סבא שלי ...

דצמבר  1919 גרוייץ פולין - 

היה קר באותו לילה . 
קפוא .
ערמות השלג הצטברו מחוץ לבית הקטן .
העלטה בחוץ הייתה כבדה .
רק הירח  ניבט  מבין  העננים ...
אמצע החודש .
היולדת שכבה במיטתה נאנקת מכאבים ...
חמשת בנותיה הקטנות הצטופפו  בחדר  השני , מבוהלות .
כבר שעות ארוכות הן סגורות בחדר לבדן .
אביהן  נשלח למקום אחר ....
המיילדת  הזקנה ניגבה את מיצחה של האישה הצעירה ואמרה:" עוד קצת מיידעלה , עוד מאמץ קטן " ...
זאת הלידה השישית שהיא מלווה את האישה הצעירה , הלידות הקודמות לא היו כאלה .
הן היו מהירות  .
זאת מתארכת ומתארכת ....  כאילו התינוק מסרב לצאת אל העולם ....
המיילדת החלה לחשוש  לבריאותה של האם .
היא כבר תשושה  מכאבים ומאמץ ....
אבל  אז ...  אחזה האישה הצעירה  בידה של הזקנה ...
"הנה זה מגיע ,  אני מרגישה " ....
המיילדת  כורעת  על ברכיה  :"עכשיו תלחצי חזק!"  היא פוקדת .
והנה ...
התינוק שחיכו לו כל-כך הרבה שעות , מחליק החוצה ו... צורח  בקול מחריש אוזניים ...
"יש לך בן!"   צוהלת   המיילדת ...
"תראי כמה הוא גדול ויפה "...
האישה הצעירה מחייכת  חלושות .
המיילדת מנקה את התינוק  ועוטפת אותו בחיתול .
היא מניחה אותו בחיקה של האם .
"ליאון  ....
אני אקרא לו  ליאון ...
על שם אבא שלי  .  שיגדל ויהיה  חזק כמו אריה "...

התינוק  הזה  שנולד  באותו לילה  - היה סבא שלי .
סבא אריה שלי .
אריה הנפח .
ככה מכירים  אותו תושבי  אזור  גבעת  עדה .
סבא שלי -  שסיפור חייו  יכול למלא  שלוש  טלנובלות כמו כלום .
סבא שלי - שעד גיל  שבע למד ב"חדר" ...
סבא שלי - שעלה לארץ כשהיה בן 14 ושלח מדי חודש כסף לאמא שלו כדי לעזור בפרנסת הבית...
סבא שלי - שהיה חילוני עד כאב ...  אבל מעולם לא ראיתי אותו יושב לאכול  ללא כובע  לראשו ...
סבא שלי -  שהיה חקלאי  עובד  אדמה  ונפח .
סבא שלי -  שהיה גאה  בדיפלומת  הנפחות שלו - אותה קיבל  בפולין , כמו שאני גאה  בתואר שלי ...
סבא שלי -  שאהב את אמא שלו  אהבה  אדיפלית ועד יומו האחרון לא הפסיק לדבר עליה ...
סבא שלי -  שאני קרויה  על שם אימו  ובכלל לא היה פשוט לגדול בצל  שמה של האישה המושלמת הזאת ...
סבא שלי  -  שלפי דבריו : שתה  תה ואכל לחם יבש  ובצל  - כדי שיוכל לחסוך ולקנות אדמות ...
סבא שלי  - שהיה מספר את אותם  סיפורים שבע מאות  פעם ובכל פעם השתמש באותן המילים ...
סבא שלי - שאהבתי אותו עד אין קץ  והוא היה אחד האנשים הקשים שהכרתי בחיי ...
סבא שלי -  שחייו עם סבתא שלי לא היו פשוטים  בכלל , מהסיבה שהם כל כך לא התאימו ...
סבא שלי -  שכמעט השתגע מצער , אחרי שהיא נפטרה ...  למרות הכל ...
סבא שלי -  שדיבר ערבית  יותר טוב  מכל פועל ערבי  שעבד אצלו אי פעם ...
סבא שלי -  שגם בגיל שמונים , נשים היו מסובבות אחריו את הראש ברחוב ...
סבא  שלי - שנפטר ממחלה קשה  כשהיה בן  שמונים וחמש כמעט ...
סבא  שלי -שאני כל-כך מתגעגעת אליו ...