יום שישי, 22 ביוני 2012

ותודה רבה למורה פסיה ...

אומרים שהחוויות שלנו בילדות  מעצבות אותנו כאנשים בוגרים .
יכול להיות שזה נכון , אבל מה שבטוח שהמחשבה הזאת מלווה אותי כבר כמה ימים .
חודש הקריאה והספרות הסתיים .
אם לומר את האמת  אני מותשת  .  אני בטוחה שככה מרגישים ומרגישות מרבית מנהלי ומנהלות הספריות .
זה לא רק הארגון , הדאגה לכל הפרטים הקטנים , החשש שמא אני אשכח משהו ... התקלות שתמיד קורות , אלה שאינן תלויות בי ... (סופר חולה למשל ...  שאני נאלצת לדחות את המפגש איתו , להודיע לכולם ...וכדומה )...
זה גם הקהל שאת  רובו הגדול אני מאוד מחבבת ...  אבל לפעמים  איננו  קשוב להוראות ... (בבקשה לא להביא תינוקות ...  בבקשה לא להכניס  עגלות תינוק לספריה , כי אין מקום ...  וכדומה) ...
הייתי צריכה הרבה פעמים לנשום  עמוק  במהלך החודש הזה ...
הייתי צריכה הרבה סבלנות  ואורח  רוח ...
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
הכל בגלל ילדה קטנה  בת שמונה ...
לפני  יותר משלושים שנה ...

... הילדה הקטנה עמדה מאחורי  גבו  של מנהל  ביה"ס .
היא לא ממש הבינה מה היא עושה שם .
לא היה ברור לה , למה אימא ואבא התעקשו  להוציא אותה באמצע השנה - מביה"ס  בו למדה .
מה היה רע בו פתאום?
המילים :"חזרה בתשובה" לא אמרו לה הרבה .
היא הייתה  בת שמונה ...
היא רק זכרה את המילים  המכאיבות  שאמרה לה ילדה מכיתתה : "איזה מסכנה , את עוברת לבית ספר דתי ...
ילמדו אותך רק תורה !  את לא תדעי עברית וחשבון "...
זה הפחיד אותה .
מה באמת לא לומדים פה עברית וחשבון?
עכשיו היא עמדה מכווצת מאחורי גבו  של המנהל ושמעה את השיחה שלו , עם מי שתהיה כנראה  המורה שלה בחצי השנה הקרובה ...
"אתה מביא לי עוד תלמידה? בשום פנים ואופן לא! יש לי כבר שלושים ואחד תלמידים פה ...  אין מקום לעוד אחת!"...
הקול היה כועס וחסר סבלנות .
הילדה הציצה כדי לראות את הדוברת ...
היא ראתה אישה מאוד מאוד כועסת ...
המנהל  אמר לה כמה מילים בשקט .
אבל היא המשיכה:"לא!  בשום פנים ואופן לא!  אין לי מקום בשבילה!"...
הילדה התכווצה  עוד יותר .
לא רוצים אותה פה ...
אם להודות על האמת גם היא לא רצתה להיות פה .
אם רק היה אפשר ...  הייתה בורחת עכשיו  בריצה ... במיוחד אחרי קבלת הפנים "הלבבית" הזאת .
בסוף  למורה לא הייתה ברירה והיא הכניסה את הילדה בפנים חמוצות לכיתה .

זה  היה לפני הרבה שנים ...
הילדה ... כבר לא ילדה יותר .
אבל היא עדיין זוכרת טוב מאוד את המורה ההיא  ... ואיך היא קיבלה את פניה ...

ואולי בגלל זה ,  גם במהלך החודש (הארוך הזה :-) ) ,  גם אחרי תקלות מרגיזות ,  וגם כשסף הסבלנות שלי שואף לאפס ...  אני כל כך משתדלת שכל ילד יתקבל  אצלנו במאור פנים .
וגם אם הוא מנדנד , וגם אם הסברתי  את עצמי כבר חמישים פעם ...
אני זוכרת  את המורה פסיה .
ואני לא אתן לאף ילד  להרגיש שהוא לא רצוי ...

אולי זה נכון .
אולי החוויות בילדותינו באמת מעצבות  אותנו כבוגרים ...

יום ראשון, 10 ביוני 2012

קצת סיכומים אבל מהאמצע ...

כבר כתבתי על חודש הקריאה והספרות - כאן ,
סיפרתי על ההכנות , על ההשקעה  הרבה , וקצת על התחושות שלי .
עכשיו כשאנחנו בעיצומו של החודש , חשבתי לכתוב קצת על מה קורה בפועל ואיך הדברים עובדים ...
אז התחלנו בחגיגת מתנפחים גדולה , בדשא שליד הספריה .
המוני ילדים  וגם הורים  נהנו מהמתנפחים , צמר גפן מתוק וברד .
לא עשיתי יריד ספרים  השנה . הספק  שלי לא הסכים .
לטענתו  הוא לא הרויח מספיק כסף בשנה שעברה , כדי שזה יצדיק יריד השנה .
אני חולקת עליו ...
במקרה אני יודעת בדיוק כמה הוא הרויח ...
אני מודה שזה הרגיז אותי מאוד , אבל לא התעקשתי .  לא התחשק לי לריב .  אולי בשנה הבאה אבקש יריד ספרים מספק אחר .
 למרות שלא היה יריד הייתה היענות מאוד גדולה של הקהל .
בהמשך  ראש המועצה שלנו סיפר לילדים את :"הכיסים של ענתי"  , סיפור מקסים שמקפל  בתוכו את כל הערכים של שבוע הספר וחודש הקריאה .
לבסוף  הייתה הצגה של שחקן אחד (שרלי דנינו) שסיפר לילדים את :"העכבר והתפוח"  ע"פ  סטיבן בטלר , בשילוב בובות ומוסיקה .
שרלי התגלה כשחקן מוכשר , סטנדפיסט , אדם מקסים ובעל יכולת להפעיל ולשתף את הילדים - גם המפריעים שבהם ...
בסיומו של היום הראשון - חשבתי לעצמי שהיה מוצלח מאוד .
אותה פתיחה חגיגית התקיימה כעבור יומיים בספרית אבן שמואל .
גם שם הייתה היענות מדהימה והיה  תענוג  לראות  עשרות ילדים משתוללים מחוץ לספריה , ואח"כ  רואים תיאטרון סיפור בתוך הספריה .
ביום אחר  הייתה לנו שעת סיפור עם אימא מתנדבת .
אימא של גילי ונגה , שמקפידה להיות הראשונה שמתנדבת  לכל רעיון שצץ לי ... (ותודה לאל על אמהות שכאלה) ...
זאת הפעילות האהובה עלי .  היא לא עולה כסף , וגורמת כייף גדול לכל הנוכחים .
גילי הרגישה כמו מלכה כשאימא שלה סיפרה סיפור ,  הילדים נהנו מהיכולות הוירטואוזיות  של האמא הספציפית הזאת ,
ואני התמוגגתי ...
אני חושבת שזה מקסים לשלב את האימהות בפעילות התרבותית בספריה .
ביום נוסף הזמנתי את סופרת הילדים המקסימה : רונית חכם .
היא סיפרה לילדים איך כותבים ספר ואיך בוחרים לו איורים .
במחשבה של אחר כך ...  חשבתי שהילדים היו טיפה צעירים  מדי .
הייתי צריכה להזמין  גם ילדים גדולים יותר .
אבל יש סיפור של מאחורי הקלעים ...  קצת משעשע וקצת לא ...
הסופרת הייתה צריכה ברקו ומסך לפעילות שלה .
ברקו  קיבלתי מהמתנ"ס .
ומסך ...  אז ככה : המסך של המתנ"ס  - נעלם לא יודעים איפה הוא ...
לי - אין מסך  בספריה ...  (והיה כדאי שיהיה )...
מה עושים?
מתחילים "לרוץ "אחרי  מסך ...  מטלפנים , שואלים , מנסים לברר למי יש מסך ...
בסוף אחרי שלא מצאתי בשום מקום והתחלתי להתייאש , התקשר אלי חבר מהישוב ששמע  על המצוקה שלי , והפנה אותי לחבר אחר שיש לו בבית מסך ...
גייסתי את החצי  השני שלי - שיסחב את זה לספריה ...  אבל אז התברר שחסר לו חלק ואי אפשר להשתמש בו ...
(ועוד שעתיים  הסופרת מגיעה)...
מה עושים?
הגדולה שלי הייתה בספריה , שלחתי אותה הביתה בריצה שתביא לי מפת שבת לבנה ...
לקחתי סולם , פטיש ומסמרים  וחיברתי את המפה  למדפים ...
והנה מסך !
אמנם לא משוכלל , אבל מסך ...

מה עוד?
כבר  שנתיים שאני מנסה לארגן ביקור של  גני הילדים  בספריה .
משום מה זה לא יצא אל הפועל עד היום ...
לפני חודשיים התחלתי להכין את הביקור , ובאמת היום בבוקר ביקרו שני גנים בספריה .
אחד אחרי השני .
הסברתי  לילדים בקצרה על הספריה .
הם ישבו  מהופנטים . 
היו שם בהחלט ילדים שאני לא מכירה ואני אשמח אם הם "יסחבו"  את הוריהם לספריה בעקבות הביקור .
אחר כך הגננת סיפרה להם סיפור  , ולסיום חילקתי להם סימניות  מקסימות שהם צבעו בכייף . 
עכשיו נחכה ונראה  איזו השפעה תהיה  לביקור בספריה על הילדים שזו הייתה הפעם הראשונה שלהם אצלי ...

אם לומר את האמת , זהו חודש מאוד אינטנסיבי שגוזל ממני המון זמן וכוחות ...
אז נכון שאני נהנית  (רוב הזמן) ...
אבל ... "מה קורה עם הספרים החדשים"?   שאלה - ששאלה אותי הספרנית השניה לפני כמה ימים ...
בחדר הפנימי שלי , מחכים לי ארבעה ארגזים עם ספרים חדשים שאני לא מספיקה לעבור עלייהם ...
העבודה השוטפת   קצת מתעכבת כי אני עסוקה כל הזמן בתוכניות של חודש הקריאה , ופה יש תקלה שצריך לפתור , ושם יש מודעה שצריך לעדכן ...
ויש לי כבר סחרחורת מרוב רשימות עם פרטים שאסור לי לשכוח ... ויש עוד שבועיים כאלו ...
ו... אני מזכירה לעצמי שאני רק בנאדם , ואם יש דברים שמתעכבים ... אז לא נורא ...
"חודש הקריאה והספרות "- יש רק פעם בשנה ...