סבא שלי ...

דצמבר  1919 גרוייץ פולין - 

היה קר באותו לילה . 
קפוא .
ערמות השלג הצטברו מחוץ לבית הקטן .
העלטה בחוץ הייתה כבדה .
רק הירח  ניבט  מבין  העננים ...
אמצע החודש .
היולדת שכבה במיטתה נאנקת מכאבים ...
חמשת בנותיה הקטנות הצטופפו  בחדר  השני , מבוהלות .
כבר שעות ארוכות הן סגורות בחדר לבדן .
אביהן  נשלח למקום אחר ....
המיילדת  הזקנה ניגבה את מיצחה של האישה הצעירה ואמרה:" עוד קצת מיידעלה , עוד מאמץ קטן " ...
זאת הלידה השישית שהיא מלווה את האישה הצעירה , הלידות הקודמות לא היו כאלה .
הן היו מהירות  .
זאת מתארכת ומתארכת ....  כאילו התינוק מסרב לצאת אל העולם ....
המיילדת החלה לחשוש  לבריאותה של האם .
היא כבר תשושה  מכאבים ומאמץ ....
אבל  אז ...  אחזה האישה הצעירה  בידה של הזקנה ...
"הנה זה מגיע ,  אני מרגישה " ....
המיילדת  כורעת  על ברכיה  :"עכשיו תלחצי חזק!"  היא פוקדת .
והנה ...
התינוק שחיכו לו כל-כך הרבה שעות , מחליק החוצה ו... צורח  בקול מחריש אוזניים ...
"יש לך בן!"   צוהלת   המיילדת ...
"תראי כמה הוא גדול ויפה "...
האישה הצעירה מחייכת  חלושות .
המיילדת מנקה את התינוק  ועוטפת אותו בחיתול .
היא מניחה אותו בחיקה של האם .
"ליאון  ....
אני אקרא לו  ליאון ...
על שם אבא שלי  .  שיגדל ויהיה  חזק כמו אריה "...

התינוק  הזה  שנולד  באותו לילה  - היה סבא שלי .
סבא אריה שלי .
אריה הנפח .
ככה מכירים  אותו תושבי  אזור  גבעת  עדה .
סבא שלי -  שסיפור חייו  יכול למלא  שלוש  טלנובלות כמו כלום .
סבא שלי - שעד גיל  שבע למד ב"חדר" ...
סבא שלי - שעלה לארץ כשהיה בן 14 ושלח מדי חודש כסף לאמא שלו כדי לעזור בפרנסת הבית...
סבא שלי - שהיה חילוני עד כאב ...  אבל מעולם לא ראיתי אותו יושב לאכול  ללא כובע  לראשו ...
סבא שלי -  שהיה חקלאי  עובד  אדמה  ונפח .
סבא שלי -  שהיה גאה  בדיפלומת  הנפחות שלו - אותה קיבל  בפולין , כמו שאני גאה  בתואר שלי ...
סבא שלי -  שאהב את אמא שלו  אהבה  אדיפלית ועד יומו האחרון לא הפסיק לדבר עליה ...
סבא שלי -  שאני קרויה  על שם אימו  ובכלל לא היה פשוט לגדול בצל  שמה של האישה המושלמת הזאת ...
סבא שלי  -  שלפי דבריו : שתה  תה ואכל לחם יבש  ובצל  - כדי שיוכל לחסוך ולקנות אדמות ...
סבא שלי  - שהיה מספר את אותם  סיפורים שבע מאות  פעם ובכל פעם השתמש באותן המילים ...
סבא שלי - שאהבתי אותו עד אין קץ  והוא היה אחד האנשים הקשים שהכרתי בחיי ...
סבא שלי -  שחייו עם סבתא שלי לא היו פשוטים  בכלל , מהסיבה שהם כל כך לא התאימו ...
סבא שלי -  שכמעט השתגע מצער , אחרי שהיא נפטרה ...  למרות הכל ...
סבא שלי -  שדיבר ערבית  יותר טוב  מכל פועל ערבי  שעבד אצלו אי פעם ...
סבא שלי -  שגם בגיל שמונים , נשים היו מסובבות אחריו את הראש ברחוב ...
סבא  שלי - שנפטר ממחלה קשה  כשהיה בן  שמונים וחמש כמעט ...
סבא  שלי -שאני כל-כך מתגעגעת אליו ...

גלעד וגלעד וגלעד ....

לפני שנתיים בדיוק , כתבתי כך .
בדיוק שנתיים ... 
בדקתי את התאריך וזה ממש לא היה מתואם שיעברו בדיוק שנתים  ואני אכתוב שוב ...

לפני שנתיים , קצת אחרי שראינו את גלעד בקלטת ...
אני חשבתי :"כמה הוא רזה  וחיוור  ויש לו שחור מתחת לעיניים"...
הייתי בטוחה שתוך ימים אחדים ישחררו אותו ...
זה היה לפני שנתיים ...
ביום שלישי האחרון , קצת אחרי שחזרתי מהעבודה הדלקתי טלויזיה וישבתי במטבח .
הדלת הייתה פתוחה , האיש שלי עם הסכך בסוכה ....
ואז  המוסיקה בטלויזיה של :"משדר מיוחד" ...
האיש שלי מזנק פנימה הביתה ....
המנגינה המלחיצה של משדר מיוחד ... של  עוד פיגוע ...
אבל הכיתוב על המסך אומר אחרת " עסקה לשחרור גלעד שליט" ...
היה לי משהו בידיים אין לי מושג מה ...  זה נפל על הריצפה ...
"שיואו "!!!  זה מה שפיני אומר ...   "אני לא מאמין"  ....
הוא שוכח את הסוכה  והסכך ....
אני לא מצליחה לעצור את הדמעות ....
אנחנו נדבקים  למסך הקטן ...
ומאז ... מאז יום שלישי אני מתפללת שיפסיקו כבר לדבר בטלויזיה ....
שגלעד יחזור כבר ....
שנראה אותו פה , בריא ושלם ...
שהוא יוכל לחזור לחיים רגילים ...
שיהיה  קצת אלמוני ...
שאביבה ונועם יוכלו לישון בלילה  ....
יאללה ...  שיגיע כבר יום שלישי ...

שבת שלום הונגריה ...

ערב שבת יורד ...
מאוחר , אם לומר את האמת .
שבת נכנסת באירופה -בימי  הקיץ  ממש מאוחר ...
בגלל שעון הקיץ .
אבל סבבה , עשינו שייט מדהים על הדנובה , חזרנו למלון ואנו מתכוננים לשבת .
אנחנו אמורים להתפלל  בבית חב"ד  בבודפשט .
וגם לאכול שם את כל ארוחות השבת .
שליח חב"ד  בבודפשט  הוא הרב שמוליק רסקין .
השם גורם לי לחייך .
לפני הרבה שנים הייתה חנות בגדים  בקרית מלאכי .
הייתי קונה שם הרבה .
גם אמא שלי הייתה מצטרפת אלי לקניות .
בעלת חנות היתה אימו של שמוליק ...
וש לי זיכרון עמום שלו , כשהוא מסתובב שם לפעמים ...
נער צעיר ...  בן  חמש עשרה , שש עשרה ...
זה היה מדהים לראות אותו עם אישתו והילדים .
מה שהשנים עושות לבנאדם ...
במקרה שלו ... רק טוב .
הדלקנו  נרות , התפללנו - תפילה מרגשת במיוחד ...
והלכנו לאולם הגדול לאכול ארוחת שבת .
איתנו היו עוד כמאתיים אורחים .  חלקם ישראלים , חלקם לא .
הקבוצה שלנו ישבה לאורכם של שני שולחנות ....
איזו שירה שעלתה מהשולחנות הללו ...
ג' , שהתגלה כזמר לא קטן , הנעים לכולם בקולו המרגש ,
ואנחנו  עודדנו אותו  במחיאות כפיים  ובהשתתפות בשירה ....
הרב רסקין  שאל אותי אחר כך אם אנחנו (הקבוצה שלנו) מכירים מקודם ....
סיפרתי לו שנפגשנו רק שלושה ימים קודם לכן בשדה התעופה של פראג ...
חלקנו , האמת ...  נפגשו כבר בנתב"ג ...
מבחוץ  אנחנו נראים  קבוצה מגובשת , שכבר שנים מטיילת ביחד ...
זאת הייתה חוויה מרוממת נפש .
אנחנו , אחי וגיסתי , אבא שלנו , פנינה ואמנון חברנו החדשים והיקרים ,
וכל שאר חברי הקבוצה שהתקבצה לה כך סתם במקרה , או שלא במקרה ...
כולנו ביחד  בערב שבת  מקסים ומרומם נפש .
כשחזרנו למלון  ישבנו קצת בלובי .
"אנחנו הולכות מחר לבית הכנסת הנאולוגי לראות את התפילה "  אומרת לי פנינה .  "רוצה לבוא?" .
"בטח שאני רוצה " , אני מתלהבת .  "אז ניפגש פה בשמונה בבוקר "  היא מסכמת .
האיש שלי ואני עולים במדרגות  לחדר , ואז אני שומעת אותה צועקת לי מלמטה :"שרהלה , בשמונה וחצי !"  .   "בסדר" , אני עונה לה בצעקה , מהקומה השישית ...
היא לא בטוחה ששמעתי , וחוזרת  על עצמה ...
אחר כך התברר לנו שכל המלון שמע את השיחה הקצרה ביננו ...

בבוקר  אנחנו נפגשים לארוחה קלה , שאנחנו מכינות כמובן  מהמוצרים שהבאנו מהארץ .
התפילה  בחב"ד  מתחילה מאוחר  יותר מהזמן שאנחנו רגילים ,  אבל כאן זה דווקא נוח לנו .
הגברים הולכים  לבית חב"ד .
פנינה , אני וגיסתה של פנינה מתחילות לצעוד  לכיוון  בית הכנסת  הנאולוגי ...
כל פעם  כשאני נמצאת  בשבת בחו"ל , אני נדהמת  מכמה שהשבת לא מורגשת פה ...
יום רגיל .  החנויות פתוחות .  הכל  זז כרגיל ....
תחושה קצת משונה .
גם בארץ  יש מקומות שלא מרגישים את השבת , אני יודעת ....
ובכל זאת ...  בחו"ל  התחושה שלי  הפרטית , מקבלת עוצמות אחרות ...
בארץ זה פחות מפריע לי ...
בית הכנסת  הנאולוגי , נמצא בדיוק מול בית חב"ד .  ממש מעבר לכביש .
אנחנו מתקרבות לכניסה .
השומר  בפתח , מסתכל על שלושתינו ...  בעיקר עלי כך נדמה לי ...  ואומר באנגלית : " זאת לא תפילה  אורתודוכסית "...
"אנחנו יודעות " ,  עונה לו פנינה מיד .
"אנחנו רוצות לראות" ...
נכנסנו ...
שוב ...  תחושת הכנסייה מכה בי שנית ...
כמה יופי , כמה פאר ,  כמה לא יהודי ...
המושבים מחולקים לשלושה .
אמצע , ימין  ושמאל .
הגברים יושבים באמצע .
הנשים מימין  ומשמאל ...
נשים וגברים לא יושבים אחד ליד השני , שזה דווקא מפתיע אותי ...
התפילה נשמעת בסדר בינתיים ...
חזן ...  מתפלל ...  עדיין לא שמתי לב ללבוש שלו ...
תכף זה יגיע ...
סיפרו לנו אתמול על התפילה ....
אבל סיפור לחוד ....  ולראות את זה בפועל לחוד ...
עוד רגע קריאת התורה ...
החזן מתחיל את : "ויהי בנסוע הארון "...
ולמרות שידענו  מה הולך לקרות .... זה היה נוראי ....
החזן  לוחץ על כפתור נסתר  מאחורי הפרגוד ...  הפרוכת  מתחילה  לעלות ...
"זה חשמלי " ...  לוחשת לי פנינה .
אני שמה לב שהחזן לבוש בגלימה שחור  ומצנפת  מוזרה לראשו ...
אחר כך יסביר לי האיש שלי שככה היו לבושים החזנים  במאה ה - 19 ...
"הוא נראה כמו כומר " ...  אני לוחשת לפנינה ...
בשניה שהפרוכת מתחילה לעלות ...  העוגב מתחיל לנגן  ומקהלת  הנשים הנוצריות  שנמצאות למעלה  ולא רואים אותן ...  מתחילה לשיר עם  החזן ....
החזן  נכנס  לחדר עם ספרי התורה ,  ולוקח את אחד הספרים ...
מה אני אגיד?
חזן ...
שנראה כמו כומר ...
מחזיק ספר תורה ...
ושר עם נשים  נוצריות ...
בליווי מוסיקת  עוגב ...
אתם מדמיינים את הסיטואציה ?
יש לי בבית , בעוונותי ... דיסק של מוסיקה כנסייתית ...  ככה זה נשמע ...
אני מרגישה שקרח זורם לי בוורידים ...
פנינה לידי , מחווירה ...
התחושה הקשה היא לא רק שלי ...
"מה זה הדבר הזה?" ...  היא שואלת אותי ...
לפני שאני מספיקה לענות ...  מצטרף אלינו בחור צעיר שמגיע מאחור ...
הוא שומע שאנחנו מדברות עברית ...
"אתן מישראל?" ....  הוא שואל .
"כן" ,  אנחנו עונות .
"אהבתן את התפילה?" ...  הוא ממשיך ,
פנינה ממהרת לענות לו ...
"אצלנו היהודים ...  זה לא ככה"...
הוא מביט בה במבט נבוך  וממלמל :"אבל גם אנחנו יהודים"...
אני מסתכלת על פנינה במבט נוזף והיא ממהרת להתנצל ...
"כמובן שאתם יהודים , לא התכוונתי ... פשוט אני לא רגילה לדבר כזה "...
פנינה חברתי היקרה ...  איננה אישה דתיה ...
ולמרות זאת , עושה רושם  שאת רוב ההלם  היא חטפה ...  אפילו יותר  ממני ...
מסתבר לנו שהבחור הצעיר  - לומד להיות רב קונסרבטיבי ...
הוא ממהר להגן  על התפילה ולהסביר לנו שככה שומרים  על היהודים ביהדותם ...
הסבר שכבר שמעתי , אני לא אחזור עליו  וכמובן שאינני מסכימה עימו ...
אנחנו יוצאות מבית הכנסת ...
"מזעזע  ביופיו"... 
ממציאה פנינה הגדרה  חדשה ...
לתאר את מה שראינו כרגע ...
"זה נוראי" ...  אני מצטרפת .
אנחנו חוצות את הכביש  והולכות לבית חב"ד .
להרגע קצת ...

אחרי התפילה אנחנו שוב מתכנסים לארוחת שבת .  עושה רושם שיש פחות אנשים .
הרב רסקין  אוכל בביתו  עם משפחתו , ומעביר  לאחי הקטן  את השרביט , לנהל את הארוחה ...
איזה  כייף ביחד .
אנחנו נהנים מכל רגע .
חזרנו למלון למנוחה קצרה , וקבענו עם ח'  המדריך  טיול  רגלי  אחרי הצהריים  - שנסיים אותו בבית חב"ד  לתפילת מנחה , סעודה שלישית  וערבית של מוצ"ש .
שבת  עמוסת חוויות מסתיימת לה .
אנחנו יוצאים החוצה  , מבית חב"ד כדי לחזור למלון ונתקלים בזיקוקין מרהיבים  לכבוד חגו של סטפן הקדוש , כך נדמה לי ...
הם חגגו שם משהו נוצרי ...
הזיקוקין היו יפהפיים .
חזרנו למלון , התארגנות קצרה ויציאה לטיול  לילי ברגל , בבודפשט ...

היה מדהים .
בודפשט  עוד יותר יפה בלילה , מאשר ביום ...
האורות על הגשרים ,  הפסליים הענקים של האריות  בגשר השרשראות , בליל ההמונים  שהסתובבו שם ...
הבניה המיוחדת , היה להם חג כפי שסיפרתי קודם , לכן היו המוני אנשים ברחובות .גם מקומיים וגם תיירים כמונו . 
המדריך כל כך הזהיר אותנו  מכייסים ...  שלא לקחנו איתנו מצלמה ...
תודה לאל על גוגל ועל האפשרות  לקחת ממנו תמונות להמחשה ...
במהלך הטיול שלנו , על אחד הגשרים ... אני לא זוכרת מי היה הראשון שהתחיל , אבל פתאום ... מישהו מתחיל לשיר בעברית ... אנחנו מצטרפים  ...  די מהר השירה הופכת גם לריקוד הורה סוער ...  וכולם מסתכלים עלינו מסביב ...  המון אנשים  זרים מוחאים לנו כפיים ... חלק אפילו מצטרף אלינו למעגל ...
שירה וריקודים בעברית ... במדינה ששלחה כ - 600,000  מיהודיה  להרצח במלחמת העולם השניה ...
אותי זה ריגש ...
אנחנו חוזרים למלון בשעת לילה מאוחרת מאוד ...
סיום מרהיב לשבת  מקסימה ומלאת חוויות !
מחר  נוסעים  לוינה ...

בודפשט חוויה חד פעמית ...

הגענו לבודפשט בלילה .
מעייף לנסוע כל כך הרבה שעות ...
מהמעט שראינו בודפשט יפהפיה ...
תשעת הגשרים מעל הדנובה , האורות  מעל הארמונות , מצודת הדייגים ...
לעומת זאת ...
המלון שלנו ...היה לא משהו .
כלומר : מבחוץ הוא נראה ענקי ומפואר ...  אבל החדרים היו קטנטנים .
המיקום שלו לעומת זאת היה מעולה .
במרכז העיר . 
יכולנו להגיע להרבה מקומות ברגל .
הלכנו לישון כדי לקום למחרת  ליום מלא חוויות ...

למחרת , יום שישי יצאנו בבוקר ...
קיבלנו מדריך הונגרי .
יהודי כמובן , ישראלי לשעבר ... אשר רמת הידע שלו עוררה התפעלות .
זאת מן עסקה שכזאת שחברות הנסיעות שלנו נאלצות לעשות כנראה עם משרד התיירות של הונגריה .
מצמידים לקבוצה מדריך מקומי.
סטפן .
הוא היה מעולה .
בניגוד לשתי מדריכות שהיו איתנו בימים אחרים , שעד עכשיו אין לי מושג איך הקול שלהן נשמע ...
לא הקשבתי ...
לא היה מעניין ...
סטפן דיקלם את ההסטוריה של הונגריה בע"פ ... ואף עשה זאת באופן שובה לב .
עשינו סיבוב עם האוטובוס בכבישים הטבעתיים של בודפשט 
ועצרנו במרכז העיר כדי לבקר בבית הכנסת הנאולוגי , אשר נחשב לבית הכנסת היפה והמפואר ביותר בכל אירופה .
למי שלא יודע , "נאולוגי" הוא זרם  מסוים  רפורמי .
מה יש להגיד ... המראה עוצר נשימה .
בית הכנסת גדול מאוד , ויטרז'ים יפהפיים על החלונות ,ארון הקודש - בגודל של חדר , פאר והדר בכל פינה ...
כל-כך דומה לכנסיה ... שהדמיון מכאיב פשוט .
ככה נראית כנסיה ...
הסבירו לנו כמובן שכאשר בנו את בית הכנסת הזה - היהודים רצו להתנצר ...
לכן עשו אותו דומה לכנסיה ... כדי להשאיר את היהודים ביהדותם ...
אני לא מקבלת את ההסבר הזה .
לדעתי היהודים רצו להידמות לגויים ולכן בנו אותו כך ...
זאת הייתה חוויה מרשימה וקשה .  היה מדהים לראות את האושר והפאר .
היהודים הראו בבנית בית הכנסת הזה את העוצמה הכלכלית שהייתה להם בהונגריה בסוף המאה ה- 19 .
הם לא הראו פה יראת שמים - לטעמי ...
וזה מה שהיה קשה לי .
הקושי ... התעצם בשבת ... כשהלכנו לראות את התפילה ...
(אני בכוונה אומרת : "לראות את התפילה" , ולא אומרת : "להתפלל")...  אבל בל נקדים את המאוחר .
כשיוצאים  החוצה  לחצר בית הכנסת ...
פוגשים את אנדרטת : "הערבה הבוכיה "...
אנדרטה זו מעוצבת  כמנורת שבעת קנים הפוכה ...
ועל כל אחד  מאלפי  העלים  שלה  חרוט שם של יהודי  שנספה בשואה .
ברחבת בית הכנסת , במקום בו היה גטו במלחמת העולם השנייה, קבורים 2,281 יהודים, שנרצחו בשואה...
צמוד  לבית  הכנסת  הגדול  ניצב המוזיאון היהודי  שמכיל בתוכו הרבה חפצי יודאיקה יהודיים .
המוזיאון נפתח ב - 1930 ,  והאוצרות שבתוכו  נשמרו - כיוון ששתי נוצריות  החביאו את  החפצים  בתקופת המלחמה והחזירו אותם ליהודים כשהמלחמה הסתיימה .
האמת היא שהיום הזה , שהיה מלא במורשת יהודית השאיר עלי רושם ענק .
אני די מדלגת פה על עוד דברים שראינו , כמו למשל בפארק העירוני של בודפשט את פסלו היפה של אנונימוס
מי שהיה סופר החצר , כנראה היה יהודי ... ואף אחד לא יודע את שמו  או מי הוא היה ...  בגלל זה הפנים שלו מכוסות .

בשעות הצהרים המאוחרות  אנחנו חוזרים למלון כדי לנוח קצת  ולחזור לשיט  על הדנובה .
השיט הזה - מצריך פוסט בפני עצמו ...  ואולי אני עוד אכתוב על כך  .
אחרי השיט המרהיב יש לציין , אנחנו חוזרים למלון .
עוד רגע שבת ...
ואיזו שבת שזאת הייתה ! ...

המשך  יבוא ... 

"שני חברים יצאו לדרך בים בם בום"...

אנחנו בדרכנו לבודפשט .
יש לנו כשש שעות נסיעה .  בדרך  נבקר בעיר ברנו  אחר כך נקפוץ לברטיסלבה ...
מי שמכיר אותי יודע , עד כמה לא חביבות עלי הנסיעות הארוכות  בחו"ל .
אני לא נהנית מזה . לכן אני מנצלת  את הזמן שלנו באוטובוס לסקור את חברי הקבוצה .
עד עכשיו לא הזכרתי אותם בכלל .
ואנחנו הרי יצאנו  בטיול מאורגן ...
החבר'ה  שיצאו  לטיול איתנו , באו בזוגות .
יש את שני האחים  המקסימים  ג'  ו  ב'  ונשותיהם .
שני אחים - שעשו שמח כל הטיול .
באוטובוס , במסלולי ההליכה ובכלל .
יש אותנו , שאנחנו חמישה ביחד עם אבא : אחי ואישתו .  אני ואישי .  ואבא שלנו .
יש עוד שני זוגות נשואים שהאישה  מהזוג  הראשון  והגבר  מהזוג  השני - הם אחים .
יש שני זוגות של חברים , שהנשים  חברות ארבעים שנה ...
הן היו משהו מדהים ...  ארבעים שנה חברות - בלי לריב :-)...
כל הטיול הן ישבו אחת ליד השניה באוטובוס , והבעלים שלהן  בכלל ישבו בצד השני .
ויש עוד  שני זוגות שלא קשורים אחד לשני .
כולם נחמדים .
הכרנו רק בשדה התעופה בפראג - כשנחתנו .
עושה רושם אחרי יומיים ... שאנחנו מכירים שנים ...
כל יום  ח'  המדריך  ממנה את אחד הגברים להיות במאסף , כדי שאף אחד לא ילך לאיבוד ...
והעניין  עובד יופי .
אנחנו מטיילים , אנשים מדברים אחד עם השני ... כמעט אף זוג לא הולך ביחד ...
אנחנו מתפצלים ...
אישי   מדבר עם ח'  המבוגרת  שמספרת לו על הנכדים ...
אני הולכת עם  א' שמספר לי על ילדותו בהונגריה ...
נ'  משוחח נמרצות  עם  ג' בענייני מוסיקה תימנית ...
אבא מדבר עם כולם ...
איזה כייף !
כל-כך חששתי מהעניין של האנשים בטיול מאורגן , והנה אני מופתעת לטובה .
אנשים מקסימים .
אנחנו צוחקים הרבה , שרים באוטובוס כמו בטיול שנתי ...
מדי פעם מישהו לוקח את המיקרופון ומשתף אותנו בחוויות או בבדיחות .
אפילו לשונאת נסיעות שכמותי ...  החוויה מהנה ביותר ...
הגענו לברנו .
הלכנו לטייל בשוק  .
אני  לא   חובבת שווקים בלשון המעטה ...  אז לא התעכבתי .
זהו .
נוסעים לברטיסלבה . למצודה .  לעשות תצפית על נהר הדנובה .
לא נפלתי ...
עכשיו זה כבר שעת צהריים מאוחרת ואנחנו הולכים לאכול במסעדה של בית חב"ד , בברטיסלבה .
חיכינו שלוש שעות לאוכל ...
היה מעצבן ...
לא כולם באו למסעדה . ארבעה מחברינו העדיפו לטייל באיזור , עד שנחזור .
הם רק לא תיארו לעצמם שזה יקח לנו שעות שלוש ...
אני לא רגועה במסעדה ...
זה מרגיש לי לא נכון ...
זה לא בסדר שאנחנו יושבים כאן וחלק מהקבוצה ... לא יודעת מה הם עושים בינתיים ...
חזרנו לאוטובוס ...
ממשיכים לכיוון בודפשט .
כאן יש תפנית בעלילה ...
שני הזוגות שחיכו לנו ... לא מרוצים (ובצדק) ...
ויש להם מה להגיד .
י' אומרת למדריך שזה לא בסדר שהתעכבנו כל כך הרבה זמן , עכשיו נגיע ליעדינו בלילה ולמי יהיה כוח לטייל ...
והוא ... מתחיל להסביר לה למה היא טועה ...
במקום להתנצל , להסביר לה שלקח למנות - שעות להגיע אלינו ... הוא פוצח בויכוח ...
טעות גדולה .
ענקית אפילו ...
אנחנו יושבים באוטובוס ומקשיבים ...
האיש שלי מחזיק לי את היד ולוחש :"את לא מתערבת , את לא אומרת כלום , אנחנו לא רבים עם אף אחד"...
פנינה מתווכחת עם המדריך ...
היא אומרת לו את דעתה , באדיבות ובאסרטיביות .
היא צודקת .
בכל מילה שלה .
היא יושבת בחלק האחורי של האוטובוס ,
אני יושבת בחלק הקדמי ...
ליבי יוצא אליה ...
אני מתה להתערב ...
אבל מבטי התחנונים של אישי ... מונעים זאת ממני .
השיחה בין פנינה והמדריך מסתיימת , אני בכוונה לא מפרטת מה היה שם - כי זה מיותר ואין צורך .
בשניה שהמדריך חוזר למקומו , אני קמה מהמקום שלי ומתקרבת לפנינה .
"אני חייבת להגיד לך משהו" ... אני אומרת לה .
"תגידי" ... היא עונה לי . ונדמה לי לשניה שיש נימה של התרסה בקולה ...
היא עוד לא יודעת שאני לטובתה ...
אני לא אפרט מה אני אמרתי לה , ומה היא ענתה לי :-) ... כי זאת לא הנקודה ...
הנקודה החשובה היא ... שמאותה שניה , הפכנו לבלתי נפרדות ...
היחידה בסיפור שלי שאני כותבת את שמה - היא פנינה חברתי החדשה והיקרה ...
כי ביקשתי ממנה רשות .
מאותו רגע , שבו התישבתי לידה ...
משהו קרה לי ...
היא נכנסה לי ללב .
זה בלתי ניתן להסבר הגיוני ...
נפשי נקשרה בנפשה ...
כל הטיול היינו ביחד ... שתינו .
מדברות , צוחקות , מרכלות , נהנות מכל שניה , מחליפות חוויות על הילדים שלנו (לה יש רק בנים , לי יש רק בנות) ...
איזה כייף!!!
אנשים חשבו שהכרנו מקודם ...
אפילו המדריך שאל את האיש שלי :"אתה בטוח שהן לא מכירות מקודם? עוד לא ראיתי דבר כזה בטיולים שלי"...

זוכרים את שני הזוגות שהתישבו לידי , בבית הקפה בנתב"ג בערב הטיול ?
כתבתי על האירוע כאן ... בפוסט הראשון על הטיול הזה ...
שני הזוגות היו : פנינה ואמנון ... אחיה של פנינה וגיסתה ...
וניהלנו סוג של שיחה שם ...
כלומר : הם שאלו ואני עניתי ...
ועד הרגע הזה ...
כשמישהו מאיתנו מזכיר את השיחה הזאת ...
ארבעתינו מתגלגלים מצחוק ...
כלומר :  הם  צוחקים עלי ...
כי כמו שסיפרתי כבר ... מצב רוחי באותו ערב לא היה משובב נפש ,
ובטח שלא הייתה לי סבלנות לאנשים שאינני מכירה ...
מאיפה יכולתי לדעת שיומיים אחר כך ... האנשים האלו יהפכו להיות חבריי הטובים???

פראג היפה ...

בוקר בפראג .
זה מה שראינו  מחלון חדרנו בבוקר ...
הגברים  הולכים להתפלל  והנשים מתארגנות להכין ארוחת הבוקר .
ח'  המדריך  סידר שנאכל  בחדר צדדי ,  כדי שלא נאלץ לשבת  לאכול במקום שבו תהיה בעיה של כשרות .  כלים חד פעמיים , לחם , גבינה צהובה , שוקולד , חומוס, טונה,קפה וחלבה - הוא דאג להביא מהארץ . ירקות הוא כנראה קנה במקום ,  ביצים קיבלנו מהמלון .
שתי נשים הכינו חביתות  בעזרת מחבת  שהבאנו מהארץ .
מי מאיתנו שאוכלים  פת עכו"ם  ומשתמשים בחלב נכרי ,  יכלו לעשות זאת .
מי שלא -  הבאנו איתנו חלב עמיד מהארץ .
גם  הכנו  לנו כריכים  לצהריים  .
אני מתעכבת  במיוחד על העניין  הזה -  כיוון שזה היה משהו טוב שהחברה שיצאנו איתה , "השטיח המעופף"  - דאגה לו .
עוד מעט ... אני אספר  על דברים פחות טובים  שהם עשו , ולכן אני רוצה להיות הוגנת .
וגם כדי שכולם ילמדו מהנסיון שלנו ולא יפלו בפח ...
נוסעים  לטירת  פראג .
מראה מעורר  השתאות .  הטירה נבנתה  בשנת  870  ונשארה שלמה  גם  לאחר המלחמה  ושנות המשטר הקומוניסטי .
אנחנו צופים  בחילופי  המשמר . 
אין  ספק , המקום מרהיב .  המוני תיירים  נהנים  מפיסת הסטוריה יפה זו .
נכנסנו  לקתדרלת  סנט-ויטוס .
לא כולם נכנסו . 
יש אנשים שבוחרים לא להיכנס לכנסיות .
אני נכנסתי .
לא מתעכבת .  מציצה ויוצאת .  זה לא משפיע עלי באופן כזה  שיכול לקרות לי משהו דרסטי - אם אראה כנסיה מבפנים ...
כל אחד והבחירות שלו .
אנחנו עוברים ליד ביתו של פרנץ  קפקא .
יש שם מוזיאון היום .
עד עכשיו אני לא מבינה למה לא לא נכנסנו פנימה ...
חוסר ההבנה ימשיך  ללוות אותי בהמשך ...  כש"נדלג" , על אתרים יהודיים  ונתרכז בכנסיות ...
תובנה שניה  מהטיול :  דאגו  להתחיל לטייל  ברובע היהודי .
לא כמו שאנחנו עשינו .  קודם המצודה   והכנסיה , אחר כך  הגשר והעיר העתיקה ...
וכשהגענו  אחרי הצהריים לרובע היהודי ....
כבר היינו עייפים , מותשים  ...  חלקנו אף היו עצבניים ... ונאלצנו לרוץ  במהירות  לבית הקברות העתיק , ולבתי הכנסת ...
כיוון שהכל נסגר שם בחמש וחצי ...
אבל אני מקדימה את המאוחר ...
אולי כי מה שקרה שם ...  פשוט הוציא אותי מדעתי .

בואו נעשה סדר :
מהקתדרלה  המשכנו   לגשר  קארל  שהחלו בבניתו בתקופת    קארל  הרביעי .
הגשר עומד  מעל  נהר הולטאבה שחוצה את פראג .
שם יכולנו לראות  את פסלו המפורסם  של ישו , שמעליו באותיות  קידוש לבנה מזהב טהור :"קדוש  קדוש  קדוש , ה' צבאות" ....
המראה מזעזע .
במאה ה- 17 , נדרשו היהודים לשלם על אותיות הזהב , כיוון שאחד  מהקהילה נתפס כשהוא נוהג לא בכבוד  בכנסיה .

ממשיכים לכיוון העיר העתיקה.
השעון האסטרונומי המפורסם  שמראה את גן העדן , את העולם שלנו והעולם שמתחת .
כל שעה עגולה  השעון מצלצל , ואז עומדים מאות  תיירים מולו  ומצלמים .
משני צידי השעון יוצאות  שתי דמויות , אחת מהנהנת  בראשה"כן ", והשניה  מהנהנת  "לא "...
הגענו לשעון  ב - 13:45 .  במקום  להישאר  ולחכות ...  הריץ  אותנו  המדריך  לכיכר ואצלב  ...  כדי  להציץ  , ולחזור  בחזרה  ב 14:00  בדיוק ...
ברור שלא הספקנו ....
היחיד  שראה את האטרקציה  של  השעון ...  הוא זה שהיה חכם  מספיק ולא רץ  איתנו לכיכר ואצלב .
אבא שלי ...
עד עכשיו כשאני חושבת על זה - זה מרגיז אותי ...  בשביל מה רצנו?
הרי לא ראינו את הכיכר ...
האם יתכן  שהמדריך היה צריך לסמן וי על משהו???  יתכן בהחלט ...
בשלב הזה , אנחנו מקבלים קצת זמן לעצמנו .  כל אחד פונה לטייל  באזור .
אבא הלך לשבת על ספסל ...  לנוח .
אנחנו הלכנו  להסתובב  בשוק , לקנות מזכרות .  יש לי מגנטים  על המקרר מכל מקום שבו הייתי בעולם :-) ...
שכחתי  לספר על תקרית קטנה שהייתה ביום הזה ...
חצי קבוצה (ואנחנו בתוכה) ,  הלכה לאיבוד ...
לא משהו דרמטי , חיכינו למדריך  במקום אחר מאשר הוא התכוון ...
אני ...  הלכתי  אחרונה ,  אחרי כולם ...
אני מזכירה את זה כי הפרט הזה - חשוב בהמשך הסיפור ...
זהו .
עכשיו אנחנו מגיעים לרובע היהודי .  השעה שלוש וחצי בקירוב ...
מי שחיכה לדרמה ...  עכשיו היא מתחילה .
אנחנו אמורים לבקר בבית הקברות בפראג , שם קבור המהר"ל .  ישנם מסביב עוד ארבעה בתי כנסת חשובים , בהם אנו גם רוצים לבקר .  יש שם מוזיאון יהודי .  כל פיסת  קרקע  נושאת  היסטוריה יהודית .
בית הקברות היהודי בפראג - הוא העתיק ביותר באירופה .
מה שקורה עכשיו ...  המדריך  מבקש  מאיתנו  35  יורו  לאדם  , כדי להיכנס לאתרים .
בפועל  מה שכתוב  על השלט  הוא  שכניסה עולה  16  יורו  לאדם .
מה קורה פה?  מדוע  ההפרש  במחירים?
אחד מחברי  הקבוצה  כועס  על המדריך  ואומר לו : "זה יקר אני לא מוכן  לשלם" .
מתעורר ויכוח .  שאני ...  לא שמתי לב אליו .
אנחנו מחליטים  ללכת  לאכול  במסעדת  חב"ד  ואחר  כך  - כל אחד יכנס עצמאית  לאן שהוא בוחר .
בסיום קבענו שעת מפגש  ליד האוטובוס .
רק כדי שתבינו : מי שנוסע  בקבוצה , בטיול מאורגן - העלות לכל מקום  היא יותר גבוהה  מהעלות  האמיתית .
עד עכשיו לא הצלחתי לרדת לשורש  הענין .  לאן הולך ההפרש של כספינו????
ולא שלא ניסיתי לברר ...  הבחור שעומד בראש "טוס מסורת"  ב"שטיח המעופף" - טען שאילו סיורי בחירה  ולחברה אין נגיעה לכסף ...   אבל  בדף שקיבלנו ובו תיאור של הסיורים - היה לוגו של "טוס מסורת" ....  האם יתכן  שהמדריך גזר עלינו קופון???  אינני יודעת .  אבל אני מתכוונת לרדת לשורש העניין הזה .
תובנה שלישית  וחשובה  מהטיול :
צריך לסרב  להיכנס  כקבוצה ! 
לא לתת כסף  למדריך ,  ולבקש להיכנס עצמאית ל"סיורי הבחירה" - ככה הם קוראים לזה .

סיכומו של דבר :  נכנסנו לבית הקברות היהודי העתיק .
התרגשנו מאוד  בקברו של המהר"ל  מפראג .
סיפרנו  בפעם המיליון בערך את סיפורו של הגולם מפראג .... 
האיש שלי , המומחה בהיסטוריה  של עם ישראל , לחש לי בשקט - כדי לא לעורר מהומות , כי יש סברה  שכל סיפור הגולם הוא אגדה בלבד . 
לא בטוח שזה  קרה באמת .
אבל זו  אגדה יפה , שהשתרשה מאוד  בהסטוריה שלנו ואפילו הגויים  מאמינים בה .
נכנסנו לבית הכנסת  של המהר"ל .
התרגשנו למראה עליית הגג ששם לפי האגדה נמצא הגולם ...
משם המשכנו  למרכז פלדיום  - שהוא קניון ענק ובו 200 חנויות .
לא קניתי כלום :-) ...
אני מתלבטת לגבי המשך הסיפור ...
מתלבטת אם לספר לכם ... איך פתאום משום מקום ... התנפל עלי המדריך והאשים אותי שבגללי - הקבוצה הלכה לאיבוד בצהריים ...
"את ראית את השוק והלכת לשם !את סחבת את כל הקבוצה אחרייך! את חצופה! " ...
ועוד כהנה וכהנה מילים - שהקשר בינן ובין המציאות  הוא מופרך למדי .
אני באתי לטייל ...
לא באתי לריב .
התרחקתי משם .
אבל האיש שלי ...  שלא יכול לסבול כשמישהו פוגע בי , אמר לו בעדינות המפורסמת שלו : "אתה טועה , אתה מאשים את האדם הלא נכון "...
והגדיל  לעשות המדריך המדובר - כשהלך לאבא שלי לספר לו שאני דיברתי אליו לא יפה ...
רק לאחר מעשה הבנתי על מה הכעס ...
על אותם יורואים אבודים שהוא הפסיד כשלא הסכמנו להכנס כקבוצה לאתרים היהודיים - ונכנסנו עצמאית ...

זה נכון שהוא התנצל למחרת ...
כשהבין שאני כנראה אתעלם ממנו עד סוף הטיול ...
אבל אני לא האמנתי  לו .
הסיבה היחידה שהוא התנצל  היא: שהוא רצה את הטיפ שלו בסוף הטיול ...
זה היה סיום צורם  ליום מקסים ...
יום שברובו טיילנו ברגל  בפראג , והאמת ...  מאוד נהנינו .
מחר  יש לנו יום נסיעה ארוך לבודפשט ...

אנחנו מתחילים לטייל במרץ ...

לבקשת הקוראים אני ממהרת להמשיך את הסיפור :-) ...
אנחנו במטוס  בדרך  לפראג .
טוב , לא צריך להגזים ... זה לא בדיוק מטוס לטעמי ...
"מה זה"?  אני שואלת את האיש שלי כשאנחנו נכנסים פנימה ....
"מה זה הפייפר הזה"? ...
האיש שלי צוחק . "תפסיקי נו ... זה לא פייפר . זה בואינג קטן"...
בואנינג?  זה בואינג?  צפוף  ודחוס  ואין מקום לעבור אפילו במעברים ... והדיילות ... שאלוהים ישמור !  לא נחמדות בעליל . בפעם הראשונה בחיי אמרה לי דיילת :"לא"!  כשביקשתי כוס מים ...
יאללה , להגיד תהילים ... רק שהדבר המתפרק הזה יגיע בשלום אל היעד ...
טיסה לא משהו ... שלוש וחצי שעות לא נעימות עברו עלי ...
אבל בסוף נחתנו בשלום בפראג .
תובנה ראשונה : לא טסים יותר בחברה צ'כית!  רק באל-על שלנו .
אנחנו יוצאים משדה התעופה ב- 09:00  בבוקר .
אוטובוס  עם קבוצת  אנשים שאיננו מכירים עדיין .
נוסעים  מערבה  לכיוון קרלובי  וארי .
קרלובי וארי - היא עיירת מרפא , אשר ידועה במרחצאות הרבים שבה , ובמי המרפא המיועדים לשתיה . 
אנשים מגיעים מכל העולם כדי לשתות את מי הבריאות ולהרפא ...
אם אתם שואלים אותי ... אחרי שטעמתי את המים ...
קחו קצת חלודה , ערבבו בכוס מים ... וזה הטעם של מי המרפא שטעמתי שם ...
ובכל זאת המוני בני אדם פוקדים  את המקום ...
המקום יפהפה  אין מה לומר ,
כולם מסתובבים  עם ספלים מיוחדים ושותים  מהם את  מי המרפא המיוחדים .
גם אני קונה לי ספל - למזכרת .
אבל לא שותה שוב מהמים ...
לגימה אחת קטנה הספיקה לי כדי להבין את הרעיון .  ויסלחו לי כמובן כל שוחרי הבריאות שאהבו את הטעם  :-) ...
אנחנו מטיילים ומתרשמים , המוני תיירים מסביב .
בשעות אחרי הצהריים  אנחנו פונים בחזרה לאוטובוס  כדי לנסוע לפראג .
בפראג אנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב  לא רעה בכלל ובמחיר שווה לכל נפש -  בבית חב"ד .
על הדרך  המדריך מצביע על כל המקומות  בהם נבקר מחר ....
פראג  ספוגה  בהסטוריה  יהודית מפוארת  ...
המהר"ל , הגולם ,  בתי כנסת עתיקים , אלפי יהודים שנרצחו בשואה ...
בסיום הארוחה אנחנו נוסעים למלון שלנו בפראג ...
כולנו עייפים מאוד , לפי החשבון שלי  אנחנו ערים  36 שעות ....
יאללה  לישון ....
נמשיך  מחר  ...