יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

סבא שלי ...

דצמבר  1919 גרוייץ פולין - 

היה קר באותו לילה . 
קפוא .
ערמות השלג הצטברו מחוץ לבית הקטן .
העלטה בחוץ הייתה כבדה .
רק הירח  ניבט  מבין  העננים ...
אמצע החודש .
היולדת שכבה במיטתה נאנקת מכאבים ...
חמשת בנותיה הקטנות הצטופפו  בחדר  השני , מבוהלות .
כבר שעות ארוכות הן סגורות בחדר לבדן .
אביהן  נשלח למקום אחר ....
המיילדת  הזקנה ניגבה את מיצחה של האישה הצעירה ואמרה:" עוד קצת מיידעלה , עוד מאמץ קטן " ...
זאת הלידה השישית שהיא מלווה את האישה הצעירה , הלידות הקודמות לא היו כאלה .
הן היו מהירות  .
זאת מתארכת ומתארכת ....  כאילו התינוק מסרב לצאת אל העולם ....
המיילדת החלה לחשוש  לבריאותה של האם .
היא כבר תשושה  מכאבים ומאמץ ....
אבל  אז ...  אחזה האישה הצעירה  בידה של הזקנה ...
"הנה זה מגיע ,  אני מרגישה " ....
המיילדת  כורעת  על ברכיה  :"עכשיו תלחצי חזק!"  היא פוקדת .
והנה ...
התינוק שחיכו לו כל-כך הרבה שעות , מחליק החוצה ו... צורח  בקול מחריש אוזניים ...
"יש לך בן!"   צוהלת   המיילדת ...
"תראי כמה הוא גדול ויפה "...
האישה הצעירה מחייכת  חלושות .
המיילדת מנקה את התינוק  ועוטפת אותו בחיתול .
היא מניחה אותו בחיקה של האם .
"ליאון  ....
אני אקרא לו  ליאון ...
על שם אבא שלי  .  שיגדל ויהיה  חזק כמו אריה "...

התינוק  הזה  שנולד  באותו לילה  - היה סבא שלי .
סבא אריה שלי .
אריה הנפח .
ככה מכירים  אותו תושבי  אזור  גבעת  עדה .
סבא שלי -  שסיפור חייו  יכול למלא  שלוש  טלנובלות כמו כלום .
סבא שלי - שעד גיל  שבע למד ב"חדר" ...
סבא שלי - שעלה לארץ כשהיה בן 14 ושלח מדי חודש כסף לאמא שלו כדי לעזור בפרנסת הבית...
סבא שלי - שהיה חילוני עד כאב ...  אבל מעולם לא ראיתי אותו יושב לאכול  ללא כובע  לראשו ...
סבא שלי -  שהיה חקלאי  עובד  אדמה  ונפח .
סבא שלי -  שהיה גאה  בדיפלומת  הנפחות שלו - אותה קיבל  בפולין , כמו שאני גאה  בתואר שלי ...
סבא שלי -  שאהב את אמא שלו  אהבה  אדיפלית ועד יומו האחרון לא הפסיק לדבר עליה ...
סבא שלי -  שאני קרויה  על שם אימו  ובכלל לא היה פשוט לגדול בצל  שמה של האישה המושלמת הזאת ...
סבא שלי  -  שלפי דבריו : שתה  תה ואכל לחם יבש  ובצל  - כדי שיוכל לחסוך ולקנות אדמות ...
סבא שלי  - שהיה מספר את אותם  סיפורים שבע מאות  פעם ובכל פעם השתמש באותן המילים ...
סבא שלי - שאהבתי אותו עד אין קץ  והוא היה אחד האנשים הקשים שהכרתי בחיי ...
סבא שלי -  שחייו עם סבתא שלי לא היו פשוטים  בכלל , מהסיבה שהם כל כך לא התאימו ...
סבא שלי -  שכמעט השתגע מצער , אחרי שהיא נפטרה ...  למרות הכל ...
סבא שלי -  שדיבר ערבית  יותר טוב  מכל פועל ערבי  שעבד אצלו אי פעם ...
סבא שלי -  שגם בגיל שמונים , נשים היו מסובבות אחריו את הראש ברחוב ...
סבא  שלי - שנפטר ממחלה קשה  כשהיה בן  שמונים וחמש כמעט ...
סבא  שלי -שאני כל-כך מתגעגעת אליו ...

9 תגובות:

  1. כתבת יפה על סבא שלך.
    כתבת עליו בצורה ספרותית. יפה מאוד.

    השבמחק
  2. תודה רבה יונית !
    הוא היה איש מלא תהפוכות .
    מרשים , כריזמתי , יפה תואר ...
    ועוד המון דברים ... גם פחות טובים .
    אבל הוא היה סבא שלי ואהבתי אותו ...

    השבמחק
  3. כתבת מעולה,מעניין. אין על הכתיבה שלך!!!
    יש המשך? :)

    שיר

    השבמחק
  4. זה אריה הנפח.היה רק אחד כזה.

    השבמחק
  5. שיר - יש עוד המון :-) ...
    וכן , זה נכון ..."אריה הנפח" היה רק אחד כזה .
    לטוב ולרע ...

    השבמחק
  6. ברכה גדולה היא לזכות לסבא ומהסוג שהיה לך כפליים.

    השבמחק
  7. תודה אביחי :-) .
    היה לי סבא עד 2004 ...
    זאת באמת זכות גדולה .
    ועד שהוא חלה הוא עיבד את האדמות בעצמו .
    עד גיל 83 ...
    אין דברים כאלה כמו שסבא שלי היה ...
    זה דור שנעלם .

    השבמחק
  8. כתבת כל כך יפה על סבא שלך. מרגישים את הגעגועים. איזה זכות לגדול עם סבא וסבתא. לצערי לי לא הייתה את הזכות הזאת.

    דרך אגב, אבי ז"ל גם נולד בפולין, ב-1918 ונפטר לפני 16 שנה.

    השבמחק
  9. ביילע יקרה , את צודקת .
    איזה כייף זה סבא וסבתא . סבא וסבתא שלי עלו לארץ כבני נוער לפני השואה . סבא שלי איבד שתי אחיות בשואה , נשואות עם ילדים .
    אני ממש גדלתי בבית של סבא וסבתא שלי .
    גרנו לידם .
    המון חויות יש לי , המון ...
    גם פחות טובות ...
    סבא שלי נפטר לפני שבע שנים. הייתי לידו בשעות האחרונות שלו והוא הכיר אותי , למרות שהיה חולה מאוד מאוד ...
    אנחנו לומדים לחיות עם הגעגועים .

    השבמחק