"המעבורת ... בהחלט המעבורת"...

"מה החויה הכי חזקה שלך מהטיול?" שאל אותי אבא שלי , כשחזרנו לארץ .
ואני , עונה בלי לחשוב בכלל :"המעבורת , ברור שהמעבורת!"...
לא הנופים , לא מרחבי הירוק העצומים , לא כמויות המים הבלתי נתפסות , לא המפלים המרהיבים שראינו בכמה מקומות .
טכנולוגיה ...
טכנולוגיה פשוטה ...
או בעצם , לא כל-כך פשוטה .
אבל המראה בהחלט שבה את ליבי .
ומעשה שהיה כך היה ...
אנחנו עוברים בעיירה סט אלדגנד , משמאלנו המוזל רחב ואינסופי .
מרחוק אנו מבחינים במעבורת מתקרבת לכיוון שלנו .
"יש פה סכר גדול " אומר האיש שלי פתאום , "בואו נעצור - אולי נצליח לראות איך המעבורת עוברת מצד אחד של הסכר לצד השני" .
שכן , אתם צריכים להבין - כבר כמה ימים שאנחנו נוסעים בינות לנהר ומשני צידי הסכר יש הבדלי גבהים במים .
בצד אחד של הסכר - המים גבוהים יותר ובצד השני - נמוכים .
במקרה שלנו המעבורת מגיעה מהמקום בו - המים גבוהים בעשרות מטרים מהמקום בו - אנו עומדים ומביטים .
המעבורות בנהרות כאן - מעבירות סחורות ממקום למקום , היות ואנחנו בארץ ישראל , לא משופעים בנהרות - המראה הזה בהחלט מעורר את סקרנותינו ...
אנחנו תוהים איך המעבורת עוברת , יש לזה הסבר הגיוני כמובן , אבל אין כמו מראה עיניים כפי שמיד נווכח ...
המעבורת כבר ממש קרובה ,
פתאום ... רעש חזק מתחת לרגלינו ...
המים מתחילים לגעוש ...
מתחת לפני המים - נפתחות דלתות ברזל אותן איננו רואים - אך שומעים את הרעש בבירור ...
המים מתחילים לזרום מצד אחד של הסכר - לצד השני ...
לאט לאט , המעבורת מהצד השני של הסכר - מנמיכה גובה - עד שהמים בשני הצדדים - שווים בגובהם .
ואז ... השערים מתחילים להיפתח ומחסום הברזל - שעובר מגדה לגדה - עולה למעלה , כמו המחסום של הרכבת אצלנו .
ברגע שהשער פתוח לגמרי - המעבורת עושה את דרכה במעבר הצר ,
"רב החובל" עומד על הסיפון עם מכשיר ניווט כלשהו , שנראה לי מלמעלה די חדשני ודואג שהמעבורת שלו - לא תפגע בשולי המעבר הצר .
כל הארוע - נראה לי מהצד כמבצע מסובך למדי ...
אנשי הסכר היושבים ב"מגדל הפיקוח" שלהם , לא רחוק מהמקום בו אנו עומדים -
נראים לי מרוכזים מאוד .
זהו .
עברה .
ובצד השני ... מחכה בסבלנות ספינת טיולים ובתוכה תיירים .
ממש כמו מפגש רכבות אצלנו ...
המעבורת ממשיכה בדרכה וספינת התיירים מתחילה לחצות את הסכר - בדיוק אותו דבר , רק בכיוון ההפוך ...
היא עוברת לצד השני ונעצרת .
הדלתות התת קרקעיות של הסכר - נסגרות וכן גם השערים .
אט אט , אני מבחינים בספינה שמגביב עוד קצת ועוד קצת ...
כשהמים מגיעים לגובה הרצוי והסופי ספינת הטיולים ממשיכה בדרכה .
היינו שם שעה וחצי מביטים בפלא המתרחש לנגד עינינו .
פתאום שמנו לב , שאנחנו כבר לא לבד שם ... עוד כמה תיירים סקרנים כמונו הצטרפו כדי להנות מ"המופע "...
המעבורת - אני אומרת לאבא ..
בהחלט המעבורת ...

"עצור בצד , אני חייבת לראות את זה"...

אנחנו נוסעים מאלנץ לכיוון היער השחור .
משני צידי הכביש על צלע ההר כרמים , נטועים בזוית אלכסונית .
"איך הם מגיעים למעלה?" אני תוהה ביני לביני . " הרי טרקטור לא מגיע לשם" ...

יש לי חולשה לכרמים .
מחוזות ילדותי מוקפים בהם .
אפשר לומר שגדלתי בתוך הכרמים של סבא שלי .
סבא היה חקלאי וכורם .
כשהיינו ילדים ואח"כ כשגדלנו היינו מתעוררים בחופשות בשעות לא הגיוניות ועוזרים לסבא בכרם .
לגפן יש ריח , אתם יודעים?
כשאני מחזיקה את האשכול המחובר לגפן ונושמת אותו אלי - אני מריחה את סבא שלי , שכבר לא נמצא פה ...
אני ממש יכולה להרגיש אותו עומד לידי ואני שומעת אותו נוזף בי:"בעדינות , שלא תשברי ענף!" .
זה לא אותו דבר, אתם יודעים - לקנות ענבים בסופר - או לקבל אותם ישר מסבא , שהרגע בצר אותם בשבילי ...
אבל סבא כבר לא פה , ואני קונה ענבים בסופר ...
"עצור ! עצור בצד! "
אני קוראת פתאום .
"מה? מה ראית?" מרים גיסי את הראש מההגה ומחפש את האטרקציה שאני ראיתי והוא לא...
"אני חייבת לראות איך הם מגיעים לכרמים למעלה , אני חייבת להבין את זה!"
הכרמים מטופלים ומטופחים - לא נראה שטרקטור יכול לעלות את המורדות האלה .
אנחנו עוצרים בצד .
יורדים מהאוטו.
מתחתית הכרם עד מעלה ההר יש מסילה ועליה קרונית לאדם אחד .
האדם מתישב בקרונית שמעלה אותו למעלה והוא יורד ברגל ומטפל בגפנים שלו .
הנה הקרונית כאן - ולידה אפשר לראות את הכורם מטפל בכרם שלו .
אני מדמיינת מה סבא היה חושב על זה ...
בטח היה אומר שהם לא יודעים לעבוד כאן ...
לא היה מפרגן להם ...
אנחנו ממשיכים לנסוע אחרי שצילמתי את הפלא , מכל זוית אפשרית ...
אבל הפלא הבא , שניתקלנו בו לגמרי במקרה ,
בעיירה סט אלדגנד - הותיר את כולנו חסרי נשימה ...
(המשך יבוא)...

סיומו של יום אחד ותחילתו של השני ...

21:30 בלילה .
אור יום בחוץ , כאילו חמש אחה"צ .
אנחנו מתחילים לחפש דירה ללילה .
"צריך להתרחק מהנהר ולעלות לעיירות שלמעלה" , אומרת אחותי . "ככה נוזיל עלויות".
אנחנו בודקים כמה צימרים בעיירה קוכם .
חדר ללילה בצימר יעלה בסביבות 55 יורו לזוג.
במלון קצת יותר מפואר יעלה בסביבות 85 יורו , ללילה לזוג .
אנחנו מחפשים דירה .
לארבעתינו .
עם מטבח - שנוכל לבשל .(ברור שהבאנו איתנו סירים ...לא גדולים - אבל כאלה שאנחנו יכולים להסתדר איתם ) .
ממשיכים בנסיעה .
אנחנו בעיירה אלנץ .
ענת הולכת לחפש לנו דירה .
למדנו במהלך הימים הבאים שלדירה שאנחנו מחפשים קוראים בגרמנית : Ferienwohnung .
(דירת נופש , בתרגום חופשי) ...
ענת חוזרת .
"סידרתי לנו דירה " , היא צוהלת . "לארבעתינו . ב - 44 יורו ללילה".
"תכתבי בפנקס שלך !" היא אומרת לי בחיוך גדול , "שאחותך , המפוזרת - שיחקה אותה!" ...
מה אתם חושבים? את הפוסטים שאתם קוראים עכשיו , אני כותבת תוך כדי הטיול , בתוך הפנקס שלי , ומדי פעם ... נלקח הפנקס ע"י מן דהוא ... כדי לקרא מה אני מנציחה ...
אנחנו יורדים מהאוטו לדירה נחמדה .
חדר שינה , סלון , מטבח , מקלחת .
אין לנו בעיה . אנחנו מתורגלים בשכאלה .
"אם אתם רוצים תישנו אתם בחדר , אנחנו נישן בסלון" אני אומרת לאחותי .
"לא , לא , תישנו אתם בחדר " , היא עונה לי . "אנחנו נסתדר בסלון".
המטען של המצלמה עושה לי בעיות , אחותי משאילה לי את שלה .
"תביאי לי מברשת לשיער " היא מבקשת ממני "לא מוצאת את שלי"...
(כבר אמרנו מפוזרת ומסודרת?... ) .
בעלת הדירה אמרה לנו בתחילת הערב: "ארבעה מבוגרים בדירה? יהיה לכם נוח? לא תהיה לכם פרטיות"...
ואנחנו צוחקים ...
היא לא מכירה אותנו .
בטיולים שלנו - פרטיות זה הדבר האחרון שאנחנו מחפשים ...
לא סתם כתבתי כבר כאן - עשרה ימים ביחד ...
שתי אחיות ושני בעלים ...

בוקר 13.07.09 .
התעוררנו מוקדם .
אנחנו כמובן ...
הזוג השני ישן עוד זמן מה ...
יצאנו החוצה למרפסת לראות את הנוף .
אתמול בלילה כבר היינו עייפים ולא ממש הסתכלנו סביב ...
בתים ציוריים , צימרים מסביב .
מצד שמאל נהר המוזל .
"לגור על שפת הנהר , איזו שלווה " , אני חושבת לעצמי .
"תראי , כל הלילה ירד גשם" . אומר האיש שלי .
אמצע יולי , ירד גשם שוטף . הכל רטוב בחוץ ...
אני מסתכלת על הבית ממול .. לא יאומן .. מישהו הדליק אח , עשן מסתלסל בארובה ...
אמצע יולי - בגרמניה גשום וקר ...

פרנקפורט ובנותיה ...

13:15 לפי שעון מקומי .
נחתנו .
אנחנו מחכים למזודות ...
אנשי בטחון גבוהים ..בלונדינים ... וקצוצי שיער עומדים בצדדים ...
יכול להיות שזאת הרגישות הפרטית שלי ... או שכולם פה נראים עוינים?...
שש הודעות חדשות לנייד , ממספר שאני לא מזהה ...
חברת פלאפון ...
"ברוכים הבאים לגרמניה" - לשון ההודעה הראשונה ...
אני מצטמררת ...
"ברוכים הבאים לגרמניה "...
"די , נו - אני נוזפת בעצמי בלי מילים ... תזרמי כבר "...
אני מנסה לזרום ...
16:30 - אנחנו נוסעים צפונה לכיוון בכרך .
הדרך יפה ופסטורלית . הכל ירוק ופורח . נהר הריין שלאורכו אנו נוסעים , רחב ושקט .
"כמה מים יש להם" , אנחנו אומרים במקהלה כמעט ...
לאורך כל הדרך בתים ציוריים , טירות עתיקות שבנו שליטים קודמים , כרמים שעומדים על צלע ההר ( "איך הם מגיעים לשם" , אנו תוהים בקול ... זה יתברר לנו בהמשך... )
ובתוך כל אילו , בתוך כל היופי עוצר הנשימה הזה ...
פסי הרכבת ...
לאורך כל הדרך -
פסי רכבת שמצמררים את כולנו ...

(המשך יבוא)...

פוסט טרום טיסה ...

יום ראשון בבוקר 12.07.09 .
תארו לעצמכם : שני זוגות .
האחד : מסודר , מאורגן , דייקן , קצת לחוץ , טיפה היסטרי , אבל נחמד בסך הכל ...
השני : מבולגן , אדיש , מאחר כרוני , זורם ... החיים עוברים לידו , אבל נחמד בסך הכל ...
הנשים - אחיות .
הגברים - בני זוגן .
בקיצור : אחותי ואני ...
תארו לעצמכם מצב שארבעת אילו נוסעים לחו"ל , לעשרה ימים - ביחד ...
עשרה ימים , אחד בתוך השני ...
המאורגן עם המבולגן ,
הלחוץ עם האדיש ,
הדייקן עם המאחר הכרוני , ( אולי נקנה להם מתנה שעון? לא יעזור... ).
מתחיל בבוקר: 05:30 - אנחנו מחכים ארוזים ליד הדלת .
והם? יש להם זמן ... המטוס - הרי לא ימריא בלעדיהם ...
06:10 - הם הגיעו .
איחור לא גדול , יחסית אליהם ...בהנחה שקבענו ב - 05:45 ...
קצת נזיפות ( מצידנו) ,
קצת התנצלות (מצידם) לא שזה יעזור לפעם הבאה ...
ו... עפנו לשדה .
אה ... לפני כן צריך לעבור ברמלה , לקנות לחם , שהרי הטיסה ביום ראשון בבוקר - וגיסי חייב לחם טרי ...(בהנחה שנמצא חנות פתוחה ...) .
מצאנו .
הגענו ב- 07:10 לשדה .
טוב ... כאן נגזל ממני חופש הביטוי , גיסי למרות התכונות הפחות טובות שלו - יש לו גם כמה תכונות חיוביות , ומספר קשרים במקומות מסוימים שמקילים על החיים .
למשל קשרים טובים בנתב"ג .( וכאמור דווקא את זה אסור לי לספר)...
אם כי אומר בעדינות שתהליך הכירטוס שלנו היה מהיר מהמומצע ...
07:30 - יושבים במסעדה האיטלקית לארוחת בוקר .

08:15 - "יאללה לדיוטי פרי" - אומרת אחותי ואנחנו הולכות ...
09:10 - "ענת בראון , ענת בראון - צאי בבקשה מהדיוטי פרי ... טיסה 358 מחכה לך " ...
כמובן שאין קריאה כזאת ברמקולים של נתב"ג , וחבל שאין ... אולי כך היה אפשר להוציא את אחותי מהדיוטי פרי בזמן ... ולחסוך את הריצה המטורפת למטוס ...
כרגיל , אנחנו אחרונים ...
אה - יש עוד זוג אחד אחרינו ...
"את רואה? היינו יכולים להישאר עוד קצת" ... ממלמלת אחותי ...
(מיותר לציין שלא קנינו כלום)...
זהו .
אנחנו במטוס .
קפטן עמוס מברך אותנו בעברית ובאנגלית .
לא יאומן , אנחנו באויר ...
הסתיימו ההכנות , ההתארגנויות , הויכוחים הקלים ...
הי אירופה ... הנה אנחנו מגיעים ...
( המשך יבוא ) ...

שבוע הספר העברי - גם אצלנו!

אז נכון , קצת באיחור ... לא חגגנו בתאריך הרשמי ...
אבל חגגנו ואיזו חגיגה!
זה התחיל משיתוף הפעולה שעשיתי עם המתנ"ס שלנו .
אני בעד שיתופי פעולה , בכל תחום . זה תמיד מועיל , יש עוד מישהו שחושב איתך ובדרך כלל - השיתוף מניב משהו מוצלח ביותר .
כמו שהיה אצלנו ...
נכון שההתארגנות הייתה קצת לחוצה , התארגנו רק מספר ימים מראש , אבל התוצאה ... הייתה בהחלט משביעת רצון .
מחוץ לספריה , היו מתנפחים ועשרות ילדים השתוללו שם , דוכנים רבים למימכר ספרים קישטו את הדשא הגדול שליד הספריה , דוכני אוכל וממתקים ואפילו כמה דוכנים למימכר בגדים .
אם כבר , אז כבר ...
ובתוך הספריה : תיאטרון בובות לילדים הצעירים .
ההצגה המוצלחת :"מוקי ברוגז עם אמא " , ע"פ סיפרה של ימימה אבידר - משכה כל-כך הרבה ילדים , ששלושת המזגנים שלנו , אשר עבדו במרץ רב - לא עמדו בעומס ...
מעולם לא ראיתי את הספריה מלאה כל-כך ... והספריה שלנו , מלאה ברוך השם ...
לדעתי היו שם יותר ממאה ילדים ואימהות ועגלות ... לא היה מקום לזוז ...
אחרי שהסתיים התיאטרון , הגיע שי צ'רקה - המאייר הנערץ על כל ילדינו ...
בהרצאה מרתקת תוך שילוב של איורים תוך כדי ... הוא שבה את ליבם של כל היושבים מולו .
ילדים ומבוגרים ... שאח"כ , אפילו התווכחו מי יקבל את האיורים שהשאיר לי .
בינתיים הם אצלי ... נראה מה אחליט לעשות איתם ...
היה אירוע מרגש ומחמם את הלב . הצלחה גדולה , קיבלנו הרבה מחמאות .
הנה חלק מה"רכבים" שהגיעו אלינו :


הרבה תודה למתנ"ס וביחוד לאילנה - ששיתוף הפעולה ביננו מוכיח את עצמו פעם נוספת !
תמונות נוספות כאן .

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר ...

זהו .
סיימנו כתה יב'.
השבת האחרונה הייתה "שבת הורים" .
הורי בנות מחזור כז' התארחו ביחד עם בנותיהן לשבת אחרונה באולפנא .
התרגשות רבה באויר .
הרבה שיחות , מפגש אימהות/בנות עם המחנכות , מילות סיכום של ראש האולפנא .
ואני? אני נזכרתי בשבת אחרת ...
שבת הורים של כתה ט' , לפני ארבע שנים .
שבת - שבה ישבה בכורתי עגומת עיניים ועצובה .
שבת - שבה בכלל לא היה מובן לי , שנשב פה לסיום בסוף ארבע שנים .
היו הרבה דמעות בכתה ט' , שלה ושלי ...
קשיי הקליטה של שתינו , היו לא פשוטים ...
אבל מבעד לדמעות , בכורתי נשכה שפתיים ואמרה :"פה אני רוצה ללמוד אמא . זה החינוך שאני רוצה".
לא הסכימה לוותר , למרות שאני כבר ויתרתי ... היה לי קשה , הדמעות .
והנה - נגמרו הדמעות וחלפו להן ארבע שנים והיא מסיימת ...
במוצאי שבת היה מעמד סיום .
התכנסנו כולנו באמפי של האולפנא . הורים , בנות וצוות וכולם נרגשים .
מילות תודה של הבנות .
מילות סיום של הצוות .
ואני? רוצה לצלם כל פרט , כל תזוזה , שיהיה למזכרת .
אך בכורתי ... "לא אמא , אל תצלמי ... אח"כ"...
ואני נאלצת לשבת במקומי , מושבתת מאונס ... הילדה לא נותנת לי לצלם ...
אבל אז אני מתקוממת . הרי לא בכל יום היא מסיימת כתה יב' .
אני קמה ממקומי , נגשת לבתי המוקפת בחברותיה , זוכה ממנה למבט מצמית , ו..."אוף אמא ... לא לצלם"...
אבל החברות , כולן קופצות :"כן , כן , צלמי צלמי "...
למרבה הפלא היא נכנעת ומוותרת ואני מצלמת עוד ועוד ועוד ...
פתאום אני שומעת שאטת רגליים מאחורי ... מסובבת את הראש ו... עשרות הורים עם מצלמות , עטים על בנותיהן ומצלמים ...
"תראי מה עשית ..." צוחק האיש שלי ,"כנראה כולם קיבלו "הוראות" מהבנות שלהם וכשראו אותך קיבלו אומץ "...
כששככה המהומה שעוררתי ... המשיך הטקס .
צפינו במצגת מרגשת של בנותינו - בארועים שונים מכתה ט' ועד היום , מלווה בשירים יפים .
התרגשתי כששמעתי את אברהם פריד בשירו הנפלא ביותר בעיני .
זה שגם אני בחרתי להשמיע לבנות כשברכתי אותן בהכתרה .
כשהבנות שלנו , ניגשו כל אחת לאמה והגישו לנו ורד אדום , בכלל לא התאמצתי להסתיר את הדמעות ...

הילדה שלי .
רק אתמול הלכה לגן ... וכבר אישה צעירה . עוד שניה יוצאת לחיים .
ואני - שמנסה להאחז בשאריות ילדותה חושבת בשקט לעצמי :
"היא עוד לא בת 18, היא בת 17 ושמונה חודשים"...
זהו .
נגמר .
חיבוק אחרון למחנכות , למדריכות .
עוד דימעה אחת .
עוד מבט אחרון על בנין הכיתות והחדרים בהן בילו ארבע שנים .
בהצלחה יקירות!
קדימה , לחיים האמיתיים ...