יום רביעי, 29 באפריל 2009

"שבת בבוקר יום יפה"...

שבת בבוקר , אני יושבת בגינה עם חברה ... בשמש. שקט , ציפורים , דשא... שיחת בנות .
פתאום מתקרבת אלינו אחת מחברות הישוב .
"תודה"! היא פונה אלי בחיוך גדול .
"תודה"? אני תוהה , חוץ מלשתות קפה עם עוגה אני לא זוכרת שעשיתי משהו טוב היום ...
"על יום חמישי" - היא ממשיכה . "הבן שלי"...
ואני כמובן נזכרת בילד החמוד שעשה עבודה בספריה ופתאום נתקע לו המחשב ואז הסתבר לי שהוא לא שמר את העבודה ...
קודם כל , הצלחתי "להציל" את העבודה , אח"כ לימדתי אותו שדבר ראשון כשפותחים קובץ word - שומרים אותו . בסוף עוד עבדנו יחד על העיצוב , יצאה עבודה יפה .
והיא ממשיכה: "את צריכה לדעת את זה , הוא היה כל-כך מרוצה כשחזר הבייתה שהייתי מוכרחה לומר לך "...
"אחלה" - אני עונה לה .
עוד היא מתרחקת , מתקרב אלינו עוד חבר מהישוב .
"תודה"! הוא מחייך אלי .
"תודה"? אני שואלת בלחש ...
"על הספרים ששלחת לי , אלו שאני לא מוצא באף מקום אחר , רק אצלך בספריה"...
"טוב , זה בגלל שהם מאוד ישנים ולא בכל הספריות שומרים ספרים כאלו ישנים" , אני כמעט מתנצלת בפני חברתי - שמתחילה להביט בי במבט קצת מוזר ...
כשאני רואה את האדם השלישי מתקרב אלינו ... אני רגועה . הוא לא יגיד כלום .
"תודה למפרע" - הוא אומר לי והולך...
חברתי מרימה גבה ... " תסבירי " היא אומרת לי ...
"יש לו בעיה במחשב בבית , אמרתי שאני אקפוץ בערב להעיף מבט"...
אבל חבר'ה בחייכם ... שבת היום ... הספריה סגורה ...

יום רביעי, 22 באפריל 2009

"נשיט סירות נייר"...

אני מבטיחה לכם , שכאשר בחרתי להזמין את אירית ר. קופר , לטקס יום השואה אצלנו - לא ידעתי ש"יד ושם" בחרו השנה את הנושא : "ילדים בשואה" .
אירית ר. קופר - הסופרת .
אירית - ניצולת שואה שהייתה ילדה בתקופת הצורר הנאצי .
אירית - שאיננה אוהבת שמציגים אותה בתואר :"סופרת" ואם אשתמש במילים שלה:
"סופר , בודה מליבו , ממציא - ואילו אני מספרת על מה שהיה באמת"...
אני מבטיחה לכם שכאשר בחרתי קטעי הקראה לטקס , מתוך שני ספרי שירה - שכתבו ילדים בשואה , אחד שניספה
ואחד שניצל -
לא ידעתי ש"יד ושם" בחרו השנה את הנושא : "ילדים בשואה" .
פשוט חשבתי שילדים בשואה - זה הכי כואב , הכי נוגע , הכי בלתי נתפס ...
אז יצא טוב , כיוונתי לדעת גדולים ממני ...
אירית - דיברה על ילדותה בתקופת השואה , על משפחתה , שלוש אחיותיה , סבא וסבתא .
היא סיפרה על אם , אמיצה כלביאה המגינה על גוריה - נחושה למצוא אוכל למשפחתה גם בדוחק הגדול ביותר ...
אוכל ... תפוח אדמה במים וצלחת מרק...
אם - שהצילה את חיי בתה בכך ששלחה אותה לעבוד אצל האיכר הפולני .
ואירית שהייתה רק בת שתיים עשרה בעוזבה את ביתה אל האיכר - לא ידעה שזאת הפעם האחרונה שהיא רואה את משפחתה .
כשאירית - עומדת מול הקהל ומספרת את סיפורה בלהט וברגש , היא נמצאת בחזרה בפולין ... נערה צעירה , רעבה , קר לה והיא פוחדת ... אך נלחמת לשרוד .
בגבורה עוצרת נשימה התחזתה אירית לנערה פולניה והצליחה לשרוד את השנים הקשות .
אירית מספרת על חברה יוסל'ה שהלך איתה לחפש עבודה אצל משפחה פולנית , אך המשפחה רצתה רק ילד אחד - ולקחה את אירית . יוסל'ה הלך משם ...
"אחכ" , אומרת אירית - "הלכתי לחפש אותו ... את יוסל'ה... ואני מחפשת אותו עד היום"...
הקהל - שממלא את האולם - חונק את דמעותיו...
אני - שזו לי , לא הפעם הראשונה שאני שומעת את אירית , הבטתי בהם , באנשים שמילאו את האולם .
אף אחד לא רצה ללכת הביתה . כולם היו מוכנים לשבת עוד שעות ארוכות ולהקשיב לה .
המבוגרים החניקו דמעות , הילדים הצעירים ישבו מרותקים ...
אישה אמיצה , חזקה , מאירת פנים עם חיוך ענק והמון אופטימיות .
לפני כארבע שנים לקחה אירית שלושה מנכדיה למסע לפולין .
מסע שבו נחשפו הצעירים למקומות בהם הייתה סבתא בזמן השואה .
בעקבות מסע זה כתבה אירית את הספר : "נשיט סירות נייר" .
הנכדים חולקים עם הקורא את חוויותיהם בפולין של היום , כשהם משחזרים את חוויותיה של סבתם מאז.
כשניפרדתי מאירית בסיומו של ערב מרגש , לאחר שהמוני האנשים שסבבו אותה ולא נתנו לה ללכת , התפזרו ...
אמרתי לה : "שתזכי לעוד הרבה שנים לספר את הסיפור המופלא שלך" .
והיא ענתה לי:"מה שנותן לי כוח להמשיך זה כל אותם אנשים צעירים שרוצים ובאים להקשיב"...

יום שבת, 18 באפריל 2009

"אז מה אתם עושים ביום שישי?"...

אני יכולה לספר לכם מה אני עושה ביום הזה .
ביום שישי בבוקר , אני נכנסת למטבח , חותכת , קוצצת , מתבלת , מטגנת , מבשלת , אופה ...
אח"כ אני מנקה , מקרצפת , שוטפת , תולה , מורידה , מקפלת , שמה במקום ...
כל יום שישי .
אלא מה? המורה המיתולוגי שלי , הבלוגרית הזאת , וגם זאת - זממו מזימה נגדי ...
להראות לי שאפשר לעשות עוד דברים ביום שישי - מעבר לפעילות המכוננת שלי ... ולכן מפגש הספרנים הבלוגרים הראשון בארץ - נקבע ליום שישי ה - 15.05.09 .
נו טוב , הם לא באמת זממו נגדי... ברור שיום שישי נבחר בגלל שרוב האנשים לא עובדים ביום הזה וטכנית , זה נוח להיפגש .
אז אחרי התלבטות קצרה , החלטתי : בעד המיפגש ונגד המטבח ... למרות שזה יום שישי .
המפגש , ספרנו-ספירה יתקיים כאמור ביום שישי .
כל הפרטים כאן , ו... תבואו יהיה כייף !

יום רביעי, 8 באפריל 2009

"בספרייה הזאת , מקבלים גם חיבוקים"...

זוכרים את נגה? נגה החמודה , השובבה , הצחקנית?
אותה נגה שכתבתי עליה כאן .
לפני יומיים - בעודי מטפלת בעשרות הקוראים שהגיעו לספרייה בערב חג , שזהו הזמן שכולם מצטיידים בספרים , אני מרגישה שמישהו מסתכל עלי , בקושי אני מרימה את העיניים קדימה
ו... "נ ג ה " - אני קוראת בקול רם מהמותר בספרייה ...
ואני עוזבת את העמדה שלי - ממהרת לילדה הצוחקת שעומדת לה על שתי הרגליים - ומחבקת אותה חיבוק עוטף כזה .
"נגה , נגה",מרוב שמחה אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. נגה - שלפני שלושה חודשים ישוב שלם התפלל שהרופאים יצליחו להציל את כף רגלה .
ואכן - הם הצליחו , הרופאים .
ונגה עומדת פה מולי , כבר לא בעגלת תינוק - קצת נבוכה מקבלת הפנים אבל מחייכת ושמחה .
גילי , אחותה הקטנה שעומדת לידה מקבלת גם היא חיבוק ...
אמא של שתיהן שנכנסת בעקבותיהן לספריה שואלת בחיוך: "מה זה פה , בספריה הזאת מקבלים גם חיבוקים"?
מה שלא סיפרתי בפוסט הקודם על נגה , זה שהילדה הזאת דומה דמיון מדהים לאחייניתי האהובה דניאל , שהוריה בחרו לגדלה במקום אחר , ואת כל האהבה והגעגועים שלי לדניאל - אני מרעיפה על נגה ...
"נגה - המדף שלך שם"... אני צוחקת , ומצביעה על המדף שנגה אהבה לבלגן ...
אבל היא ... מחייכת , פונה לספריית הילדים , מתיישבת לה על הכריות הקטנות ומדפדפת בספר ...
כבר לא מעניין אותה להפוך מדפים , נגה גדלה ...
אבל אל דאגה גילי , אחותה הקטנה תמשיך במסורת ...