פוסט טרום טיסה ...

יום ראשון בבוקר 12.07.09 .
תארו לעצמכם : שני זוגות .
האחד : מסודר , מאורגן , דייקן , קצת לחוץ , טיפה היסטרי , אבל נחמד בסך הכל ...
השני : מבולגן , אדיש , מאחר כרוני , זורם ... החיים עוברים לידו , אבל נחמד בסך הכל ...
הנשים - אחיות .
הגברים - בני זוגן .
בקיצור : אחותי ואני ...
תארו לעצמכם מצב שארבעת אילו נוסעים לחו"ל , לעשרה ימים - ביחד ...
עשרה ימים , אחד בתוך השני ...
המאורגן עם המבולגן ,
הלחוץ עם האדיש ,
הדייקן עם המאחר הכרוני , ( אולי נקנה להם מתנה שעון? לא יעזור... ).
מתחיל בבוקר: 05:30 - אנחנו מחכים ארוזים ליד הדלת .
והם? יש להם זמן ... המטוס - הרי לא ימריא בלעדיהם ...
06:10 - הם הגיעו .
איחור לא גדול , יחסית אליהם ...בהנחה שקבענו ב - 05:45 ...
קצת נזיפות ( מצידנו) ,
קצת התנצלות (מצידם) לא שזה יעזור לפעם הבאה ...
ו... עפנו לשדה .
אה ... לפני כן צריך לעבור ברמלה , לקנות לחם , שהרי הטיסה ביום ראשון בבוקר - וגיסי חייב לחם טרי ...(בהנחה שנמצא חנות פתוחה ...) .
מצאנו .
הגענו ב- 07:10 לשדה .
טוב ... כאן נגזל ממני חופש הביטוי , גיסי למרות התכונות הפחות טובות שלו - יש לו גם כמה תכונות חיוביות , ומספר קשרים במקומות מסוימים שמקילים על החיים .
למשל קשרים טובים בנתב"ג .( וכאמור דווקא את זה אסור לי לספר)...
אם כי אומר בעדינות שתהליך הכירטוס שלנו היה מהיר מהמומצע ...
07:30 - יושבים במסעדה האיטלקית לארוחת בוקר .

08:15 - "יאללה לדיוטי פרי" - אומרת אחותי ואנחנו הולכות ...
09:10 - "ענת בראון , ענת בראון - צאי בבקשה מהדיוטי פרי ... טיסה 358 מחכה לך " ...
כמובן שאין קריאה כזאת ברמקולים של נתב"ג , וחבל שאין ... אולי כך היה אפשר להוציא את אחותי מהדיוטי פרי בזמן ... ולחסוך את הריצה המטורפת למטוס ...
כרגיל , אנחנו אחרונים ...
אה - יש עוד זוג אחד אחרינו ...
"את רואה? היינו יכולים להישאר עוד קצת" ... ממלמלת אחותי ...
(מיותר לציין שלא קנינו כלום)...
זהו .
אנחנו במטוס .
קפטן עמוס מברך אותנו בעברית ובאנגלית .
לא יאומן , אנחנו באויר ...
הסתיימו ההכנות , ההתארגנויות , הויכוחים הקלים ...
הי אירופה ... הנה אנחנו מגיעים ...
( המשך יבוא ) ...