סיומו של יום אחד ותחילתו של השני ...

21:30 בלילה .
אור יום בחוץ , כאילו חמש אחה"צ .
אנחנו מתחילים לחפש דירה ללילה .
"צריך להתרחק מהנהר ולעלות לעיירות שלמעלה" , אומרת אחותי . "ככה נוזיל עלויות".
אנחנו בודקים כמה צימרים בעיירה קוכם .
חדר ללילה בצימר יעלה בסביבות 55 יורו לזוג.
במלון קצת יותר מפואר יעלה בסביבות 85 יורו , ללילה לזוג .
אנחנו מחפשים דירה .
לארבעתינו .
עם מטבח - שנוכל לבשל .(ברור שהבאנו איתנו סירים ...לא גדולים - אבל כאלה שאנחנו יכולים להסתדר איתם ) .
ממשיכים בנסיעה .
אנחנו בעיירה אלנץ .
ענת הולכת לחפש לנו דירה .
למדנו במהלך הימים הבאים שלדירה שאנחנו מחפשים קוראים בגרמנית : Ferienwohnung .
(דירת נופש , בתרגום חופשי) ...
ענת חוזרת .
"סידרתי לנו דירה " , היא צוהלת . "לארבעתינו . ב - 44 יורו ללילה".
"תכתבי בפנקס שלך !" היא אומרת לי בחיוך גדול , "שאחותך , המפוזרת - שיחקה אותה!" ...
מה אתם חושבים? את הפוסטים שאתם קוראים עכשיו , אני כותבת תוך כדי הטיול , בתוך הפנקס שלי , ומדי פעם ... נלקח הפנקס ע"י מן דהוא ... כדי לקרא מה אני מנציחה ...
אנחנו יורדים מהאוטו לדירה נחמדה .
חדר שינה , סלון , מטבח , מקלחת .
אין לנו בעיה . אנחנו מתורגלים בשכאלה .
"אם אתם רוצים תישנו אתם בחדר , אנחנו נישן בסלון" אני אומרת לאחותי .
"לא , לא , תישנו אתם בחדר " , היא עונה לי . "אנחנו נסתדר בסלון".
המטען של המצלמה עושה לי בעיות , אחותי משאילה לי את שלה .
"תביאי לי מברשת לשיער " היא מבקשת ממני "לא מוצאת את שלי"...
(כבר אמרנו מפוזרת ומסודרת?... ) .
בעלת הדירה אמרה לנו בתחילת הערב: "ארבעה מבוגרים בדירה? יהיה לכם נוח? לא תהיה לכם פרטיות"...
ואנחנו צוחקים ...
היא לא מכירה אותנו .
בטיולים שלנו - פרטיות זה הדבר האחרון שאנחנו מחפשים ...
לא סתם כתבתי כבר כאן - עשרה ימים ביחד ...
שתי אחיות ושני בעלים ...

בוקר 13.07.09 .
התעוררנו מוקדם .
אנחנו כמובן ...
הזוג השני ישן עוד זמן מה ...
יצאנו החוצה למרפסת לראות את הנוף .
אתמול בלילה כבר היינו עייפים ולא ממש הסתכלנו סביב ...
בתים ציוריים , צימרים מסביב .
מצד שמאל נהר המוזל .
"לגור על שפת הנהר , איזו שלווה " , אני חושבת לעצמי .
"תראי , כל הלילה ירד גשם" . אומר האיש שלי .
אמצע יולי , ירד גשם שוטף . הכל רטוב בחוץ ...
אני מסתכלת על הבית ממול .. לא יאומן .. מישהו הדליק אח , עשן מסתלסל בארובה ...
אמצע יולי - בגרמניה גשום וקר ...

פרנקפורט ובנותיה ...

13:15 לפי שעון מקומי .
נחתנו .
אנחנו מחכים למזודות ...
אנשי בטחון גבוהים ..בלונדינים ... וקצוצי שיער עומדים בצדדים ...
יכול להיות שזאת הרגישות הפרטית שלי ... או שכולם פה נראים עוינים?...
שש הודעות חדשות לנייד , ממספר שאני לא מזהה ...
חברת פלאפון ...
"ברוכים הבאים לגרמניה" - לשון ההודעה הראשונה ...
אני מצטמררת ...
"ברוכים הבאים לגרמניה "...
"די , נו - אני נוזפת בעצמי בלי מילים ... תזרמי כבר "...
אני מנסה לזרום ...
16:30 - אנחנו נוסעים צפונה לכיוון בכרך .
הדרך יפה ופסטורלית . הכל ירוק ופורח . נהר הריין שלאורכו אנו נוסעים , רחב ושקט .
"כמה מים יש להם" , אנחנו אומרים במקהלה כמעט ...
לאורך כל הדרך בתים ציוריים , טירות עתיקות שבנו שליטים קודמים , כרמים שעומדים על צלע ההר ( "איך הם מגיעים לשם" , אנו תוהים בקול ... זה יתברר לנו בהמשך... )
ובתוך כל אילו , בתוך כל היופי עוצר הנשימה הזה ...
פסי הרכבת ...
לאורך כל הדרך -
פסי רכבת שמצמררים את כולנו ...

(המשך יבוא)...

פוסט טרום טיסה ...

יום ראשון בבוקר 12.07.09 .
תארו לעצמכם : שני זוגות .
האחד : מסודר , מאורגן , דייקן , קצת לחוץ , טיפה היסטרי , אבל נחמד בסך הכל ...
השני : מבולגן , אדיש , מאחר כרוני , זורם ... החיים עוברים לידו , אבל נחמד בסך הכל ...
הנשים - אחיות .
הגברים - בני זוגן .
בקיצור : אחותי ואני ...
תארו לעצמכם מצב שארבעת אילו נוסעים לחו"ל , לעשרה ימים - ביחד ...
עשרה ימים , אחד בתוך השני ...
המאורגן עם המבולגן ,
הלחוץ עם האדיש ,
הדייקן עם המאחר הכרוני , ( אולי נקנה להם מתנה שעון? לא יעזור... ).
מתחיל בבוקר: 05:30 - אנחנו מחכים ארוזים ליד הדלת .
והם? יש להם זמן ... המטוס - הרי לא ימריא בלעדיהם ...
06:10 - הם הגיעו .
איחור לא גדול , יחסית אליהם ...בהנחה שקבענו ב - 05:45 ...
קצת נזיפות ( מצידנו) ,
קצת התנצלות (מצידם) לא שזה יעזור לפעם הבאה ...
ו... עפנו לשדה .
אה ... לפני כן צריך לעבור ברמלה , לקנות לחם , שהרי הטיסה ביום ראשון בבוקר - וגיסי חייב לחם טרי ...(בהנחה שנמצא חנות פתוחה ...) .
מצאנו .
הגענו ב- 07:10 לשדה .
טוב ... כאן נגזל ממני חופש הביטוי , גיסי למרות התכונות הפחות טובות שלו - יש לו גם כמה תכונות חיוביות , ומספר קשרים במקומות מסוימים שמקילים על החיים .
למשל קשרים טובים בנתב"ג .( וכאמור דווקא את זה אסור לי לספר)...
אם כי אומר בעדינות שתהליך הכירטוס שלנו היה מהיר מהמומצע ...
07:30 - יושבים במסעדה האיטלקית לארוחת בוקר .

08:15 - "יאללה לדיוטי פרי" - אומרת אחותי ואנחנו הולכות ...
09:10 - "ענת בראון , ענת בראון - צאי בבקשה מהדיוטי פרי ... טיסה 358 מחכה לך " ...
כמובן שאין קריאה כזאת ברמקולים של נתב"ג , וחבל שאין ... אולי כך היה אפשר להוציא את אחותי מהדיוטי פרי בזמן ... ולחסוך את הריצה המטורפת למטוס ...
כרגיל , אנחנו אחרונים ...
אה - יש עוד זוג אחד אחרינו ...
"את רואה? היינו יכולים להישאר עוד קצת" ... ממלמלת אחותי ...
(מיותר לציין שלא קנינו כלום)...
זהו .
אנחנו במטוס .
קפטן עמוס מברך אותנו בעברית ובאנגלית .
לא יאומן , אנחנו באויר ...
הסתיימו ההכנות , ההתארגנויות , הויכוחים הקלים ...
הי אירופה ... הנה אנחנו מגיעים ...
( המשך יבוא ) ...