הרומן הצרפתי שלי ...

לא התכוונתי לכתוב פוסט היום ... אבל כשהגעתי לעבודה ונתקלתי בארגז הספרים בצרפתית שחיכה לי ... נזכרתי בחיוך איך התחיל "הרומן הצרפתי" שלי ...
"ספרים בצרפתית? אין לי" . אני עונה לאישה העומדת מולי .
"אין?" היא שואלת באכזבה . " אבל אני קוראת רק בצרפתית ... וזה ספריה פה"...
"את יודעת מה?" אני מחייכת , "את צודקת ... זאת באמת ספריה פה"...
הראש הספרני שלי , שמתוכנת לפתור בעיות - מתחיל לעבוד... ואני נזכרת בשיחה שהייתה לי עם חברה ספרנית ...
אני מתקשרת אליה:" שושי , איזו ספריה עושה השאלות בינספרייתיות בצרפתית?" אני שואלת .
"ספרית דימונה" , היא עונה לי . " יש להם אוסף גדול בשפה הצרפתית" ...
אח... כמה זה יעיל שיש חברות ספרניות ... סיעור מוחות ספרני - זה דבר מאוד מפרה ... נסו פעם ...
ואני מצלצלת לספרית דימונה , מדברת עם אילנה האחראית על האוסף בצרפתית ומסכמת איתה , שהיא תשלח לי ארגז עם רומנים בצרפתית ומדי חודשיים שלושה , אני אחזיר לה את הארגז והיא תשלח לי ספרים נוספים ...
השאלה בינספרייתית .
נפתרה הבעיה , מבלי לרכוש ספרים בשפה שאין מי שיקטלג - בספריה שלנו ...
הקוראת שלי - שבוחנת אותי במשך הדקות הללו , שואלת בהיסוס:"אז יהיו לי ספרים בצרפתית?"
"בשבוע הבא" , אני עונה "יהיו פה גם ספרים בצרפתית" ...

"לקורס הזה , דווקא ממש התכוונתי לבוא"...

זוכרים את הקורס הקודם שכתבתי עליו?
קורס:"ספרים וסיפורי מסע ברשת?" שהתקיים במרכז ההדרכה לספריות ?
זה , שממש לא התכוונתי ללכת אליו?
הקורס ההוא ...
שהחיים שלי נחלקים לשניים , לפני שלמדתי אותו ואחרי שלמדתי אותו ... (כמו שיגאל נוהג להגיד) , זוכרים?
אז אתמול התחלתי עוד קורס במרכז ההדרכה .
"ארגז הכלים המקצועי לספרן ולמידען" . קורס נוסף שמלמד יגאל חמיש .
לקורס הזה - ממש התכוונתי לבוא!
אחרי שלמדתי כל-כך הרבה בקורס הקודם וגם כתבתי על כך , כאן - לא היו לי ספקות בקשר לקורס הבא שלי .
הפעם - ציפי לא הייתה צריכה לשכנע אותי ...
כבר משמו של הקורס - אתם מבינים שאנחנו הולכים ללמוד דברים חדשים שיועילו לנו .
נלמד על כלים הקיימים באינטרנט וגם על גבי המחשב שלנו . כלים - שחלקם בטח יהיו חדשים לנו , את חלקם אולי אנו מכירים , אבל נלמד למצות את הפוטנציאל הגלום בהם לתועלת עבודתנו .
למשל : מנוע החיפוש השולחני (המופלא) copernic .
אז ... קדימה לעבודה יגאל , יש לי הרבה ציפיות ...

"את מכירה את הצב והעקרב?"

שואל אותי חייל צעיר וגבוה שנכנס לספריה .

שעת צהריים , עדיין שקט .

מה? אני מתבלבלת לרגע ורואה בעיני רוחי , מבעד למדים הירוקים והרובה - את הילד שהיה מסתובב פה בספריה , לעיתים די רחוקות , וממש לא ממהר להחזיר ספרים ...

"מה אתה מחפש?"

"את הספר הצב והעקרב" - הוא אומר בבישנות .

ואני לא יכולה שלא לתהות , מה לו - חייל ביחידה מובחרת ולספר ילדים? הרי כשהיה ילד בעצמו - בקושי קרא ספרים ...

אבל אני מחפשת ו... לא מוצאת .

"אין ספר כזה" - אני מודיעה לו בפסקנות .

"בטח שיש ", הוא עונה לי . "סיפרו לנו כשהיתי בגן ... אני זוכר" ... הוא מוסיף כמעט בלחש .

"רגע , רגע" אני אומרת , " זה בטח סיפור שנמצא בתוך ספר . יהיה לי מאוד קשה לאתר אותו אם אתה לא זוכר מי הסופר".

"לא , אני לא זוכר ... אבל אני חייב את הסיפור הזה"...

ואני רואה אותו ממהר לספרית הילדים ומתחיל לחטט במדפים ...

בשלב בזה , אני מתחילה לצחוק :"תגיד , אני שואלת אתה חושב שתמצא ככה את הסיפור ? תדפדף במאות ספרים וככה תמצא אותו?" ...

הוא צוחק יחד איתי ושואל :"יש לך אולי רעיון יותר טוב?" .

ויש לי .

אני מתקשרת לאחת הגננות בישוב ושואלת:" יהודית , מי כתב את הסיפור: הצב והעקרב"?

עודד בורלא , היא עונה מיד .

מכאן הדרך אל הסיפור קצרה מאוד .

אני ניגשת למדף , לוקחת את:"הספר הגדול של עודד בורלא"והנה "הצב והעקרב" ממש כאן ...

"איזה יופי!" הוא שמח , "אני רוצה להכין לחברה שלי הפתעה"...

"חברה?" אני סקרנית קצת ... "כן ... חיילת , הוא נבוך . חשבתי לצלם את זה , להדביק , לכתוב לה משהו ..."

"נו , אני אומרת - אז קדימה לעבודה "...

"הבעיה שאני צריך את זה למחר , אני נוסע אליה ואני לא כל-כך טוב בלגזור ולהדביק"...

אני מחייכת אליו :" להשתמש בנשק אתה יודע?..." "בטח שאני יודע!" , הוא צוחק .

בוא שב . אני אומרת , מנצלת את השקט הזמני של שעת הצהריים ... ותוך רגע , אני סורקת את הסיפור , גוזרת , צובעת , מדביקה ... מרגישה כמו בשיעור אמנות ...

הוא יושב לצידי , נבוך מתפעל בשקט וכשאני מסיימת ומגישה לו , אני מזהירה אותו :" שלא תגלה לאף אחד שאני עשיתי את זה"...

ואז הוא אומר לי בשקט בשקט :"את יודעת יש בסיפור הזה משהו במיוחד לחברה שלי ויש לה מחר יום הולדת ".

"מזל טוב ", אני אומרת ," חבר משקיען אתה" .

והוא ממשיך באותו קול שקט :" היא חולה"...

"לא נורא , אני מנחמת אותו , כמה ימים וזה יעבור ".

"זה לא שפעת ", הוא ממשיך כאילו מוכרח לספר לי,

"יש לה סרטן"...

ואז אני מבינה מה לחייל ביחידה מובחרת ולסיפור ילדים ...

ואני כל-כך שמחה שעזרתי לו ...

"את מוכנה לדבר בשם האימהות?"

הכתרה .
לא של מלך או מלכה .
הכתרת רבנית פורים באולפנא , אתם יודעים ...
החגיגה הגדולה של השנה .
השיא של כתה יב'.
הצגה שמעלות בנות השיכבה , עם במאיות ותפאורה מערכת הגברה משוכללת ושחקניות ... ואתה מדמה בנפשך שאתה נמצא ב"הבימה" או "בקמארי" ...
ואז ... אז מגיעה הרבנית .
נערה מהשיכבה שנבחרה לתואר הרם והיא תנהל את האולפנא במהלך שבוע החגיגות של פורים .
"אז את מוכנה לברך בשם האימהות?" שואלת אותי נאוה , הסגנית .
"אני? אני תוהה , למה דווקא אני? , מכל האימהות דווקא אני? הרי אני לא אמא "רגילה" ...
די בעייתית לצורך העניין ...
לא תמיד מסכימה עם דרכה של האולפנא , כועסת על כך שהבנות ישנות בשקי שינה בטיולים שנתיים , מתווכחת , אומרת את דעתי בקול , גם כשיודעת שבטח אהיה היחידה ...
לא בדיוק נכנסת לריבוע ...
ודווקא ממני מבקשים ?
אבל כמובן שאת המחשבות הללו , אני שומרת לעצמי ...
ולנאוה אני עונה מיד :" כן בטח , בשמחה" .
ואז התחלתי לחשוב , מה אומר ? יהיו המון נשים ובנות ואורחות באולם ...
ואני אהיה לבד על הבמה ... אני והמיקרופון ...
בשלב הזה , התחילה לפרפר לי הבטן ... אבל אין ברירה , הרי הסכמתי ...
וכשעמדתי על הבמה , משתדלת שלא ירעד לי הקול - כדי לא לעשות בושות ...
בחרתי לשתף את כולן בחוויה שלי עם האולפנא .
חוויה שהתחילה לפני כארבע שנים , כשבתי הבכורה עלתה לכתה ט' .
כשאני הגעתי לאולפנא - לא הכרתי אף אחד , לא ידעתי מה הולך לקרות ואיך דברים יראו מעכשיו.
קשיי הקליטה שלי היו רבים ...
פתאום להתרגל לישון לבד בלי ילדתי לידי , לא לדעת מה היא עושה כל רגע וכל שניה ,
מה היא אוכלת ואם טעים לה ...
פתאום להידחק טיפה הצידה...
ואז אמרתי תודה .
תודה למחנכות על הסבלנות והאהבה שלהן לבנות .
תודה לאימהות הבית על הנשמה שהן מכניסות בכל מעשיהן .
תודה למורים המקצועיים שמתעקשים גם עם בנות סרבניות .
תודה לאנשי האחזקה ולגננים על החזות היפה של האולפנא .
תודה לצוות המיטבח .
תודה רבה לרב שלמה שבצניעות ובהדרת פנים מוביל את האולפנא קדימה .
תודה לעדנה , מנהלת התיכון .
ואז , פניתי לבנות - הכוכבות האמיתיות של הערב ואמרתי להן :
"בנות יקרות עוד רגע אתן מסיימות כתה יב', עוד שניה אתן יוצאות לחיים האמיתיים , קבלתן כאן מטען גדול ומלא משמעות ואיתו , אני בטוחה השמיים הם הגבול. צאנה לעולם בנות יקרות והטבענה בו את חותמכן - כי יש לכן חותם להטביע" .
בסיום דברי ביקשתי שיתנגן שירו המופלא של אברהם פריד , "עלה קטן שלי " , כשאני שמעתי שיר זה לראשונה - בתי סיימה כתה ו' וחשבתי שיהיה זה נכון להקשיב לו גם בערב זה , כמעט סיום יב' ...
כשירדתי מהבמה , לא שמעתי את מחיאות הכפיים , ליבי הלם חזק יותר ...
וכשאמרו לי אח"כ חברותי האימהות , שהעברתי בדיוק את תחושות ליבן ,
חשבתי לעצמי , שאולי בעצם אני כן אמא רגילה ...

"בשביל זה למדתי כל-כך הרבה שנים?"...

יום חמישי . שבע וחצי בערב . אחרוני הקוראים הלכו הביתה , ואני מסתכלת ביאוש על ספרית הילדים שלי ...ספרים מפוזרים על הריצפה , מדפים הפוכים , מישהו הזיז את כל פינת הישיבה לקצה הרחוק של הספריה... מה היה לו לעשות שם?...

ואז ...

אז מתגנבת לה המחשבה שחונקת אותי תמיד :"בשביל זה הלכתי לאוניברסיטה? בשביל זה אני מקפידה ללמוד ולהתעדכן כל הזמן? בשביל זה?בשביל להרים ספרים מהריצפה??

אבל לפני שאני נותנת למחשבה הזאת להשתלט עלי ...אני נזכרת בנערה החמודה שמגיעה בקביעות לספריה , מחכה בסבלנות שאתפנה ומבקשת בקול שקט :"את יכולה להמליץ לי על ספרים?"

ואני כמו כל שבוע עונה לה בחיוך :"בשמחה" .

ואז , אנחנו מסתובבות ביחד בין המדפים וכל ספר שאני בוחרת - היא לוקחת . בלי להגיד :"לא בא לי ... לא נראה לי ... לא רוצה..." ואנחנו מנהלות שיחה על הספרים.

היא כנראה סומכת עלי , הילדונת הזאת .

עובדה .

אנחנו עושות את אותו דבר , כל שבוע - כבר שבועות רבים .

ואז אני נזכרת בעוד משהו : בסטודנט שהגיע לכאן לפני זמן מה ובמבט מוטרד מאוד אמר לי :"יש לי עבודה להגיש , לתואר ראשון , לא מצאתי כלום באינטרנט , אני כבר חייב להגיש"...

ואני שואלת:"מה הנושא ? חכה שניה"...

והוא מחכה ...ודי מהר , הוא מביט בי במבט נדהם נוכח התוצאות של חיפושי : "מה... מה עשית? איך חיפשת? איפה מצאת את כל זה?"...

ואני עונה:" בוא , שב , תלמד "....

ומראה לו איך לחפש כדי למצוא .

הוא מגיע כעבור חודש וחצי , עם הציון , להראות לי : 97 .

ועוד זכרון?עבודת הגמר שקיבלתי עותק ממנה עם הקדשה: "שרהל'ה , מה הייתי עושה בלעדייך?"...

ו... תוך כדי המחשבות הללו שמגרשות את המחשבה הראשונית שלי ...אני שמה לב , שאספתי כבר את כל הספרים , עוד שניה הם יהיו במקום ו... הכל בסדר .

לא נורא שאני לומדת כל הזמן ... גם אם בימי חמישי כנראה אמשיך לאסוף ספרים מהריצפה ...

"ואני... בכלל לא התכוונתי לבוא לקורס הזה"...

"רציתי להודיע לך שהקורס שנרשמת אליו , התבטל". כך אומרת לי ציפי מ"מרכז ההדרכה לספריות " .
"מה התבטל? אני נדהמת . הרי נרשמתי בזמן , עשיתי הכל כמו שצריך והכל היה בסדר"...
"התבטל , ממשיכה ציפי , פחות מדי נרשמים , את יודעת ...אולי תרשמי לקורס אחר במקום?...
"מה קורס אחר , ציפי , אני נאנחת , לא מצאתי ענין בשום קורס אחר בחוברת שלכם" ...
"אל תגזימי ממשיכה ציפי באסרטיביות , בואי נעבור על הקורסים ביחד , ונמצא לך קורס"..
"אין סיכוי , אני מתעקשת , אין".
אבל ציפי , בסבלנות ראויה לציון ממשיכה:"הנה קורס מדליק :"ספרים וסיפורי מסע ברשת"...
" עזבי ציפי , אני עונה , לא מענין! מה כבר אפשר ללמוד בקורס הזה?..."
אך היא , לא מוותרת : "מה אכפת לך? המרצה מצוין"...
וקצת בלית ברירה אני נרשמת לקורס: "ספרים וספורי מסע ברשת ". מרצה: יגאל חמיש .
ואני ממשיכה לחשוב לעצמי:" מה כבר אלמד שם?"...
נו , ומה אגיד לכם עכשיו , כשאני כבר מסיימת את הקורס , אם לצטט את דבריו של המרצה(הבאמת מצוין , כדברי ציפי) ,
החיים שלי נחלקים לשניים: לפני שלמדתי את הקורס הזה ... ואחרי שלמדתי את הקורס הזה...
למדנו על היישומים הרבים שיש לגוגל , קיבלנו רעיונות מצוינים כיצד לרתום את היישומים הללו לטובת אטרקטיביות הספריה שלנו .
למשל: לקיים שעת סיפור באמצעות Google Earth . להראות לילדים סיפור מסע , על המפה . אחר-כך כולם ירוצו לקרא את הספר ...

למדנו על Google maps , וכמו שתראו במפה שיצרתי , אפשר לקחת סיפור מסע , ליצור את המסלול של המפה בעזרת סמנים , בכל סמן להכניס מידע , קישור , או סרט מ You Tube .
ולהלן המפה שיצרתי בעקבות ספרו הנהדר של הסופר :ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום" .
אני ממליצה להקליק על המילים מתחת למפה ולהגיע למפה הגדולה , כך תוכלו להנות יותר מכל המידע שיש בה:

הצג מפה גדולה יותר


למדנו להשתמש ב- RSS באמצעות Google Reader, אשר מאפשר לנו לקרא את המידע שמעניין אותנו באמת ולא לטבוע בים המידע שהאינטרנט מציע לנו .
הכרנו את היישום Panoramio , אשר ע"י הרשמה ופתיחת חשבון מאפשר להעלות תמונות מטיולים שלנו , למקום הרלוונטי על המפה של גוגול .ואם תקליקו כאן - תוכלו לראות שתי תמונות שלי - מהטיול שעשינו לסלובניה-קרואטיה - על המפה .
למדנו על היישום (המופלא בעיני) Google Earth , שמאפשר לנו לטייל בעולם - מבלי לקום מהכסא .אנו יכולים להנות מהרבה מאוד שכבות מידע כמו : מבנים בלת מימד , כבישים , תחבורה ציבורית ועוד .
למדנו להפוך את Google Earth ל - Google Sky ול - Google Moon - כאן אפשר לבחון את גורמי השמיים הנמצאים מעל הנקודה שממנה עברנו מ- Google Earth .
תוך כדי הקורס גוגל השיקו את הגירסה החדשה של Google Earth , המאפשרת עוד שכבת מידע מרהיבה באוקיינוס .
גם ב -Google Earth לנעוץ סמנים במקומות נבחרים , ולהכניס מידע וסרטים .
אפשר "ללכת" על ציר הזמן ולראות מקומות בפרספקטיבה היסטורית . (היה מאוד מעניין לראות את פרוייקט הדקלים בדובאיי בשלבים שונים של העבודה) .
אפשר "להקליט" , מסע פרטי משלנו - ולראותו על התוכנה . וכפי שהסתבר לי , גם את זה - אפשר "לשתול" בתוך הבלוג .

קיבלנו טעימה קצרה מתוכנת Microsoft WorldWide Telescope , המאפשרת צפיה ולמידה על גורמי השמים , באופן מעמיק . כלי נהדר לכל המתעניינים באסטרונומיה , מצוין למורים לגאוגרפיה- אנציקלופדיה ויזואלית ממש .

היריעה תקצר מלהכיל את כל מה שלמדנו , אכן צדקה ציפי ...
יגאל הדביק אותנו בלהט שלו והתגלה כמורה - שמאוד רוצה ללמד ...
מה שהוא לא יודע , ולא נגלה לו כמובן זה שלמדתי ממנו דברים , גם כשהוא לא התכוון ללמד ...
אני נהניתי .
וכששואלים אותי :"מה למדת בקורס?"
אני עונה בחיוך :"מה זאת אומרת? להיות מקצוענית כמובן"...
תודה לציפי שהתעקשה ... והרבה תודה ליגאל .

"תביאי את נגה , שתעשה בלגאן בספריה"...

נגה היא ילדה מקסימה . שובבה , צוחקת , משתוללת .
ילדה .
עוד לא בת חמש .
נגה מאוד אוהבת לבוא לספריה .
היא אוהבת במיוחד , מדף ספציפי...
את המדף שעליו עומדת סדרת "חלומות מתוקים" ... המדף הזה ,הוא בדיוק בגובה של נגה . היא נכנסת לספריה , רצה למדף ... ולפני שהספקתי לצייץ ... כל הספרים על הרצפה ... והיא מסדרת אותם בריבועים , בערמות , כאילו משחקת בפאזל . ילדה יצירתית בלי שום ספק .
ואני? מסתכלת על הקטנטונת הזו , שמגיל מאוד צעיר מחבבת להפוך מדפים עם ספרים , וכמובן שאינני כועסת עליה. איך אפשר?
אני כועסת על אימא שלה! אימא של נגה , חברתי הטובה , שעומדת בנחת , בוחרת לעצמה ספרים – וממש לא מתרגשת ממה שבתה עושה . "נו אני תכף אסדר אחריה"... כך היא אומרת כלאחר יד, ונגה שגאה מאוד בעצמה – פונה לטפל בעוד מדפים ...
ככה זה נראה , בכל פעם שנגה ואימא שלה מגיעות לספריה .

לפני חודש נכנס אחד הילדים לספרייה ואמר לי :" הייתה תאונה בישוב . נפגעה ילדה בת חמש , אולי את יודעת מי זאת?" בלי נשימה התחלתי להעביר לי בראש את כל הילדות בנות החמש שיש לנו בישוב ...
אחרי שעתיים קבלתי ס.מ.ס. מהבת שלי . נגה . זאת נגה .
אין לתאר מה עבר לי בראש ובלב באותן דקות שניסיתי להבין מה קורה .
נגה נפגעה בקרסול , פגיעה קשה . היא תצטרך עוד לעבור ניתוח , ותהיה מוגבלת לתקופה מסוימת . אבל היא תהיה לגמרי בסדר . בינתיים אימא שלה , לוקחת אותה בעגלה ממקום למקום .
ואני? בפעם האחרונה שפגשתי את אימא של נגה אמרתי לה: "תביאי את נגה , שתעשה בלגאן בספריה ... רק תביאי אותה "...