחזור למלון ונתקלים בזיקוקין מרהיבים  לכבוד חגו של סטפן הקדוש , כך נדמה לי ...
הם חגגו שם משהו נוצרי ...
הזיקוקין היו יפהפיים .
חזרנו למלון , התארגנות קצרה ויציאה לטיול  לילי ברגל , בבודפשט ...

היה מדהים .
בודפשט  עוד יותר יפה בלילה , מאשר ביום ...
האורות על הגשרים ,  הפסליים הענקים של האריות  בגשר השרשראות , בליל ההמונים  שהסתובבו שם ...
הבניה המיוחדת , היה להם חג כפי שסיפרתי קודם , לכן היו המוני אנשים ברחובות .גם מקומיים וגם תיירים כמונו . 
המדריך כל כך הזהיר אותנו  מכייסים ...  שלא לקחנו איתנו מצלמה ...
תודה לאל על גוגל ועל האפשרות  לקחת ממנו תמונות להמחשה ...
במהלך הטיול שלנו , על אחד הגשרים ... אני לא זוכרת מי היה הראשון שהתחיל , אבל פתאום ... מישהו מתחיל לשיר בעברית ... אנחנו מצטרפים  ...  די מהר השירה הופכת גם לריקוד הורה סוער ...  וכולם מסתכלים עלינו מסביב ...  המון אנשים  זרים מוחאים לנו כפיים ... חלק אפילו מצטרף אלינו למעגל ...
שירה וריקודים בעברית ... במדינה ששלחה כ - 600,000  מיהודיה  להרצח במלחמת העולם השניה ...
אותי זה ריגש ...
אנחנו חוזרים למלון בשעת לילה מאוחרת מאוד ...
סיום מרהיב לשבת  מקסימה ומלאת חוויות !
מחר  נוסעים  לוינה ...