ושוב יום הולדת , אבל הפעם עצוב ...

לפני שנה בדיוק , כתבתי  את הפוסט הזה ...
הבלוג היה  אז  בשנה .
ו...נכון - עכשיו הוא בן שנתיים .
יש לו יום הולדת .
אני קוראת  את  הפוסט  מלפני  שנה ואני מצליחה לזהות  בתוך המלים שלי - את השמחה שהייתה בי אז כשכתבתי על יום הולדתינו הראשון ...
כשלו - מלאה שנה ,
ולי - כפי שכתבתי אז , מלאה שנה מאז העזתי לפרסם מה שאני כותבת ...
הרבה דברים קרו בשנה החולפת ...
דברים עצובים וקשים בעיקר ...
דברים שהרביתי  לכתוב עליהם ואני עדיין כותבת עליהם ... כיוון שאינני מצליחה להביא את עצמי לכתוב על משהו אחר ...

יש לנו יום הולדת שנתיים ...
ואמא שלי לא פה כדי לפרגן ...
כדי  להיות  הראשונה שקוראת ומגיבה ...
כדי  לשאול אותי  לפחות פעמיים ביום : "מתי  את  כותבת  עוד פוסט? מזמן לא כתבת משהו ! נו ... תכתבי כבר"!...
"הקוראת מספר אחת שלי " - כפי שכיניתי אותה
כבר לא נמצאת פה ...
הקוראת  הזאת  שהייתה משוכנעת  שאני מינימום ... שייקספיר ...
שהייתה אומרת לי כל הזמן : "תכתבי כבר ספר ... נו - מתי תכתבי כבר ספר? "...
היא כבר לא פה ...

וכמו שכתבתי אז , לפני שנה עדיין אין בבלוג שלי צבעים מיוחדים , רקעים מרשימים או תמונות מהפנטות ...
פשוט מהסיבה שאין בי מספיק אנרגיה לעשות שינויים ויזואליים ...
והמשפט החכם של מורי היקר :"עזבו את הקוסמטיקה , תנו לתוכן לדבר"...  ממשיך להיות נר לרגלי .
למרות שלפעמים דווקא בא לי שהבלוג יהיה קצת יותר אסתטי ...
בעניין כמה אנשים קוראים את הבלוג הזה ...
את זה אני דווקא כן יודעת ... חברתי הטובה האירה את עיני שאני יכולה להשתמש בגוגל אנליטיקס ...
וראה זה פלא ... קוראים את הבלוג הזה , גם מחוץ לישראל ...
מה אני יכולה עוד להוסיף?
אותו מורה שלי  כתב בבלוג שלו , על הבלוג הזה : "יומן אישי מרתק ונוגע ללב"...
לא התכוונתי שזה מה שיהיה ...
בעצם לא התכוונתי בכלל ...
אני בכלל לא חשבתי שאי פעם אכתוב בלוג ועוד שמישהו יקרא אותו ...
ואני מוצאת את עצמי בכל זאת משתפת בתחושות שהן שלי ומסתבר שיש עוד אנשים שעברו חוויות דומות ויודעים על מה אני מדברת ...
אז ... בכל זאת זה יום הולדת ...
גם אם אני לא רוקדת משמחה ...
שיהיה מזל טוב , בלוג!

יש לנו יום הולדת !

לבלוג שלי ולי ...
יש לנו יום הולדת .
לו - מלאה שנה , מאז התחלתי לכתוב בו ...
ולי?
אצלי עברה שנה מאז שהעזתי לפרסם דברים שאני כותבת ...
שכן , אני ... תמיד כתבתי .
מאז שאני זוכרת את עצמי .
זה התחיל בכתה א' לעיתון בית הספר  והמשיך מאז - למגרה ...
בעיקר למגירה ...
גם למשפחה כתבתי קצת וגם לחברים שביקשו אבל לא יותר מזה .
המהפך קרה לפני שנה ...
כשהשתתפתי בקורס ההוא ...
שבכלל לא התכוונתי ללכת אליו ...
והמורה שלי , שכנראה היה במקום ובזמן הנכונים , הצליח להדביק אותי בהתלהבות שלו מבלוגים .
אם לומר את האמת , בחיים לא חשבתי שאני אכתוב בלוג ...
שהרי , את מי זה מעניין מה שיש לי להגיד?
ככה חשבתי .
אבל זה היה קודם , עכשיו אני כבר חושבת אחרת .

כמו שבוודאי שמתם לב - מהיום הראשון של הבלוג לא עשיתי בו שינויים חיצוניים .
לא צבעים , לא תמונות , לא רקעים מיוחדים ...
פשוט ... בגלל שאני לא יודעת מספיק - איך לעשות את זה :-) ...
וכל פעם שאני מנסה לעשות שינוי הכי קטן , צבע או פונט אחר ...
מתחרבש לי כל הבלוג ...
ואז - אני נכנסת ללחץ היסטרי , יושבת ליד המחשב עד שלוש לפנות בוקר , מנסה לתקן ולרוב לא מצליחה ...
לכן החלטתי לעזוב את העניין הזה בינתיים ,
ולאמץ את המשפט החכם שאומר: "עזבו את הקוסמטיקה , תנו לתוכן לדבר!"
שגם המשפט הזה , מגיע מאותו מורה ...

כמה אנשים קוראים את הבלוג שלי?
גם את זה אני לא ממש יודעת ...
עם הכלי הסטטיסטי לבדיקה של  כניסות  אנשים לבלוג , אני גם לא ממש מסתדרת  ...
ברור שאני סקרנית לדעת כמה אנשים קוראים , אבל ... אני לא נותנת לזה להשתלט עלי , גם בגלל שאני יודעת שהקוראת מספר אחת שלי , עושה לי יחסי ציבור כאילו טובים ,
שבטוח יש אנשים שאני לא יודעת אפילו שקוראים את הבלוג :-)...
זהו ,
בינתיים אני נהנית מעצם הכתיבה .
מזל טוב בלוג!