"את מכירה את הצב והעקרב?"

שואל אותי חייל צעיר וגבוה שנכנס לספריה .

שעת צהריים , עדיין שקט .

מה? אני מתבלבלת לרגע ורואה בעיני רוחי , מבעד למדים הירוקים והרובה - את הילד שהיה מסתובב פה בספריה , לעיתים די רחוקות , וממש לא ממהר להחזיר ספרים ...

"מה אתה מחפש?"

"את הספר הצב והעקרב" - הוא אומר בבישנות .

ואני לא יכולה שלא לתהות , מה לו - חייל ביחידה מובחרת ולספר ילדים? הרי כשהיה ילד בעצמו - בקושי קרא ספרים ...

אבל אני מחפשת ו... לא מוצאת .

"אין ספר כזה" - אני מודיעה לו בפסקנות .

"בטח שיש ", הוא עונה לי . "סיפרו לנו כשהיתי בגן ... אני זוכר" ... הוא מוסיף כמעט בלחש .

"רגע , רגע" אני אומרת , " זה בטח סיפור שנמצא בתוך ספר . יהיה לי מאוד קשה לאתר אותו אם אתה לא זוכר מי הסופר".

"לא , אני לא זוכר ... אבל אני חייב את הסיפור הזה"...

ואני רואה אותו ממהר לספרית הילדים ומתחיל לחטט במדפים ...

בשלב בזה , אני מתחילה לצחוק :"תגיד , אני שואלת אתה חושב שתמצא ככה את הסיפור ? תדפדף במאות ספרים וככה תמצא אותו?" ...

הוא צוחק יחד איתי ושואל :"יש לך אולי רעיון יותר טוב?" .

ויש לי .

אני מתקשרת לאחת הגננות בישוב ושואלת:" יהודית , מי כתב את הסיפור: הצב והעקרב"?

עודד בורלא , היא עונה מיד .

מכאן הדרך אל הסיפור קצרה מאוד .

אני ניגשת למדף , לוקחת את:"הספר הגדול של עודד בורלא"והנה "הצב והעקרב" ממש כאן ...

"איזה יופי!" הוא שמח , "אני רוצה להכין לחברה שלי הפתעה"...

"חברה?" אני סקרנית קצת ... "כן ... חיילת , הוא נבוך . חשבתי לצלם את זה , להדביק , לכתוב לה משהו ..."

"נו , אני אומרת - אז קדימה לעבודה "...

"הבעיה שאני צריך את זה למחר , אני נוסע אליה ואני לא כל-כך טוב בלגזור ולהדביק"...

אני מחייכת אליו :" להשתמש בנשק אתה יודע?..." "בטח שאני יודע!" , הוא צוחק .

בוא שב . אני אומרת , מנצלת את השקט הזמני של שעת הצהריים ... ותוך רגע , אני סורקת את הסיפור , גוזרת , צובעת , מדביקה ... מרגישה כמו בשיעור אמנות ...

הוא יושב לצידי , נבוך מתפעל בשקט וכשאני מסיימת ומגישה לו , אני מזהירה אותו :" שלא תגלה לאף אחד שאני עשיתי את זה"...

ואז הוא אומר לי בשקט בשקט :"את יודעת יש בסיפור הזה משהו במיוחד לחברה שלי ויש לה מחר יום הולדת ".

"מזל טוב ", אני אומרת ," חבר משקיען אתה" .

והוא ממשיך באותו קול שקט :" היא חולה"...

"לא נורא , אני מנחמת אותו , כמה ימים וזה יעבור ".

"זה לא שפעת ", הוא ממשיך כאילו מוכרח לספר לי,

"יש לה סרטן"...

ואז אני מבינה מה לחייל ביחידה מובחרת ולסיפור ילדים ...

ואני כל-כך שמחה שעזרתי לו ...